אדוני היושב-ראש, כנסת מגעילה

אחמד טיבי היה יועץ של יאסר ערפאת ולחובתו עומדות התבטאויות שאמורות היו לפסול אותו מהתמודדות לכנסת. לפחות חלק מעמיתיו ברשימה המשותפת הם תומכי טרור, ולסיעה הזאת ולמרכיביה יש עבר מפוקפק מאוד בדמות עזמי בשארה וחנין זועבי. את העובדה שהיא מיוצגת בכנסת יש שיראו כאות כבוד לדמוקרטיה הישראלית ויש שיראו כאות קלון. העניין הוא, שאת אותם דברים ניתן לומר – גם אם לא באותה חומרה – על איתמר בן-גביר. הוא תלמיד מובהק של מאיר כהנא, שנפסל מהתמודדות בבחירות ושכאשר כן נבחר – כל יתר חברי הכנסת (כולל אנשי הימין) החרימו אותו. בסלון ביתו הייתה תלויה תמונה של הרוצח ברוך גולדשטיין, וההתבטאויות הגזעניות שלו אמורות היו לפסול גם אותו מחברות בכנסת.

השבוע סירב בן-גביר לפתוח את נאומו במליאה "אדוני היושב-ראש" כאשר טיבי, סגן יו"ר הכנסת, ישב בראש הישיבה. טיבי דרש את הכבוד המגיע לו, בן-גביר סירב והיה צורך להרחיקו בכוח מדוכן הנואמים. מבחינתו זו כמובן הייתה הצלחה: הוא קיבל כותרת וחיזק את מעמדו בעיני תומכיו. מבחינת הכנסת זה היה עוד רגע של שפל, בו כללי ההתנהגות והנימוס הבסיסיים אשר חלו במשך 73 שנים, הפכו למרמס לרגלי פרחח קולני. ותהיו בטוחים שזו רק ההתחלה.

עוד אחד שקיבל השבוע את הכותרת שלו היה משה גפני, כאשר כינה את נפתלי בנט "רוצח" והאשים אותה בתמותה הנוכחית מן הקורונה. גפני הואיל בטובו לאחר מכן לחזור בו מן המילה "רוצח", אך לא מן ההאשמה עצמה. מעבר לביטוי המסוכן הזה, במיוחד באווירת ההסתה הנוכחית הנושבת מהליכוד וגרורותיו כלפי הממשלה, הוא גם חוצפה אדירה בצאתו מפיו של אחד מראשי המפלגות החרדיות.

מישהו צריך תזכורת היכן היו מוקדים של התפרצות קורונה לצד סרבנות בוטה לקיים את ההוראות והמגבלות? היכן נפתחו מוסדות חינוך בניגוד מוחלט להנחיות הממשלה? היכן נפתחו בתי תפילה עד שהיה צורך לאטום אותם כדי למנוע את ההפרות? היכן התקיימו אירועים המוניים, עם אלפי ורבבות משתתפים צפופים? כל מי שנסע בשנה וחצי האחרונות ברכבת הקלה בירושלים (כמו עבדכם הנאמן), יכול לספר שחרדים הם במובהק הקבוצה המזלזלת בצורה הנרחבת ביותר בחובת עטיית המסיכות.

ועוד תזכורת: הקורונה החלה כאשר שר הבריאות היה יעקב ליצמן, שעמד בראש המערכת ברוב העשור האחרון ונושא באחריות למצב העגום בו נכנסה לקורונה. גפני וחבריו היו שותפים בממשלות של בנימין נתניהו, שמחדליהן בגל הראשון ובגל השני עלו בחייהן של למעלה מ-5,000 איש, במחיר כלכלי אדיר ובנזק בל-יתואר למערכת החינוך. בנט הוא ראש הממשלה פחות מחודשיים וצריך להתמודד עם זן הדלתא התוקף את כל העולם – ולגפני יש טענות אליו?! באמת אין שום גבולות למניפולציות ולחוצפה.

"לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי", פותחת אחת התפילות הראשונות של היום. אומנם ר' יצחק בֶּר, בסידורו המונומנטאלי "עבודת ישראל", טוען שמדובר בהנחיה מוסרית שבטעות נכנסה לתוך טקסט התפילה, אבל היא כבר שם – והיא הפכה גם לאמירה ערכית: "לעולם יהא אדם", קודם כל תהיה בן-אדם.

לפי זה, בכנסת שלנו יושבים לא-מעט מי שאינם ראויים לתואר הזה וכיום הם מאיישים בעיקר את ספסלי האופוזיציה. אני מתכוון לסירובים להתקזז עם חברי כנסת חולים (צבי האוזר) או אבלים (מאיר יצחק-הלוי). נכון שלשני הצדדים יש גרסאות הפוכות בשאלה מי הפר את הסכם הקיזוז, אבל בשורה התחתונה – האופוזיציה היא שאמורה הייתה לעשות את המעשה האנושי המינימלי ולא לגרור למליאה ח"כ מבית החולים או מהלווית אחותו. מישהו שם, אחד בלבד מבין 59 אנשי האופוזיציה, היה צריך לקום ולומר: אני מתקזז, העיקר שתהיה בריא, המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. לא נמצא אף אחד כזה.

ההתנהגות המגעילה הזאת מחייבת פתרון רוחב, והוא פשוט מאוד. כל חבר כנסת יוכל להודיע, נניח באותו בוקר או בטווח של כמה שעות מהדיון, שכוח עליון מונע ממנו להגיע באותו יום (או בימים הקרובים). ההודעה תימסר בכתב ואם לא מאמינים לח"כים שלנו – אזי בצירוף אישור רפואי (אני מקווה שיאמינו למי שיאמר שבן-משפחתו נפטר). במקרה כזה, מערכת ההצבעה תוריד באופן אוטומטי קול אחד משל הגוש האחר, בלי טובות ובלי התחכמויות. אם אין בכנסת בני אדם, אין ברירה אלא להפעיל את הרובוטים המחשוביים.

במשך 17 שנים אישרה הכנסת מדי שנה את הארכת "הוראת השעה" המונעת מפלשתינים תושבי השטחים לקבל אוטומטית אזרחות ישראלית באמצעות נישואין עם אזרחי המדינה. 12 פעמים מתוכן, זה נעשה לבקשת ממשלותיו של בנימין נתניהו. אבל כאשר ממשלת בנט ביקשה את אותו אישור, קמו המפלגות שהצביעו שוב ושוב בעדו – והצביעו נגדו, וכך הפילו אותו. בלי להיכנס לשאלה האם החוק הזה ראוי כשלעצמו ובמתכונתו, זו הייתה הפגנה יוצאת דופן של ציניות, אנוכיות וחוסר אחריות: מה שהיה תקין לגמרי כשאני הצעתי אותו, הוא פסול לגמרי כאשר יריבי מציע אותו. וזו רק דוגמה אחת להתנהלות האופוזיציה הנוכחית.

סליחה שאני מעלה את השאלה התמימה הזאת, אבל האם אין לחברי הכנסת חובה לשקול את הדברים גם לגופם? אתם יודעים, לא תמיד חלילה ובוודאי שלא כשיקול מרכזי, אבל בכל זאת – ככה, בקטנה, מדי פעם. אז נכון שהאופוזיציה תמיד תצא נגד הקואליציה ולעולם לא תמצא משהו חיובי במעשיה. או כפי שהגדיר זאת נורתקות פרקינסון באחד מחוקיו: "האנשים היושבים ממול אינם צודקים בהחלט וכל טענותיהם הן דברי הבל. לעומתם, מחוננים האנשים היושבים בצידו-שלו בחוש מדיני נאמן ונאומיהם מלאים חוכמה, צחות שפתיים ומתינות למופת". אבל בחיי המעשה, יכולות להיות הסכמות רבות – החל מזכויות נכים, עבור באיכות הסביבה וכלה בביטחון לאומי – אם רק מוכנים לחשוב על ה-issue ולא על האיש.

האופוזיציה הנוכחית מרוכזת במשימה אחת ויחידה: להפיל את נפתלי בנט ויאיר לפיד ולהחזיר את בנימין נתניהו. ההשפעה הרעילה של נתניהו על הפוליטיקה הישראלית – הקיטוב והתיעוב, השנאה וההסתה – נמשכת גם כאשר הוא רק ראש האופוזיציה. כי הכל מסתובב סביבו. העניין לגופו, טובת הציבור, ביטחון המדינה – הכל משועבד למטרה האחת של האדם האחד. זוהי בהחלט המצאה מרתקת: רודנות ופולחן אישיות מספסלי האופוזיציה.

"במפלה: רוח תגר. בניצחון: גודל לב". אלו שניים מארבעת הלקחים שקבע וינסטון צ'רצ'יל בראש זכרונותיו ממלחמת העולם השנייה. הקואליציה הנוכחית רחוקה מאוד מלמלא את המלצתו לאחר נצחונה. כשם שהליכוד והחרדים מתקשים להסתגל לאופוזיציה, כך סיעות הקואליציה מתקשות להסתגל לשלטון (כולל אלו שהיו בו מדי פעם בשנים האחרונות), במובן זה שהן מבקשות להשתלט לחלוטין על הכנסת. אז נכון שבמידה רבה הקואליציה של היום עושה את מה שעשו הקואליציות הקודמות, אבל חזרה על מעשי עוול ושטות קודמים איננה תירוץ מספק.

ממשלותיו של נתניהו נטלו מהאופוזיציה את כל תפקידי יושבי הראש של הוועדות (למעט ועדת ביקורת המדינה, שראשותה נתונה בידי האופוזיציה מכוח תקנון הכנסת) ומנעו ממנה את החברות המסורתית בוועדה לבחירת שופטים. הממשלה הנוכחית עושה אותו הדבר, ואף מגדילה לעשות בכך שהיא מרחיבה את הרוב שלה בוועדות החשובות לעומת זאת שהיה נהוג בעבר. אגב: אני דווקא מקדם בברכה את החוק הנורבגי, יעלה כמה שיעלה, משום שהוא מפריד כנדרש בין חברי הרשות המחוקקת לבין חברי הרשות המבצעת.

הקואליציה הנוכחית צריכה להבין כבר כעת את מה שהאופוזיציה הנוכחית אולי תבין מתישהו: השלטון הוא זמני, ומה שאתם עושים כיום – יתהפך עליכם כאשר לא תחזיקו בו. הכנסת איננה שלכם אלא שלנו, הבוחרים. אתם לא עובדים למען עצמכם אלא למעננו, הבוחרים. אז תפסיקו להתעסק בכבוד אישי ובתרגילים מפלגתיים, ותתחילו לעשות את התפקיד שהוטל עליכם: לנהל את המדינה.

למופעי הגועל של הכנסת ה-24 יש כמה השלכות וכולן חמורות. במישור הציבורי, הם מספקים דוגמה שלילית ביותר. עורך דין סיפר לי השבוע, שכאשר ביקש מעמיתו דחייה בהליך מסוים בשל עומס עבודה, הוא נענה לא רק בשלילה אלא גם בחרפות וגידופים. אני בטוח שלכולנו יש אין-ספור דוגמאות דומות לשיח שאיננו שיח אלא דו-קרב של נאצות והשמצות, צעקות ועלבונות. אם ככה זה בכנסת, בקרב "נבחרי העם", מדוע שזה לא יהיה בכל תחומי חיינו?

שנית, הכנסת משותקת במידה רבה. עבודתה העיקרית של הכנסת היא חקיקה במליאה ואישור תקנות בוועדות, והרוב המכריע של החוקים והתקנות אינם מעוררים מחלוקת של ממש (או לפחות לא אמורים לעורר). בשנים קודמות, עברו חוקים רבים בהסכמה של סיעות מכל חלקי הבית, והיו גם הרבה יוזמות חקיקה משותפות לח"כים יריבים. אבל כאשר הקואליציה והאופוזיציה טרודות במלחמות התשה, בנסיונות הפלה מול מאמצי הישרדות ובהכפשות הדדיות – אין זמן ואין כוח לעבודה האמיתית של הרשות המחוקקת. התוצאה היא פגיעה קשה בכל תחומי חיינו, כולל אלו שאין להם שום זיקה לפוליטיקה.

שלישית ואולי החמור מכל: חברי הכנסת, כולם כולל כולם, מעמיקים עד מאוד את השסע בין עצמם וממילא בין חלקי העם. התוצאה עלולה להיות דומה לזו של הקונגרס האמריקני, בו כמעט ולא ניתן להעביר שום חקיקה, ושל הציבור האמריקני, בו אפילו השאלה האם להתחסן נגד הקורונה תלויה בזהות הפוליטית. ארה"ב מקוטבת ומפולגת בצורה חסרת תקדים, הדמוקרטיה שלה נחלשה ומאוימת מבפנים – ויריביה מנצלים זאת לטובתם. כדאי מאוד לזכור את לקח ההיסטוריה, החל מן המרד היהודי ברומאים וכלה בקריסת ברית המועצות: מדינות מתמוטטות מבפנים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את זה.