אנחנו עוזרים לאנטישמיים - ואז צועקים שההגנה המשפטית נכשלה

1. בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כנראה התקנא באו"ם, וליתר דיוק - בהחלטה משנת 1975 ולפיה הציונות היא גזענות. אז עכשיו אנחנו שומעים שראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה ביצעו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, במסגרת מלחמה שנכפתה על ישראל בידי ארגון טרור שרצח ואנס וחטף ועינה ילדים וילדות ונערים ונערות וגברים ונשים וזקנים וזקנות, ואשר מצא מחסה במכוון בבתי אזרחים ובבתי חולים ובבתי ספר ובמסגדים. באמת שאין גבול לציניות. הקורבנות הגדולים ביותר של הגזענות הם גזענים, קורבנות הפשע הגדול ביותר נגד האנושות הם פושעים נגד האנושות.

אנטישמיות היא שנאת היהודי באשר הוא יהודי, וניתן לזהותה בין היתר כאשר היחס ליהודי שונה לרעה בצורה מהותית מאשר לבני דתות אחרות. צווי המעצר לבנימין נתניהו ויואב גלנט עומדים בצורה מלאה בהגדרה זו. אין ולא היו צווים כאלה לארה"ב בווייטנאם ולסובייטים באפגניסטן, לכוחות הקואליציה נגד דאעש ואל-קאעידה, לטורקים מול הכורדים ולסורים מול הסורים - למרות שבכל המקומות הללו היו פגיעות באזרחים, בכוונה תחילה ובהיקף גדול בהרבה מאשר בעזה.

האנטישמיות מכונה "השנאה העתיקה ביותר", ומתברר שהיא גילתה את הסוד לחיי נצח. היא פרחה בקרב אנאלפאבתים ופורחת בקמפוסים. מ"איגרות רועים" של אפיפיורים ועד ציוצים של פוליטיקאים. מזיוף "הפרוטוקולים של זקני ציון" ועד שקרים בפייסבוק. בעלילות דם מימי הביניים ועד עידן החלל.

שונאים את היהודים בטענה שהם קבצנים מפיצי מחלות ובטענה שהם מיליונרים נצלנים. בטענה שהם טפילים ובטענה שהם משתלטים. כאשר הם נטבחים בפולין וכאשר הם נלחמים בישראל. כאשר הם דבקים באמונתם וכאשר הם מתבוללים. כאשר הם מיעוט וכאשר הם רוב. חז"ל היטיבו לתאר זאת באומרם "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב" - הלכה תמידית, שאפילו אין לה טעם.

2. אנחנו לא צריכים לעזור לאנטישמים. לא שזה ישנה את המהות, אבל מדוע שנעשה להם את החיים קלים יותר? שיהיה ברור: אין כאן ולו שמץ של האשמת הקורבן או של הצדקת התוקפן. מה שיש כאן זה הצורך בחשבון נפש ובהפקת לקחים, ואם עושים אותם בכנות - מגלים שחסכנו לכרים חאן ולשופטים הרבה עבודה.

הטענה העיקרית בצווי המעצר היא שלא נכנס מספיק סיוע לעזה ולכן אזרחים סובלים ומתים. נניח בצד את אשמתו של חמאס בסבל הזה ובתמותה הזאת, שהיא גדולה לאין שיעור מאחריותה של ישראל. נניח בצד את הכישלון המוחלט של ההסברה הישראלית (אם בכלל יש כזאת), שאיננה מצליחה להעביר את העובדות כהווייתן.

העובדה היא, שלקח לנו הרבה מאוד זמן לקדם את הסיוע ושהכמויות שנכנסות אינן מספיקות. יש הטוענים שלא היינו צריכים לתת סיוע בכלל עד לשחרור החטופים. קשה להניח שזה מה שהיה משכנע את חמאס, ובכל מקרה - הימנעות כזאת הייתה מנחיתה עלינו אמברגו נשק, כנראה גם מצד ארה"ב, ובידוד בינלאומי.

כאן אנו מגיעים לנקודה שהיא החשובה ביותר: בממשלה הנוכחית יושבים שרים הבטוחים שאפשר לצפצף על כל העולם ואשתו, הם גם אומרים את זה בקול רם ומנסים ליישם זאת בשטח. צריך להיות בור גמור וטיפש מדופלם כדי לחשוב כך במאה ה-21, על אחת כמה וכמה - בזמן מלחמה. חטפנו סטירה על זה מבית הדין לצדק בהאג, וכעת שכנו הפלילי הוריד לנו נבוט על הראש. האם זה יגרום להזויים הללו לחזור למציאות? קשה להאמין. אנחנו כבר שומעים, מאותם משיחיסטים, שהתשובה להאג היא להתגרות עוד יותר בעולם, כולל בידידינו הטובים ביותר.

המציאות היא שישראל הופכת למדינה מצורעת. תראו את חברות התעופה שאינן מגיעות. תראו את התערוכות הביטחוניות בצרפת. תראו את הפוגרום באמסטרדם. תראו את המגבלות על מכירת נשק. תראו את שפע אזהרות המסע. תראו את הגליית הספורט. כעת ראש ממשלת ישראל לא יוכל לנסוע לחלק ניכר מן המדינות המתקדמות שאנחנו רוצים להימנות עליהן, וספק רב אם מנהיגיהן ירצו להיפגש עימו - לא רק בירושלים, אלא אפילו בניו-יורק. לכך נוספת סכנה אמיתית למעצר של עשרות ומאות לוחמים וקצינים בכל רחבי תבל, מבלי שבכלל יידעו שהם מבוקשים. וישראל לא תוכל להתקיים לאורך זמן כמדינה מצורעת, פשוט לא תוכל.

3. המתנכלים למערכת המשפט מיהרו לנצל את הצווים כדי לתקוף אותה: זו לא כיפת הברזל שהבטיחו לנו! אמירה כזאת כאשר יש התלכדות נדירה של הציבור ונבחריו מאחורי ראש הממשלה, היא מעוררת סלידה. והיא גם מטעה במכוון - ממש לא מפתיע.

ראשית, אף כיפת ברזל אינה הרמטית, כולל המערכת המופלאה שמצילה את חייהם של אלפים - וכך גם ההגנה המשפטית; קשה מאוד להתגונן בצורה הגיונית מול שנאה חסרת היגיון. שנית, אי-אפשר להתעלם מכך שהצווים באים לאחר שנתיים של מאמץ מרוכז מצד הממשלה להחליש ואף לסרס את אותה כיפת ברזל - מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. אין לדעת עד כמה ההפיכה המשטרית השפיעה על חאן והשופטים; בטוח שהיא לא עזרה, ולוחות הזמנים לכל הפחות מעלים את האפשרות שהיא הזיקה.

שלישית ועיקרית: משפטנים אמרו לנתניהו מה עליו לעשות כדי להפחית משמעותית את סיכון הוצאת הצווים ואולי אפילו להסיר אותו - לחקור את המלחמה. גלי מיארה טענה שיש צורך בוועדת חקירה ממלכתית, לכל הפחות לנושא הפגיעה באזרחים ברצועה שהוא העומד בבסיס הצווים. נתניהו סירב. אחרים אמרו שאפילו ועדה ממשלתית, כמו ועדת טירקל אחרי אירועי ה"מרמרה", יכולה לעזור. נתניהו סירב. הוא לא מוכן לשמוע על חקירה, נקודה. ועכשיו צועקים שההגנה המשפטית נכשלה.