עכשיו זה כתוב בצורה מפורטת ומפורשת. השר יריב לוין פרסם (11.1.23) את תזכירי החוק לביצוע מה שהוא מכנה "רפורמה במשפט", אך בפועל הוא הפיכתה של ישראל מדמוקרטיה ליברלית למדינה סמכותנית ואף רודנית, בה הממשלה תוכל לעשות באמצעות החקיקה כל מה שעולה על דעתה. גם אם זוהי רק עמדת פתיחה למו"מ (ולא עושה רושם שלוין - ובנימין נתניהו - מוכנים למו"מ), ההצעות הללו מכוונות ליצור מצב של עריצות הרוב, שאיש לא יגן על זכויות היסוד שלנו מפניה. זוהי אנטי-דמוקרטיה.
בשמם של "ערכי הציבור ותפיסותיו" ושל "שיקוף רחב של העמדות הרווחות בציבור" ושל "ערכיו המגוונים של הציבור", לוין מציע השתלטות מוחלטת של הקואליציה על מערכת המשפט - ושלה לבדה. בשמה של "הבחירה הדמוקרטית", לוין מעניק את השליטה ל-61 חברי כנסת. ההנמקה הפוכה לחלוטין מן הצעדים המוצעים בשמה, בצביעות גסה מאין כמותה. ננתח על קצה המזלג את ההצעות ומשמעויותיהן.
הממשלה תוכל להדיח שופטים
ההצעה: הוועדה לבחירת שופטים תמנה 11 חברים: שר המשפטים שיעמוד בראשה, שני שרים שתבחר הממשלה, יושבי ראש ועדות החוקה והכנסת, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, נשיא בית המשפט העליון ושני שופטי עליון נוספים, ושני נציגי ציבור שיבחר שר המשפטים שאחד מהם יהיה עורך דין. ביהמ"ש העליון לא יוכל להתערב בבחירת חברי הוועדה ובעבודתה.
המשמעות: השתלטות מוחלטת של הקואליציה (ובעצם - הממשלה, השולטת בכנסת) על בחירת השופטים ועל הסמכות להדיח אותם. אם השאיפה באמת הייתה לשקף את מגוון הדעות בציבור, כפי שטוען לוין בדברי ההסבר, היה בוועדה ייצוג כמעט שווה לקואליציה ולאופוזיציה; בפועל יהיו לקואליציה שבעה חברים ולאופוזיציה אחד בלבד. שר המשפטים יוכל למנות לוועדה את אשתו או את נהגו, ובית המשפט לא יוכל לומר מילה.
ההצעה: שופטי בית המשפט העליון ייבחרו ברוב רגיל בוועדה. מי שייבחר יעבור שימוע פומבי בוועדת החוקה ולאחר מכן יהיה על הוועדה לאשרר את בחירתו.
המשמעות: הקואליציה תשלוט במינוי שופטי העליון אפילו אם, רחמנא ליצלן, אחד מנציגי הציבור שימנה שר המשפטים לא יתמוך במועמד כלשהו. אם המועמד לא ישביע את רצונה של ועדת החוקה - בה יש רוב לקואליציה - באותו "שימוע פומבי" שטיבו אינו ברור (בארה"ב זה קרקס תקשורתי ושיימינג פוליטי), ניתן יהיה לבטל את מינויו.
ההצעה: נשיא בית המשפט העליון וסגנו יתמנו לשש שנים כמו יתר שופטי העליון. ניתן יהיה למנותם גם אם אינם שופטים בעליון.
המשמעות: הקואליציה תוכל למנות כאוות נפשה את נשיא בית המשפט העליון וסגנו. היא תוכל להצניח אותם מחוץ לבית המשפט העליון ומחוץ לעולם השפיטה בכלל. ומאחר שאין כל אפשרות להתערבות שיפוטית בעבודת הוועדה, דבר לא ימנע ממנה למנות פוליטיקאי, פעיל מפלגה או מקורב אחר.
כל דבר דרך חוקי יסוד
ההצעה: בית המשפט העליון לא יהיה רשאי לדון בעתירות נגד חוקי יסוד, ואם ידון - לא יהיה תוקף לפסיקתו.
המשמעות: הקואליציה תוכל לעשות כל דבר דרך חוק יסוד, בין אם זה נוגע אליו ובין אם לאו. היא תוכל לבטל זכויות בסיסיות, היא תוכל להפלות בני מיעוטים, היא תוכל להעדיף את אנשיה, היא תוכל לפגוע בבחירות. אין שום מגבלה על הדרך לחוקק חוקי יסוד, לא מבחינת תוכנם ולא מבחינת התהליך, כך שכל דבר יוכל לקבל את השריון של חוק יסוד.
ההצעה: בית המשפט העליון יוכל לבטל חוק רק בהרכב של כל חבריו וברוב של 12 מבין 15 השופטים. הוא יוכל לעשות זאת רק אם מצא ש"החוק סותר סתירה מהותית הוראה מפורשת בחוק יסוד". פסק הדין חייב להינתן בתוך 30 יום מהגשת העתירה.
המשמעות: לבטל חוק צריך 80% מהשופטים; לבטל ביטול די יהיה ב-50.5% מחברי הכנסת - וזה בשם האיזון. גם העילות לביטול חוק יהיו מוגבלות מאוד. המהירות הנדרשת תקשה מאוד לקיים דיון מעמיק.
ההצעה: בית המשפט העליון יוכל להוציא צו ביניים המקפיא חוק, רק אם יש סיכוי של ממש שיימצא שיש לבטל אותו, רק אם בלא צו ביניים "תיגרם פגיעה חמורה ובלתי הפיכה לעיקרון המעוגן בחוק יסוד", רק ברוב של 12 שופטים ורק למשך חודש.
המשמעות: הוצאת צו ביניים תהיה כמעט בלתי אפשרית. בפרק הזמן הזה תוכל הממשלה לקבוע עובדות בשטח ואז לטעון שמדובר ב"מעשה עשוי".
צ'ק פתוח לשחיתות
ההצעה: הכנסת תוכל לשוב ולחוקק חוק שאותו ביטל בית המשפט העליון, ברוב של 61 מחבריה. רק ביטול של חוק פה אחד בידי כל 15 שופטי העליון יהיה חסין מביטול. החקיקה מחדש תהיה למשך ארבע שנים או שנה לאחר כינונה של כנסת חדשה, לפי המאוחר. אם הכנסת הבאה תשוב ותחוקק את אותו חוק, לא יוכל בית המשפט לבטלו אי-פעם.
המשמעות: הממשלה תוכל לעשות הכל בכל מכל כל. היא תוכל להעביר כל חוק שיעלה על דעתה, בג"ץ כמעט ולא יוכל להתערב, וגם אם כן - די יהיה ברוב מינימלי כדי לבטל את הביטול. אפשר יהיה לפגוע בזכויות, רכוש, חירויות, אפילו בגוף - והכל בחקיקה שלא תהיה אפשרות לבטל. יש להזכיר, כי הממשלה יכולה להכריז על כל הצבעה כאי-אמון וכך לחייב את כל חברי הקואליציה לתמוך בה.
ההצעה: שום בית משפט לא יוכל לפסול בצורה כלשהי החלטתה של הממשלה, שר, רשות ממשלתית או מי שפועל מטעמם על בסיס עילה של סבירות. מדובר גם על החלטות העוסקות במינויו של אדם.
המשמעות: התערבות חסרת תקדים בשיקול דעתו של בית המשפט (ואגב, לוין עצמו מדבר על "מהותית" ו"חמורה", שגם הם מונחים עמומים הנתונים לשיקול דעת). תינתן הגנה מוחלטת לממשלה על שלוחותיה (כולל מי שאינם עובדי מדינה) שיוכלו למנות עבריינים לתפקידים ממלכתיים, לתפור מכרזים או להפקיע רכוש. כל עוד ההליך יהיה תקין מבחינה פורמלית, ו"רק" בלתי סביר בעליל - לא ניתן יהיה למנוע זאת. זהו צ'ק פתוח לשחיתות.
