טראמפ מוצא מכנה משותף עם פוטין - ורוצה להיות סמכותן כמותו

בתחילת 2017 קבעו סוכנויות הביון האמריקניות מדוע ולדימיר פוטין ניסה לחבל בבחירות: כדי לפגוע באמונם של האמריקנים בבחירות ולחתור תחת סדר העולם הליברלי שמנהיגה ארה"ב שרוסיה רואה כסכנה לבטחונה. כדי להשיג זאת, הוא סייע לדונלד טראמפ. שמונה שנים מאוחר יותר הכריז טראמפ: לא הייתה חבלה רוסית, אלא ציד מכשפות מזויף שקורבנותיו היו הוא עצמו ופוטין.

ההצהרה הזאת אומרת הרבה, טוען ניו-יורק טיימס. טראמפ מוצא מכנה משותף עם פוטין, אשר גובש בקרבות נגד אויבים משותפים: מחוקקים דמוקרטים, מנהיגים אירופיים ו"דיפ סטייט" בממשל האמריקני. היחסים בין השניים היו זמן רב נושא לחקירות של הממשל, הערכות של גורמי מודיעין זרים ותחקירים עיתונאיים. אין הסבר יחיד ליחסים אלו; העובדה היא, שהחלטותיו של טראמפ בששת השבועות הראשונים לכהונתו זכו לתשואות מצד הקרמלין.

זהו עולם הפוך בעיניה של סוזן מילר, מנהלת הביון הנגדי ב-CIA, אשר ניהלה את בדיקת ההתערבות הרוסית בבחירות 2017. לדעתה, יחסו של טראמפ לפוטין הוא "קנאת סמכותנים": הוא מקנא בכוחו של פוטין לקבל החלטות ללא מגבלות. "טראמפ אוהב את פוטין כי השתלט על ארצו, וגם הוא רוצה להשתלט על ארצו".

טראמפ האשים את זלנסקי באחריות לפלישה הרוסית, הפסיק את שיתוף הפעולה המודיעיני עם אוקראינה, הפסיק תוכניות סיוע חוץ שהיו לצנינים בעיני פוטין, הרחיק לשוליים את בעלות הברית באירופה. טראמפ טען שצעדיו נחוצים כדי להביא את רוסיה לשולחן המו"מ, אך הוא מפעיל לחץ כבד בהרבה על ולדימיר זלנסקי לוותר לפוטין.

את יום שישי שעבר (7.3.25) החל טראמפ בפוסט שאיים להטיל עיצומים על רוסיה, אך כמה שעות לאחר מכן אמר ש"ההפצצות בהן רוסיה קורעת את הצורה לאוקראינה" היא סימן לנכונותה לסיים את המלחמה. הוא מתח ביקורת על אוקראינה, בטענה שאינה להוטה בה במידה. "פוטין משיג יותר מכפי שהוא או כל קצין קג"ב לשעבר יכול היה לחלום עליו", אומר קאלדר וולטון מאוניברסיטת הרווארד. "זה ממוטט לנגד עינינו את הסדר העולמי המובל בידי ארה"ב, משהו שפוטין עמל עליו כל הקריירה שלו".

עד כמה הרוסים מרוצים? רק תשאלו אותם, משיב הטיימס. דובר הקרמלין, דמיטרי פסקוב, שיבח את החלטותיו של טראמפ ואמר שהאג'נדה שלו עולה בקנה אחד עם חזונה של מוסקבה. שר החוץ, סרגיי לברוב, שינה בצורה חדה את השקפת העולם עתיקת היומין ואמר שמדינות אירופה, ולא ארה"ב, הן האחראיות לרבות מן הטרגדיות הגדולות בהיסטוריה – מסעי הצלב, מלחמות נפוליאון, מלחמת העולם הראשונה ועלייתו של אדולף היטלר.

מילר אומרת כי אין ספק שמטרתה של רוסיה בבחירות 2016 הייתה לחתור תחת האמון בהליך הדמוקרטי. לדבריה, הצוות שלה היה זהיר ביותר ולחלוטין בלתי מפלגתי, מה שלא הפריע לתובע המיוחד ג'ון דורהם – אשר מונה בידי שר המשפטים של טראמפ, ויליאם באר, לחקור את החקירה – לחקור אותה שמונה שעות בנושא. "הם חיפשו הטיה בעבודה שלנו ולא מצאו"; הדוח של דורהם אכן לא מצא פסול בהערכת המודיעין. למרות זאת, זעמו של טראמפ על "הבלוף הרוסי" גואה מזה שנים, עד כדי כך שכעת הוא רואה את פוטין כקורבן לצידו.

פוטין הקדיש שנים לעיצוב דעתו של טראמפ על אוקראינה, וכעת כמעט אין הבדל בין עמדותיהם לגבי המלחמה. בפגישתם הראשונה, ביולי 2017, הקדיש פוטין את רוב הזמן להציג את אוקראינה כמדינה מושחתת ומלאכותית. הוא טען שלרוסיה יש זכות להשפיע על אוקראינה, ושהפלישה מוצדקת כמו אמונתו של תיאודור רוזוולט שיש לארה"ב זכות להתערב בדרום אמריקה; טראמפ הוא מעריץ ותיק של הנשיא ה-26.

לאחר הפגישה אמר שר החוץ דאז, רקס טילרסון, לאנשי הבית הלבן, כי פוטין [לשעבר קולונל בקג"ב] הפעיל על טראמפ את "שטיק הקג"ב" שלו וכי טראמפ לא התנגד לאף אחת מהערותיו על אוקראינה.

שנתיים מאוחר יותר הועמד טראמפ לדין בסנאט על שיחת הטלפון שלו ביולי 2019 עם זלנסקי, בה התנה את הסיוע האמריקני במציאת לכלוך על ג'ו ביידן. האירוע הקצין את דעותיו של טראמפ לא רק כלפי אוקראינה, אלא גם כלפי מי שהוא רואה כאויביו ב"דיפ סטייט". הוא גם התחיל להקצין את עמדות הרפובליקנים כלפי אוקראינה, ואחידות זו באה לידי ביטוי בולט מאז תחילת ממשלו השני. בשבוע שעבר תיאר שר החוץ, מרקו רוביו, את המלחמה לא כתוצאה של התוקפנות הרוסית, אלא כ"מלחמת שלוחים" מסוכנת בין ארה"ב לרוסיה. פסקוב הגיב: אני לגמרי מסכים.