|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מתלהבת: מיה דגן לא סותמת לרגע
|
דגן אומנם מצטיירת בצורה אנושית ומתוקה בסדרה האוטוביוגרפית שלה, אבל דיבורים בשצף קצף הם לא עלילה ● מורן שריר ניסה להתרגש, אבל יצא עם כאב אוזניים
|
|
דגן. לא הכי מעניין בתוך הראש שלה [צילום: צילום מסך]
|
|
|
|
|
|
|
באיזשהו שלב נהג מונית עשה בשבילי את העבודה המלוכלכת. הוא עצר את שצף הדיבור של מיה דגן ואמר לה: "את לא סותמת את הפה, הגענו לפני שש דקות". אם לדייק, הגענו לפני 27. כמעט חצי שעה עברה מתחילת הפרק של "מתלהבת" ודגן באמת לא סתמה את הפה.
אין לי בעיה עם סדרות דרמה או קומדיה מבוססות להג. "הבית הלבן" ו"סיינפלד" עשו מזה קריירה יפה. אבל ב"מתלהבת" אין מספיק דרמה או קומדיה. בדקות הראשונות של הפרק מופיעה קריינות של דגן. כמו הבלשים בסרטי פילם נואר, היא מקריאה בקול רם את מחשבותיה. ההבדל הוא שהם גם עצרו לנשום. הקריינות תפקידה לחפות על היעדר מעשים או דיאלוגים משמעותיים והסדרה רצופה בתעלולים כאלה.
מאוחר יותר למשל מופיעים קטעי אנימציה יפים שממחיזים את זכרונות הילדות של דגן. בהמשך גם מגיע קטע פנטזיה שמראה את דגן ובן זוגה בגיל מבוגר יותר עם ילדים באוטו. הקפיצות בין העבר לעתיד לא מצליחות להסתיר את העובדה שאין לסדרה הזאת הווה. דגן עצמה דווקא יוצאת אנושית ומתוקה ב"מתלהבת". אמיתית מאוד, כמעט נטולת פוזה ורחוקה מאוד מזכרונות הבלהות של העונה הראשונה של "מועדון לילה".
נדמה לי שהתהליכים הפנימיים של דגן, המחשבות וההתחבטויות שלה, הן המהות של הסדרה. אבל לא הרגשתי שבאמת חדרתי לה לתוך הראש או שמצאתי שם משהו מעניין להיאחז בו. בכל מקרה שיחה קריקטורית שלה עם אקטיביסטית למען זכויות בעלי חיים שרוצה להעניק זכות בחירה לעכברים (הבנתם? זה מצחיק כי זה מוגזם), היא לא דרך מחוכמת להכניס אותי אל תוך העלילה או אל המוח הדגני.
בסוף הפרק מסכמת מיה דגן את קורותיה באותו יום: "גנבתי חולצה מזארה, תפסו אותי, עצרו אותי, ההורים שלי באו לקחת אותי מהתחנת משטרה, ברחתי להם מהאוטו, הייתי במעבדת עכברושים בדירה בפלורנטין". הופה! כן קרה משהו בפרק הזה. לא סתם קרה, קרה מספיק בשביל קומדיית מתח באורך מלא.
אז איפה היינו כשכל זה קרה? איפה מיה דגן היתה? כן, אני זוכר במעומעם את כל ההתרחשויות האלה אבל לא באמת חוויתי אותן. הן עברו לידי. כמו לראות צילום דהוי של רכבת הרים בלונה פארק במקום לעלות על הקרון ולצרוח כמו משוגע. אם היו מחברים את הלב שלי למוניטור קרדיולוגי היה מתקבל קו שטוח ומונוטוני במשך 30 דקות. לא כי הסדרה נורא משעממת אבל משום שהיא לא מצליחה לתרגם את ההתרחשויות המעניינות שבה לחוויה מרגשת.
ואם כמו שאני חושד, עלילות דגן באותו לילה הן באמת רק תפאורה ללבטים שלה בנושאי גיל, משפחה, התחייבות, מקובלות חברתית ועוד, אז משהו פה התפספס. לא נשאבתי פנימה.
|
|
"מתלהבת", ערוץ 10, 22:00
|
|
| תאריך:
|
16/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
16/11/2010
|
|
מורן שריר
|
|
מתלהבת: מיה דגן לא סותמת לרגע
|
|
|
שכיחותה של מחלת הסוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) עולה בשנים האחרונות כאשר הסיבות לכך אינן לגמרי ברורות. למעשה, 10% מכל מקרי הסוכרת הם חולים המתמודדים עם סוכרת נעורים. גם גיל המחלה עבר שינוי, וידוע כי מספר מקרי הסוכרת החדשים המתגלים אצל אנשים צעירים עד גיל 19, זהה כמעט למספר מקרי הסוכרת המתגלים בגילאים יותר מאוחרים, מעל גיל עשרים.
|
|
|
|
|
מי ששמע את השירים SUMMERTIME ,IT AIN`T NECSSARILY SO ואת השיר "תותים", לא ישכח אותם לעולם. הקולות של זמרי ההפקה ההיא נצרבו בזיכרון כל מי שראה את הסרט, או חזה בהצגה בניו-יורק. הייחוד של האופרה הזו, שגרשווין הלחין עם מוזיקה מקורית שלו, בסגנון ג'אז, הוא שכל משתתפיה חייבים להיות שחורים. ההפקה של בית האופרה של קייפטאון, העיר הדרומית בה כושים חיו בתנאים חופשיים יותר מאחיהם ביוהנסבורג - הפקה זו זרועה בקטעים שדוברי אנגלית לא יבינו. הם נאמרים בשפת הילידים של אחד השבטים המקוריים.
|
|
|
|
|
למעלה מ-15,000 איש צבאו אתמול את פארק הירקון לראות את ההופעה של לינקין פארק, מספר לא מבוטל, אך שטח דשא רב נותר אתמול מעורטל בפארק. אלו שהצטופפו במרכז לעומת זאת, עשו מספיק רעש בשביל הלהקה כדי להבהיר מעבר לכל ספק שהיה להם כדאי להגיע. ב-20:45 הם עלו לבמה, ובמשך קצת יותר משעה וחצי העניקו לקהל שואו מהוקצע, עוצמתי, מופק נכון, אנרגטי וכיפי ביותר.
|
|
|
|
|
התערוכה שהועמדה ב"גלריה האחרת" ע"ש ציפורה לוריא ז"ל במכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" בחולון, משדרת את אמונתן, עמדותיהן והשתייכותן הקבוצתית של שתים-עשרה הבוגרות לשנת תש"ע,
|
|
|
|
|
בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים, החליט ביום א' (14.11.10) (כב' השופט מודריק), בהחלטה תקדימית, לדחות על הסף עתירה מינהלית שהוגשה לפתחו בספטמבר האחרון. העתירה הוגשה על-ידי עמותת "תושבים למען נווה צדק", נגד החלטת המועצה הארצית לתו"ב, שניתנה לפני מסםר חודשים. החלטה אשר דחתה את הערר שהוגש על-ידי הוועדה המקומית ושאישרה בכך, למעשה, את תוכנית תא/3596 - "מתחם ליבר", בהתאם להחלטת הוועדה המחוזית לתו"ב, שניתנה לפני כשנה.
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
