|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הכנסת ה - 18 וסוגית האשפוז הכפוי
|
לא אחת מתפרסם בתקשורת מקרה מזעזע של רצח - כגון הרצח של איתי בן-דרור את שלושת ילדיו ● הסניגור - שמנסה למלט את הנאשם מן הדין טוען כי מדובר בחולה נפש ● גם אם הנאשם כשיר לעמוד לדין, הדימוי הציבורי של "חולי נפש מסוכנים" מתקבע, והצעות החוק זורמות
|
|
הכנסת דואגת שפושעים או נאשמים לא ישתחררו. אך האם היא דואגת שחפים מפשע לא יכלאו? [AP]
|
|
|
|
|
|
|
בליל ה- 24 ליולי שנת 2010 רצח איתי בן דרור בדם קר את שלושת ילדיו. על-פי כתב האישום היה זה רצח מזעזע - אך מתוכנן היטב: הנאשם, על-פי כתב האישום, רכש סכינים חדות במיוחד, בדק באינטרנט מידע אודות כלי הדם הראשיים בכדי "להיטיב" לדקור את ילדיו- אותם אירח בביתו ביום זה. תיאור הרצח עצמו מחריד את אמות הסיפין ומעורר בקורא תחושת חמלה כלפי הילדים האומללים, וחוסר אונים מן המחשבה שדברים כאלו אפשריים. קור הרוח נמשך גם לאחר הרצח - המתוכנן היטב: איתי בן דרור דאג לסדר לעצמו אליבי - אי שפיות. הוא טען שאינו שפוי וסניגורו ביקש לשלחו לבית חולים פסיכיאטרי. בבית החולים הפסיכיאטרי הוא מיהר לבקש את תיקו הרפואי - עוד צעד מחושב אשר לא נועד אלא, למקסם ולמצות את המיטב מן האליבי שמצא לו. חלפו שבועות ונקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין. אולם ההד שנוצר בציבור במעט הימים שחלפו מאז הודע הרצח והצהרת סניגורו כי "אינו שפוי" ועד לקביעת בית המשפט כי הוא כשיר לעמוד לדין - הרושם כבר נזרע בציבור: "איתי בן דרור הוא חולה נפש ועל כן רצח את ילדיו". המסקנה, כפי שזו נתבקשה מן ההד התקשורתי כי חולי נפש הם "מסוכנים" ועל כן אסור לאפשר להם להסתובב ברחובות, ויש לכלוא אותם בעודם חפים מפשע, רק משום שמחר הם עלולים לרצוח מישהו בדם קר ממש כמו איתי בן דרור. לא משנה שהרצח שביצע איתי בן דרור היה רצח מתוכנן מראש, וטענת "אי השפיות" שלו לא הייתה אלא חלק מקור הרוח בו תכנן את רצח ילדיו - והמשך לתכנוניות זו, לא משנה שכך. הרושם כבר הוטל בתודעה הציבורית משל היה כתם צבע שמטיל אמן ביד נדיבה על קנבס של ציור. כותרות העיתונים מיהרו להסיק מסקנות. אורלי וילנאי, אשר מצטיירת בציבור כסמל טהור של טוב לב, חמלה, אמפטיה ורגישות לזולת טוענת בטורה, "חיים בשוליים" כי "חוקים פופוליסטים נגד אשפוז כפוי" אשמים בטרגדיה, תוך שהיא נסמכת על מקרה אחד שהגיע לידיעתה של משפחה שהיא "מלווה", וחרף העובדה שאיתי בן דרור נמצא כשיר לעמוד לדין וכי כתב האישום כנגדו מגולל מסכת מזעזעת של תכנון מראש של הרצח. המקרה של איתי בן דרור אופייני להלכי הרוח בציבור: רוצח מנסה לחמוק מעונש באמצעות הידבקות ל"עבר פסיכיאטרי" - משל היה אותו "עבר פסיכיאטרי" קרש הצלה מטביעה - והציבור מאמץ את התרגיל הציני של הסניגור ומסיק כי יש לאשפז בכפיה כל אדם שהוגדר כ'חולה נפש', בכדי למנוע - כביכול - את הרצח הבא. חברי הכנסת, אשר קשובים להלכי הרוח בציבור, שכן הפריימריז הבאים תמיד בפתח, לא מאחרים, לאחר סנסציות תקשורתיות שכאלו, להגיב בהצעות חוק. הצעת חוק של ח"כ אורית זוארץ מיום 19.07.10 ( הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון- קביעת כשירות לשחרור על-ידי בית משפט, התש"ע - 2010) מציעה כי לאחר שבית המשפט הורה על אשפוז נאשם שנמצא בלתי כשיר לעמוד לדין, ולאחר שועדה פסיכיאטרית מצאה לנכון לשחרורו, בית המשפט יאשר שחרור זה. הצעת החוק מתיחסת לסעיף 15(א) ל חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א - 1991 אשר מאפשר לבית המשפט - מקום בו הוא מוצא כי נאשם העומד לדין אינו שפוי - להורות על אשפוזו בכפיה. סעיף חוק זה בעייתי שכן עצם עמידתו של אדם לדין אינה מעידה על מסוכנותו (וזאת חרף אחוז ההרשעות הגבוה בישראל - שהבעייתיות שלו היא נושא לכתבה בפני עצמה) - ולו ההליך היה מגיע לסיומו ולמיצויו, יתכן והיה נמצא זכאי. בכדי לעצור אדם עד תום ההליכים נדרשם תנאים דווקניים בחוק, ומעצר שכזה מתבצע בפיקוחו של בית המשפט העליון. דא עקה, אם אתרע מזלו של אותו אדם והוא נמצא "בלתי כשיר לעמוד לדין", בית המשפט רשאי להורות על כליאתו במוסד פסיכיאטרי, ולמעשה, להטיל עליו סנקציה בשל אי כשירותו, וזאת מבלי לבדוק אם אכן - בנסיבות שבהן אותו אדם היה נמצא שפוי - ניתן היה לעצרו עד תום ההליכים. הצעת חוק זהה למדי בתוכנה הוצעה ביום 27.07.09 ע"י ח"כ רוברט אילטוב. באותו יום ממש הוגשה ע"י ח"כ אורלי לוי הצעת חוק זהה למידי, אשר נסובה על אותו רעיון בדיוק. בדברי הצעת החוק נכתב כי: - הצעת החוק דנן נועדה להעמיד את החלטת הוועדה הפסיכיאטרית לביקורתו של בית המשפט כדי למנוע מצב שבו עבריינים מסוכנים, שבית המשפט הורה על אשפוזם מן הראוי הוא שלאחר שקבעה הוועדה הרפואית כי המאושפז כשיר לשחרור, יתנהל דיון משפטי בשאלה האם יש לחזור ולעצרו בשל עילות המעצר הרגילות הקבועות בחוק.
. |
|
שיקולים לשחרור מאשפוז כפוי
|
|
|
|
שיקולים לשחרור [צילום: AP]
|
|
|
באותו יום ממש שבו הונחה על שולחן הכנסת הצעת החוק של ח"כ אורית זוארץ, הונחה – במקביל – על שולחן הכנסת הצעת החוק של הח"כים אורית זוארץ, כרמל שאמה, אורלי לוי, אורי אריאל, ומירי רגב, הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון - שיקולים לשחרורו של חולה נפש שביצע מעשי אלימות ומאושפז מכוח צו בית משפט), התש"ע-2010, אשר מציעה לועדות פסיכיאטריות אשר "משחררות מאשפוז כפוי חולה שהורשע בביצוע מעשה אלימות ומאושפז על-פי צוד בית משפט", לשקול שיקולים הקשורים "בסיכון שהחולה מהווה לעצמו, למשפחתו, לציבור ולאדם שנפגע בעבר ממעשה אלימות של החולה", ב"סיכווי להשתלב בחיים בקהילה", ב"סיכוי שיבצע שוב מעשה אלימות מהסוג שבגינו אושפז", ב"ביצוע הערכת מסוכנות" וב"זכות הציבור להגנה מפני חולה כאמור". בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: - "בעקבות מקרים מחרידים של אלימות קשה ואף אובדן חיי אדם מידיהם של חולי נפש ששוחררו מאשפוז נוצר צורך ממשי להגן על הציבור, באמצעות קביעת שיקולים ברורים לוועדה פסיכיאטרית, הדנה בשחרורו של חולה נפש אשר כבר ביצע מעשי אלימות ומאושפז מכוח צו בית משפט.
אדם אשר הוגש נגדו כתב אישום אינו נושא באחריות פלילית אם בית המשפט קיבל את חוות דעתו של פסיכיאטר, הקובעת כי בשל מחלת נפש לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע המעשה, כך שאינו בר עונשין. חולה נפש מעין זה מאושפז בבית חולים לחולי נפש וזאת מכוחו של צו בית משפט.
יחד עם זאת חולה נפש יכול להשתחרר מאשפוז אם קבעה כך ועדה פסיכיאטרית הדנה בעניינו לפחות כל שישה חודשים. באופן מפתיע חוק הטיפול בחולי נפש אינו קובע אבני דרך כלשהן בעת הדיון של הוועדה הפסיכיאטרית בשחרור החולה וכך יכול חולה אשר ביצע מעשים של אלימות קשה להשתחרר מאשפוז תוך זמן קצר. לאחר שחרורו של חולה הנפש אין פיקוח או בקרה ממשיים על מעשיו וקיימת אפשרות, אשר באופן מצער אף התגשמה במקרים רבים, כי יחזור על מעשיו.
רק לאחרונה אירעו מספר מקרים קשים בהם חולי נפש אשר כבר ביצעו מעשים של אלימות קשה, לרבות אבדן חיי אדם, שוחררו מאשפוז וחזרו על מעשי האלימות ואף גרמו לאבדן חייהם של יחידים מהציבור ומבני משפחתם".
הצעת חוק של הח"כים דוד רותם ו דוד אזולאי מציעה לחדש הליכים כנגד אנשים שהליך העמדתם לדין הופסק מתוקף צו ביהמ"ש אשר הורה על אשפוזם בכפיה בשל אי כשירותם לעמוד לדין, גם מתוך בית החולים הפסיכיאטרי בו אושפזו, והצעת חוק נוספת של הח"כים ניצן הורוביץ ודוד אזולי מציעה להעביר את הסמכות לאשפוז כפוי לבית המשפט.
|
|
|
ומה עם כליאת חפים מפשע?
|
|
|
הצעות החוק אשר הוצגו לעיל, מבטאות תחושת אי נוחות טבעית – הכיצד – אדם אשר עומד למשפט פלילי, הדין עימו לא ימוצה היות ומכוח סעיף 15(א) ל חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א- 1991, שופט רשאי לשלוח אותו לאשפוז כפוי לזמן בלתי מוגבל? מה אם הוא אשם – והליך משפטי אשר יברר את אשמתו נמנע בכך? הצעת החוק מבטאת גם אי נוחות מכך שאדם אשר הורשע בביצוע עבירה אך נמצא כי בעת ביצועה לא היה שפוי, מאושפז במוסד פסיכיאטרי במקום לרצות את עונשו בבית הסוהר. אי הנוחות הזו נובעת בשל פגיעה בעקרונות היסוד של שיטת המשפט – ענישת האשמים, ובירור משפטי עד תום של אשמתו של נאשם. הפסקת הליכים באיבם ושליחת הנאשם לאשפוז כפוי פירושה שלעולם לא נדע אם הוא חף או אשם, והצדק לא יצא לאור, והסדר החברתי לא יושב על-כנו. עם זאת, אי נחת זאת נובעת מכניסת הפסיכיאטריה לנעלי מערכת החוק והמשפט. אין זה ראוי שנאשמים יחמקו מעונש, ואין זה ראוי כי משפט יעצר באיבו, ולציבור לא תהא אפשרות לדעת את תוצאת המשפט – אשמה או חפות. אין זה ראוי כי לנאשם לא ינתן יומו בבית המשפט – ובאיבו של המשפט הוא ישלח לאשפוז כפוי, טרם הצליח לטהר את שמו. אולי הוא חף מפשע ואולי ניהול משפט עד תומו היה מאפשר לו 'להוכיח את חפותו'? משהו במערכת הצדק נפגם. במאמרי, על חסרונותיה העצומים של השיטה האדברסרית, המחשתי את הבעייתיות הכפולה של עסקות הטיעון – הן מביאות להרשעת חפים מפשע אשר מודים מתוך פחד מהליך משפטי בו סיכוייהם להוכיח את חפותם אפסיים (שכן – עם 99% הרשעות, מהם סיכוייו של נאשם למשפט הוגן?), כמו גם להקלה בעונשם של פושעים מתועבים, אשר לו אשמתם הייתה מתבררת בהליך פלילי – היו זוכים לעונש ראוי. סרט הנע של 'עסקות הטיעון' פגיעתו כפולה - גם בנאשמים חפים מפשע אשר אינם זוכים ליומם בבית המשפט, ונמנעת מהם ההזדמנות להוכיח את חפותם, ו גם בקורבנות העבירה ומשפחותיהם, אשר צופים בעיניים כלות כיצד מי שרצח את יקירהם או פגע בהם – מקבל עונש מגוחך במסגרת עסקת הטיעון. הפסיכיאטריה – כאשר היא נכנסת לטריטוריה של מערכת המשפט, מיצרת עוול דומה. היא מאפשרת הימנעות מענישת אשמים (אם כי, חשוב לציין כי אחוז בטל בשישים של נאשמים מורשעים נמצא בלתי שפוי בעת ביצע העבירה ונשלח לאשפוז פסיכיאטרי במקום לכלא, וגם אז – משך האשפוז לעיתים ארוך יותר מעונש המאסר אשר היה מוטל על הנאשם אלמלא אי שפיותו), או הימנעות מבירור אשמתו/חפותו של הנאשם (כאשר המשפט נפסק באמצע והנאשם נשלח לאשפוז פסיכיאטרי כפוי), אך מן העבר השני – היא מאפשרת כליאת חפים מפשע בלא משפט, על סמך השערה שיבצעו (או שלא) דבר מה בעתיד, אשר טבעו לא ידוע. האפשרות לכלוא אדם אשר פסיכיאטר מחוזי סבור שהוא "עלול" (בזמן עתיד) "לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי" (כאשר טיב הסיכון הוא עמום, וכאשר בפועל - אנשים נשלחים לאשפוז כפוי בשל עילות סתמיות, מגוכחות ושרירותיות) – מאפיינת משטרים טוטליטרים בהם חפים מפשע נלקחים למרתפים אפלים משום שהרגיזו את השלטון, וסותרת את עקרונות היסוד של שיטת המשפט שלנו - חזקת החפות ו עיקרון החוקיות (שכן היא מאפשרת כליאת אנשים בעילות עמומות כגון "מסוכנות" ו"מחלת נפש"). אותם חברי כנסת אשר מודאגים, ובצדק, מן האפשרות ולפיה אדם שביצע מעשה אלימות מחריד לא ימלט מן העונש הראוי על-ידי היאחזותו – כטובע בקשר הצלה – ב"עבר פסיכיאטרי" כזה או אחר – צריכים להיות מודאגים מן הצד השני של המטבע – לא רק אשמים חומקים מן הדין – אלא גם חפים מפשע נכלאים שכן חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 אשר מאפשר שחרור נאשמים ואשמים (אם כי בפועל כמעט ולא נעשה שימוש בסעיף זה למרות ההד התקשורתי), מאפשר גם כליאת חפים מפשע. האפשרות האחרונה צריכה להטריד באותה מידה - אם לא הרבה יותר - את חברי הכנסת אשר מעצם חברותם בפרלמנט של מדינה דמוקרטית הם נאמני עקרונות היסוד של השיטה.
|
|
אשפוז כפוי של נאשמים - מיתוסים אל מול מציאות
|
|
|
|
ומה אומרים המחקרים? [פלאש 90]
|
|
|
היועץ המשפטי של משרד הבריאות, ד"ר אסף טויב חקר, במסגרת עבודת הדוקטורט שלו את סוגית האשפוז הכפוי – הן של חפים מפשע אשר נכלאים במוסדות פסיכיאטרים מכוח סעיף 9(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 אשר מאפשר כליאת אדם במוסד פסיכיאטרי על סמך השערה שיסכן מישהו בעתיד, והן של נאשמים ו/או מורשעים בהליך פלילי. מחקרו סוכם בספרו המרתק - "משפט, פסיכיאטריה ומערכת בריאות הנפש בישראל – נושאים נבחרים" פרלשטין-גנוסר – 2007.
הוא מצטט מחקרים מקבילים שנערכו בארצות הברית, ומסקנותיו מעניינות: כך למשל, הוא מציין בספרו כי רק 0.0002% מן העבריינים המורשעים בישראל נמלטים מאימת הדין משום שנמצאו כמי שלא היו שפויים בעת ביצוע העבירה, אך זו לא בדיוק המלטות שכן הם מאושפזים במוסדות פסיכיאטרים אשר התנאים בהם קשים לא פחות מאשר תנאי בית הסוהר (אסיר בבית סוהר אינו מאבד את זכותו על גופו או את כבודו). הוא מצטט את מחקרו של פרופ' פרלין מארצות הברית אשר עסק בהגנת אי השפיות במשפט הפלילי ומוצא כי בניגוד למיתוסים – הגנת אי השפיות נטענת לעיתים רחוקות – ומתקבלת בבתי המשפט לעיתים נדירות עוד יותר (עמ' 396). טויב מציין בהקשר זה כי בישראל, רק בשיעור קטן של המקרים מתקבלת טענת אי השפויות בתיקי פשע חמורים.
כן עולה ממחקרו של פרלין כי נאשמים שהעלו את טענת אי השפיות בארצות הברית וזו נדחתה – מרצים עונשי מאסר כבדים יותר מאלו אשר לא העלו את טענת אי השפיות מלכתחילה (עמ' 397), וכי נאשמים שאושפזו שהו כמעט כפול מהזמן שריצו נאשמים שנשלחו למאסר. כך לדוגמה – בקליפורניה נמצא, כי נאשמים שביצעו פשעים לא אלימים ונשלחו לאשפוז שהו יותר מפי תשע מנאשמים שנשלחו למאסר (עמ' 398). גם בישראל הגיע לבית המשפט מקרו של נאשם אשר הורשע בתקיפה וגניבה, וכתוצאה מכך אושפז למשך 14 שנה באשפוז כפוי, פרק זמן שאינו פרופורציונלי כלל לסוג העבירה (ע"פ 3854/02 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, תק-על 2003(1) 629).
|
|
|
ומה קרה לצדק?
|
|
|
ממחקרו של טויב עולה כי הגם שיש אי צדק משווע ברעיון ולפיו הליכים נגד נאשם נפסקים והוא נשלח לאשפוז כפוי (שכן אם הוא אכן אשם, שליחתו לאשפוז כפוי עושה עוול לקורבן, ואם הוא חף – שליחתו לאשפוז כפוי מעוולת כלפיו) כמו גם בהפטר פלילי לנאשם שהורשע בעבירת אלימות בשל מחלת-נפש, השיעור של מקרים אלו קטן במציאות.
דריסת הרגל שמאפשר המחוקק לפסיכיאטריה בטריטוריה של החוק והמשפט, היא אכן בעייתית משום שהיא מאפשרת לנאשמים (אם כי לעיתים נדירות) לחמוק מן הדין. הצד השני של המטבע, אשר לא טופל בידי חברי הכנסת בהצעות החוק שהוצגו לעיל – הוא שהחוק מאפשר לפסיכיאטריה סמכויות של כליאה ושלילת חירות של חפים מפשע בלא משפט – ודומה שאפשרות זו צריכה להדליק נורה אדומה בבית המחוקקים, לא פחות מן האפשרות של שחרור נאשמים לחופשי.
|
|
| תאריך:
|
30/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
30/09/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
הכנסת ה - 18 וסוגית האשפוז הכפוי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
צבי גלברד
|
30/09/10 16:31
|
|
|
|
2
|
|
איש עצוב
|
30/09/10 18:51
|
|
|
|
3
|
|
צבי גלברד
|
1/10/10 11:50
|
|
|
|
4
|
|
עופר דגן
|
25/10/10 12:00
|
|
לאחרונה, ניתן ע"י ועדת הערר שליד ביה"מ המחוזי בחיפה פ"ד וע 4550-10-09 המתייחס לשאלה האם שווי המכירה כולל גם מרכיבים אשר אינם חבים במס רכישה. הנסיבות, המתוארות בפה"ד היו כדלהלן.
|
|
|
|
|
נוסחה מנצחת: קחו שני כוכבי ריאליטי לוהטים, שימו אותם על שלט חוצות למשך 12 שעות אל מול מצלמות, תנו להם משימות וזמן חופשי לדיבורים והרי לכם פרסומת מנצחת. ככה לפחות חשבו אנשי "דפי זהב", שיזמו את אירוע "ריאליטי הבילבורד" הראשון בישראל. קשר למוצר? קופירייטינג מבריק? הערכה לאינטליגנציה של הצופה? מיותר. יש נוסחא והיא עובדת.
|
|
|
|
|
אישית, הזכייה שלי במדליית ארד באליפות אירופה הייתה מרגשת מאוד, אולי יותר מכל זכייה אחרת מבעבר. ובכלל, הספורט הישראלי השיג השנה לא מעט בזכות השקעה נכונה שנעשתה בשנים האחרונות. לצערי זה כנראה ייעצר בשנים הבאות כי ההשקעות נפסקו. אבל אירוע הספורט הגדול של השנה בעיניי, הוא גם האירוע הגדול בעולם כולו. מדובר כמובן במונדיאל 2010 שנערך בפעם הראשונה ביבשת אפריקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
וואו,איזה בלאגן בסייבר-נט, ואני גרמתי לזה? אשרי!!
|
|
|
|
|
האם ביבי יודח? 
