שדה הקרב העתידי - אך לא זה שציפו לו

המתקפות הרוסיות מאתגרות את אוקראינה משום שמערכות ההגנה האווירית האמריקניות שבידיה אינן מתאימות לזיהוי של מטרות קטנות יחסית כמו הכטב"מים האירנים. בידי אוקראינה אומנם יש מערכות מונחות מכ"ם, המתאימות לזיהוי ויירוט כלים קטנים, אך הן בודדות ואינן מספקות לה כיסוי הולם.

בעוד שהדיווחים בתקשורת מבשרים שנאט"ו ישלח בקרוב מאות משבשי תדר (signal-jammers) כדי לנסות לסייע לאוקראינה להתמודד עם הכטב"מים המתאבדים האירנים, אין ודאות שיש בכך תועלת, משתי סיבות מרכזיות. האחת: יש צורך במספר גדול מאוד של משבשים כדי לסייע לאוקראינה להגן על אתרים רגישים. השנייה: על-פי רוב, המשבשים אומנם מקשים על הכטב"מים לפגוע במדויק במטרה אך אינם מוציאים אותם משימוש. משום שניכר כי הכטב"מים האירנים אינם ממילא מדויקים במיוחד, שימוש במשבשים אף עלול לגרום פגיעה נוספת באזרחים. בכל מקרה, לעיתים אין צורך בפגיעה נרחבת של כטב"מים רבים, אלא רק בבודדים שיצליחו לחמוק מההגנה האווירית ויפגעו במטרת איכות (דוגמת תחנת כוח או מפקדה צבאית).

דיווח מעניין מאוקראינה טוען, כי התקיים שם "קרב האוויר הראשון בעולם בין שני כטב"מים". סרטון שעלה ברשתות החברתיות מציג מקרה בו רב-להב (קווד-קופטר) תוצרת סין מסוג DJI MAVERIC (מוצר מדף, זול, זמין ופשוט להפעלה לכל אדם) בהפעלה אוקראינית, הצליח להפיל רב-להב רוסי באמצעות פגיעה באחד מלהביו. האירוע אינו דומה לקרבות אוויר בין מטוסי קרב מאוישים, אך התכלית זהה. למרות שזו דוגמה נקודתית בלבד, יש בה כדי להעיד על העתיד ולהזכיר גם את איום הרחפנים ואת משמעותן של "מערכות מדף" בשדה הקרב.

בהסתכלות ממרחק על שדה הקרב באוקראינה, נראה שמדובר במימוש של תחזית "שדה הקרב העתידי" שיש בו ריבוי כלים בלתי מאוישים. אולם אין זה "שדה הקרב העתידי" שציפינו לו. בעוד מדינות מערביות רבות משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מערכות צבאיות רובוטיות ואוטונומיות, המיועדות להעלאת דיוק הפגיעה במטרות, בין היתר תוך צמצום הפגיעה בחפים מפשע (לצד צמצום הסיכון לכוחות המפעילים), במקרה של הכטב"מים האירנים על אדמת אירופה נרשם חוסר דיוק רב לצד הרס ואובדן חיי אזרחים.

על מערכת הביטחון הישראלית ללמוד היטב את הכטב"מים האירניים, משום שלמרות שאיכותם ואמינותם אינן גבוהות כשל מוצרי התעשיות מערביות, הם יעשו את דרכם לסבב הבא של לחימה באזורנו וידרשו מענה. בהקשר הטווח הרחוק יותר, חיוניות עבור צה"ל גם למידה והיערכות להתמודדות עם איומים אוטונומיים עתידיים שאינם רק אוויריים, שכן ניכר כי זה כיוון מרכזי של לוחמת העתיד, בין אם מדינתית או לא-מדינתית.

המתקפות על קייב מלמדות שיעור הן בנוגע לתקיפת מטרות צבאיות והן בנוגע לתקיפת העורף האזרחי. השינוי הנדרש בהערכות כולל בין היתר את הצורך בזיהוי מוקדם, שבמקרה של כלים קטנים כמו השיהאד-136 ודומיו, כמו גם רחפנים שונים, הוא מאתגר ודורש מערכות שונות מאלו הקיימות בישראל כיום בפריסה רחבה.

ההיערכות נדרשת לא רק להגנה על העורף, אלא מחייבת את צה"ל להגן גם על כוחות קרקעיים. כטב"מי השיאהד אשר תוקפים על-פי נ"צ שהוזן להם מראש, אינם מהווים אתגר משמעותי לכוחות מתמרנים (אשר נמצאים בתנועה ולא בנ"צ קבוע, בשונה ממפקדה למשל), מלבד כוחות בשטחי כינוס. אולם, כטב"מים ככלל ובתוכם רחפנים מתאבדים, אשר פעולתם מונחית על-ידי מפעיל אנושי ומאפשרים מעקב אחרי כוח בתנועה, יוצרים אתגר שונה באופיו מזה המגולם בהגנה על אתרים נייחים או על העורף מפני מתקפות אוויריות. אתגר זה מעסיק לא רק את ישראל אלא גם את נאט"ו ואת האמריקנים. האיום הרב-שכבתי הזה על כוחות היבשה מחייב התייחסות ברמת בניין הכוח ודורש לא רק טכנולוגיה אלא גם תפיסות הפעלה, הכשרות ואימונים מתאימים.

בנוסף ובמקביל לעיבוי מערכי היירוט, ולאור העובדה שגם המערכות הטובות ביותר אינן מספקות הגנה הרמטית, יש לטפל במוכנות לספיגה ובהתאוששות של תשתיות חיוניות ושל העורף כולו. הנושא מופיע בצורה מפורטת בדוח של מבקר המדינה וניכר, כי כיום הפערים לא מטופלים באופן הולם, אולי בשל אחוזי ההצלחה הגבוהים של יירוטי כיפת ברזל בסבבי הלחימה של צה"ל בדרום.

נושאים אלו דורשים התייחסות של מערכת הביטחון בעתיד הקרוב; אין לדעת מתי יפרוץ סבב הלחימה הבא שישראל תהיה מעורבת בו, ואולי אפילו מה שמקובל לכנות "מלחמת הצפון הראשונה". טיפול רציני בנושא יסייע להקטין את הסיכון שיישובים בישראל יראו כמו קייב שאחרי מתקפת הכטב"מים האירנים.