הוראת שעה המוארכת 17 פעמים - זה פגום

הדיון סביב חוק האזרחות פספס נקודה מרכזית: העובדה שמדובר בהוראת שעה שנחקקה לפני 18 שנים. הממשלות ורבים מחברי הכנסת התאהבו - לא רק במקרה הזה - במכשיר הקרוי "הוראת שעה" והפכו אותו לחוכא ואטלולא, תוך ריקונו מכל משמעות. מבחינה זו לבדה, טוב שהכנסת לא אישרה בפעם ה-17 את הארכת החוק. אולי הדבר יחייב את הממשלה לבחון את הנושא לעומקו ובצורה עדכנית.

חוק האזרחות נוצר בעידן של פיגועי תופת מבית מדרשם של הרשות הפלשתינית ויאסר ערפאת, מה שקרוי בטעות "האינתיפאדה השנייה". הטענה הייתה, כי מחבלים פלשתינים (משני המינים) עלולים להינשא לערבים ישראלים (משני המינים), וכך לזכות בכניסה קלה ומהירה לשטחי ישראל. מאחר שלא היו רצון או יכולת לבחון כל מקרה לגופו, הלכו הממשלה והכנסת על פתרון הפוך: נישואין כאלו לא יותרו, אלא כמקרים חריגים ולאחר בחינה ביטחונית מדוקדקת.

החוק הזה עבר פעמיים את בג"ץ על חודו של קול. זו הסיבה לכך שגם הממשלה וגם הכנסת לא מיהרו להחליף את "הוראת השעה" בחקיקה קבועה. ככלות הכל, למה להסתכן בהעברת חוק שאולי ייפסל בידי בג"ץ? כבר יש חוק שקיבל אישור, דחוק ככל שיהיה, אז נמשיך איתו. ולא משנה שכותרתו היא "הוראת שעה", ולא משנה שהוא נחקק על-רקע ספציפי שברוך ה' כבר מזמן איננו איתנו.

שיהיה ברור: בהחלט ייתכן שיש צורך בחוק קבוע שכזה. יש לבחון בכובד ראש את עמדת גורמי הביטחון ובראשם השב"כ, לבדוק את הנתונים וההתראות ולקבוע האם מדובר בסכנה ממשית לבטחונה של המדינה. לאחר מכן, על-פי מצות חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, יש למצוא את האמצעי שיבטיח את הביטחון, תוך שפגיעתו בזכויות היסוד (במקרה שלנו - חופש התנועה וחופש הנישואין) תהיה הפחותה ביותר. אם האמצעי הזה יהיה המשך איסור הנישואין למעט במקרים חריגים - יש לקבוע זאת בחוק. אבל חייבים לעשות זאת בהליך מובנה וסדור, ולא להמשיך להאריך אוטומטית הוראת שעה מלפני 18 שנים.

הכנסת לא הפילה את חוק האזרחות משום שהיא סבורה שאין זה ראוי להאריך אין-ספור פעמים "הוראת שעה". היא עשתה זאת משיקולים פוליטיים ציניים של האופוזיציה, וכפי שהכריז בנימין נתניהו: יותר חשוב להפיל את הממשלה מאשר להאריך את חוק האזרחות. הגישה הזאת ראויה לכל גינוי, משום שאופוזיציה אחראית אמורה לפעול לגופם של דברים, במיוחד כאשר עסקינן בביטחון המדינה. בחיי היום-יום של הכנסת, לפחות בעבר, חוקים רבים עוברים בשיתוף פעולה בין חלקי הבית - משום שהח"כים והסיעות מגלים שהם מסכימים עליהם. מצב בו חלק מסיעת רע"ם וכל סיעת מרצ מצביעים בעד חוק האזרחות, ואילו הליכוד והציונות הדתית מצביעים נגדו - הוא טירוף מערכות. מצב בו הח"כים החרדים והערבים צוהלים יחדיו כאשר חוק האזרחות נופל, מעיד על אובדן דרך מוחלט ועל שעבוד צורכי המדינה לאינטרסים מפלגתיים ואישיים.

כל זה איננו אומר, שמן הבחינה המשפטית הראויה ומן הבחינה השלטונית התקינה היה מקום להאריך שוב את הוראת השעה הזאת. ייתכן שהממשלה תנסה למצוא שוב רוב להאריך את החוק הקיים ואולי אפילו תשיג רוב כזה. אבל אם היא תנצל את ההזדמנות כדי לחוקק חוק עדכני וקבוע, ייצא משהו טוב מן הפארסה לה היינו עדים.