ישראל שותקת מול האנטישמיות של פוטין

הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה - המינוח המקובל ברוסיה למלחמת העולם השנייה - של בריה"מ נגד הנאצים, קודם על-ידי פוטין מאז כהונתו הראשונה כערך יסוד או כ"מיתוס מכונן" של הלאומיות הרוסית המודרנית. במרוצת השנים השביח פוטין את מסורת הנצחת המלחמה לממדים העולים על אלה שאפיינו אותה בתקופה הסובייטית. גאוות הניצחון הפכה לחזות הכל של הפטריוטיות הרוסית בת זמננו, על חשבון האמת ההיסטורית ועל חשבון תרומתם של שאר עמי בריה"מ, כולל האוקראינים שהיוו כרבע מחיילי הצבא הסובייטי בתקופת המלחמה.

שימוש בנרטיבים היסטוריים לצורך גיבוש הזהות הלאומית אינו ייחודי לרוסיה; רוב מדינות העולם מתמודדות עם עברן באמצעות פרשנות שניתנת לאירועים ותהליכים היסטוריים. עם זאת, קיימים הבדלים מהותיים בין התמודדות עם סוגיות אלה בחברות פלורליסטיות, המאפשרות ריבוי דעות ופרשנויות, לבין מדינות אוטוריטריות שבהן ההיסטוריה היא כלי בידי השלטון לניסוח נרטיב אחיד ובלתי מעורער. הצורך להתמודד עם עבר השנוי במחלוקת לא פסח על-אף מדינה בגוש הסובייטי, שבה התרחשו קרבות במלחמת העולם השנייה, כולל רוסיה ואוקראינה.

בשונה מהנרטיב הסובייטי, שהתעלם לחלוטין מהשואה, בנרטיב המלחמה הפטריוטית הגדולה שקידם פוטין הוגדר לה מקום חשוב. הוא הוביל את השיח הרשמי בנושא השואה מאז 2003, ואף הפך אותו לאחד הכלים בהתמודדותה של רוסיה בזירה הבינלאומית מול מדינות בלטיות, אוקראינה ו"המערב הקולקטיבי".

מאז 2005 רוסיה קידמה החלטה שנתית בעצרת האו"ם בנושא המאבק בהאדרת הנאציזם, שתכליתה להביך את המדינות הבלטיות ואוקראינה בשל תמיכתן כביכול בתנועות הניאו-נאציות בהן. ארה"ב ואוקראינה התנגדו להחלטה, מדינות האיחוד האירופי נמנעו בדרך כלל בשל אופיה המניפולטיבי. בנובמבר 2022 הצביעו נגד החלטה זו יותר מ-50 מדינות, והתקבל תיקון, למרות התנגדותה של רוסיה, אשר האשים אותה בשימוש בנושא המאבק בנאציזם למטרות פוליטיות ולהצדקת פלישתה לאוקראינה.

לעומת זאת, זיכרון השואה לא קיבל בולטות בזירה הפנימית, בתוכניות לימוד או באירועי הנצחה. לדוגמה, ברוסיה לא מציינים את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה (27 בינואר), למרות שרוסיה הייתה אחת השושבינות של החלטת האו"ם בנושא. יום זה לא זכה עד היום בהכרה רשמית של הממשלה או של הפרלמנט הרוסי, למרות פניות חוזרות ונשנות של ראשי הקהילה היהודית. בתקופת נשיאותו של פוטין הוצג נושא השואה תמיד בשני הקשרים בלבד: תפקידו של הצבא הסובייטי בשחרור מחנות השמדה וגבורתם של חיילים ממוצא יהודי בשורותיו. היבטים אחרים של השואה בהקשר הרוסי, למשל השמדת יהודים בשטחה של רוסיה בסיועם של משתפי פעולה מקומיים, לא זכה מעולם להתייחסות הממסד הרוסי.

מאז נפילתו של נשיא אוקראינה הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ ב-2014, פוטין רואה את המשטר האוקראיני כבלתי לגיטימי וניאו-נאצי, שמעלה על נס את משתפי הפעולה עם הנאצים. לדידו, מדובר במשטר ניאו-נאצי ורוסופובי, שחרת על דגלו אפליה נגד דוברי רוסית באוקראינה ומשמש כלי בידי המערב להחלשתה והשמדתה של רוסיה. על-רקע זה, בנאומו הטלוויזיוני שבישר על תחילת "המבצע הצבאי המיוחד" אמר פוטי,ן כי מטרתו המרכזית היא "דה-נאציפיקציה" של אוקראינה. יצוין, כי מספר ימים לאחר הפלישה פרסמה קהילת ההיסטוריונים הבינלאומית מכתב פומבי, שהאשים את פוטין בסילוף היסטוריה של אוקראינה ואופיה הניאו-נאצי.

אוקראינה עדיין מתמודדת עם עברה המורכב במלחמת העולם השנייה בהקשר של משתפי פעולה עם הנאצים, ותהליך זה אינו חלק. עם זאת, בהשוואה למדינות אירופה האחרות, בהן מפלגות ימין קיצוני זוכות לשיעורי תמיכה גבוהים ולייצוג בפרלמנטים, באוקראינה הן לא עברו את אחוז החסימה (5%) בבחירות לפרלמנט ב-2014 ו-2019. המועמדים מטעמן בבחירות לנשיאות ב-2014 וב-2019 קיבלו פחות מ-2% מקולות הבוחרים.

פוטין לא הסתפק באמירות אנטישמיות נגד זלנסקי והתבטא לאחר מכן ברוח אנטישמית בגנות שני אנשים ידועים מאוד ברוסיה, שכעת מתגוררים בישראל. האחד הוא אנטולי צ׳ובאיס, אביה והמיישם של תוכנית ההפרטה בשנות ה-90, סגן ראש הממשלה, ומי שקידם את מינויו של פוטין ליורשו של הנשיא בוריס ילצין. השני הוא ארקדי וולוז', מייסד מנוע החיפוש הרוסי "יאנדקס" ובעל חברות טכנולוגיות נוספות, שעליו הוטלו סנקציות מערביות.

בהתייחסותו לוולוז', אשר גינה רק לאחרונה את המלחמה באוקראינה (ככל הנראה בניסיון להשתחרר מהסנקציות), אמר פוטין, כי עשה זאת כדי לרצות את השלטונות בישראל. באמירתו זו, שייך פוטין את ישראל הלכה למעשה למחנה מדינות המערב המתנגד למלחמה, וביטא חוסר התחשבות בניסיונותיה של ישראל להיתפס כגורם ניטרלי.

מאז תחילת המלחמה באוקראינה ניכרת עלייה משמעותית בהתבטאויות בעלות קונוטציה אנטישמית מצד בכירים רוסיים, שדרני טלוויזיה, בלוגרים ואחרים. מצד אחד, פוטין פעל לבלימת התבטאויות אנטישמיות, ולפי דיווחים שונים הוא התקשר במאי 2022 לראש הממשלה דאז, נפתלי בנט, כדי להתנצל על ההתבטאות האנטישמית של לברוב. לאחר פרסום דברי שטנה נגד חב"ד, ראש המועצה לביטחון לאומי של רוסיה, ניקולאי פטרושב, מהמעגל הראשון של מקורבי פוטין, פרסם התנצלות.

מצד שני, אותו ראש המועצה משמיע תיאוריות קונספירציה ביחס לשליטתן בעולם של "משפחות רוטשילד, רוקפלר וסורוס". התבטאויותיו האחרונות של פוטין אינן מקריות ונותנות לגיטימציה ציבורית לשיח אנטישמי. מצוקתו של פוטין מאלצת אותו להרחיב את מעגל אויבי רוסיה והאשמים בכישלונותיו בחזית האוקראינית. השימוש המניפולטיבי בנושא היהודי נופל על קרקע פורייה של הסנטימנט האנטישמי שהיה נפוץ בקרב האוכלוסייה הרוסית בתקופה הסובייטית וגם הרבה לפניה.

המאבק באנטישמיות ובניסיונות לעוות את זכר השואה מחייב תגובה מצד גורמים רשמיים של ישראל, וחוסר התגובה של הממסד הישראלי מעורר דאגה. מבחינתה של ישראל, זיכרון השואה והאמת ההיסטורית שלה הם אבני היסוד של התודעה הלאומית ונר לרגליה כחברה וכמדינה. כאשר זלנסקי בנאומו בכנסת עשה שימוש לא ראוי בנושא השואה, דבריו זכו לגינויים חריפים של שרי ממשלה וחברי כנסת. מומלץ לנהוג כך גם ביחס להתבטאויות האנטישמיות של פוטין.