בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
אפשר ללמוד גם מכישלונות. הסכמי אוסלו היו מבוססים על ההנחה שהתחולל שינוי מהותי ביחס של התנועה הלאומית הפלשתינית כלפי מדינת ישראל. התבדינו, ועד היום לא נענתה הדרישה להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. גם הדרישה להגיע ל"קץ התביעות" לא התקבלה.
יש להסיק שהתנועה הלאומית הפלשתינית שבראשה אש"ף, המאותגרת על-ידי החמאס, אינה בשלה לפשרה היסטורית עם התנועה הציונית, והסכסוך עלול בעתיד הנראה לעין ללבוש צורות שונות של אלימות. אכן, על-פי סקרי דעת קהל בין הפלשתינים, השימוש בכוח נגד יהודים זוכה לתמיכה לא מבוטלת. גם אם חלק מהאוכלוסייה הפלשתינית עייף מהסכסוך ומעוניין בשקט ושגשוג, מחיר הדמים בעימות עם ישראל אינו מרפה את ידיהן של קבוצות שנאמנות לתפיסת ההתנגדות לישות הציונית.
במסגרת תהליך אוסלו הועברו שטחים לשליטתם הבלעדית של הפלשתינים. אולם, הרשות הפלשתינית שקמה בעקבות הסכמי אוסלו מתקשה לתפקד כמדינה. המאפיין החשוב ביותר של מדינה הוא המונופול על שימוש בכוח. ממשלת רמאללה איבדה ב-2007 את השליטה על רצועת עזה למיליציה חמושה מתחרה – החמאס. לאחרונה איבדה הרשות שליטה בצפון השומרון, ומחנות הפליטים הפכו למעוזים של ארגונים חמושים אשר אינם נשמעים לשלטון המרכזי.
העדר יכולת לשמור על המונופול על שימוש בכוח מאפיין ישויות ערביות רבות. לבנון, לוב, עירק, סוריה ותימן הן מדינות רק בשם, כי השלטון המרכזי נעדר כוח להתמודד עם קבוצות חמושות. תופעה זו אינה מבשרת טובות על התרבות הפוליטית הרווחת באזור, ועל האפשרות להגיע ליחסי שלום יציבים עם שכנינו.
שתי ההערות הקודמות מובילות למסקנה המצערת שהאזור שמדינת ישראל מתקיימת בו, אינו דומה כלל לאזורים אחרים בעולם בהם שורר שלום בין מדינות, ובהם השימוש בכוח אינו חלופה שמעלים בהם על הדעת כדי לפתור סכסוכים בין שכנים. בניגוד לאזורי השלום (צפון אמריקה לדוגמה), במזרח התיכון השימוש בכוח הוא חלופה בארגז הכלים של ישויות פוליטיות. לכן, ישראל צריכה להפנים את העובדה הלא-נוחה שהעם היהודי היושב בציון יצטרך לחיות על חרבו עוד תקופה ארוכה.
עובדה זאת מצביעה על הצורך הביטחוני להמשיך לשלוט צבאית בכל ארץ ישראל – מן הנהר ועד הים. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד שליטה במרחב זה. כלומר: ישראל תמשיך לפקח על האזור שבו חיים פלשתינים רבים. לישראל אין ברירה אלא להסביר לעצמה ולעולם, שהפלשתינים עוינים את מדינת ישראל ושיש ביניהם קבוצות הפועלות באלימות נגד המדינה היהודית.
יתר כל כן: המערכת הפוליטית הפלשתינית אינה מסוגלת למנוע טרור נגד ישראל גם אם היא תרצה זאת. כל עוד אין שינוי במערכת החינוך הפלשתינית המלמדת תכנים אנטישמיים ואנטי-ישראלים, כל עוד הרשות הפלשתינית משלמת למחבלים וכל עוד שופרותיה משמיעים מסרים אנטישמיים בזויים – לא יהיה שלום. מה שקרוי "כיבוש" ימשיך לאפיין את היחסים בין ישראל לפלשתינים.
התפכחות מחלום במחיר של דם
מצרים הוכיחה שאין לפלסטינים זכות וטו [צילום: יעקב סער, לע"מ]
כיום יש בישראל הסכמה לאומית, שהניסיון הזה לפתור את הסכסוך עם הפלשתינים נכשל. יתר על כן: התובנה שאי-אפשר לפתור בקרוב את הסכסוך שנמשך כבר יותר מ-150 שנה, היא נחלת הכלל בישראל. המדיניות הישראלית של ניהול הסכסוך היא ברירת המחדל של תהליך אוסלו. תובנה זאת מחלחלת גם אל הקהילה הבינלאומית. מדיניות זאת מחייבת צמצום החיכוך עם הפלשתינים. על ישראל להשתמש בצורה זהירה בכוחה הצבאי, וכמובן שיש צורך לכוון את ההתיישבות היהודית רק אל מקומות שיש בהם תועלת ביטחונית, כמו עוטף ירושלים ובקעת הירדן.
חבל שתהליך הלמידה הצריך שפיכות דם של ישראלים. בתחילה הם נקראו, בפי תומכי הניסיון להגיע להבנה עם הפלשתינים, "קורבנות השלום". התברר במשך הזמן שהקורבנות היו תוצאה של הטרור הפלשתיני המוּנע משנאת תהומית אל המדינה היהודית. ייתכן שלא הייתה ברירה אלא להתפכח מחלום יפה אך לא מציאותי רק על-ידי הקזת דם יהודי. ככל הנראה, עמים לומדים לאט.
אך דווקא הכישלון מבהיר שאף על-פי שהסוגיה פלשתינית לא באה על פתרונה, ברור היום שהסכסוך בין ישראל לפלשתינים אינו מקרין אי-יציבות על יתר המזה"ת. ההנחה שלפלשתינים יש זכות וטו על יחסים של מדינות ערב עם ישראל, התבררה כלא נכונה. לצערנו, המזה"ת רווי סכסוכים ובעיות חברתיות ופוליטיות שליהודים אין שום חלק בהם. יתר על כן: הנושא הפלשתיני אינו מפריע למדינות ערביות לקיים יחסים דיפלומטיים פומביים ויחסי גומלין מועילים עם ישראל. מצרים העזה להוכיח זאת כבר ב-1979, והסכמי אברהם מ-2020 מעידים על כך ביתר שאת.
עם זאת, אל לישראל לשגות באשליה שקבלתה בחוגים הולכים וגדלים בעולם הערבי היא תהליך חד-סטרי. הסוגיה הפלשתינית עדיין מהדהדת במסדרונות של בנייני ממשל ובכיתות של מוסדות לימוד בעולם הערבי. בנסיבות מסוימות ישראל עלולה למצוא עצמה שוב מבודדת ומאוימת על-ידי מדינות ערביות. לכן, צריך להמשיך להשקיע בצה"ל חזק, שהוא הערובה לביטחון המדינה ואזרחיה.
הכותב הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JCSS).
סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
הרש"פ פתחה בקמפיין הסברתי נגד קבוצות הטרור החמושות בצפון השומרון שבו היא מאשימה אותן בקבלת מימון מאירן ובנסיון להביא למלחמת אחים פלשתינית. הרש"פ שנואה מאוד ברחוב הפלשתיני וההערכה היא שהקמפיין שלה נועד לכישלון מראש
ראש האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, טען כי סיכום נאום נתניהו כולל התעלמות מהדרישה הסעודית להפוך למדינת סף גרעינית, התעלמות מההסכמה הפלשתינית ללכת להסכם ביניים, התעלמות מהדרישה האמריקנית לעצור את ההפיכה המשטרית והתעלמות מזה שמדינת ישראל קרועה בגלל הממשלה שלו. "לא מנסה אפילו לאחות את השברים ולאחד את העם. עצוב", צייץ בחשבון הטוויטר שלו לאחר נאום נתניהו באו"ם.
אין להעניק לפלשתינים זכות וטו על שלום בין ישראל לבין מדינות ערב – אומר (22.9.23) ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם. נתניהו הקדיש את רוב נאומו לאפשרות השלום עם סעודיה, לצד סכנותיה וברכותיה של הבינה המלאכותית. הוא לא התייחס כלל למחלוקות הפנימיות בישראל.
האם יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס מכין הפתעה גדולה לבכירי תנועת פתח המתמודדים בקרב הירושה לאחר ירידתו מהבמה הפוליטית הפלשתינית? זוהי השאלה המעסיקה כעת את צמרת פתח.
ראש המטה הכללי של צה"ל, רב אלוף הרצי הלוי, הצהיר (יום ו', 22.9.23) כי צה"ל מוכן לעימות צבאי רב זירתי, אם יידרש להתמודד עם איום שכזה. את הדברים כתב באיגרת למשרתים בצה"ל, שפרסם לקראת יום השנה ה-50 למלחמת יום הכיפורים.
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
רק הפרופסור גרשום שלום - מי שהביא לידיעת העולם את תורת הקבלה הנשכחת ועמד על מעשיו של נביא השקר שבתי צבי - הטיח בחילונים ובחרדים בארצם של יוהאן וולפגנג גתה ולודוויג בטהובן כי אין דב...