קורבן "חוסר מידתיות" בשדרות

חנן כבר שכח איך נראו פניו של אביו. חלפו כבר כמעט שנתיים ממבצע "עופרת יצוקה", שהביא שקט יחסי לתושבי שדרות והנגב המערבי. למרות שלא פסק לחלוטין, פחת ירי הרקטות באופן משמעותי. ולמרות זאת, בנייתם של 5,000 מקלטים ומיגוניות בשדרות בתקופת ה"שקט היחסי", בעלות של חצי מיליארד שקלים, מחזקת את ההרגשה שהשקט לא יחזיק מעמד זמן רב.

למרות שהצליחה למזער את האיום, ישראל לא הצליחה לשנות את דעת הקהל העולמית. מצבה של ישראל בזירה הדיפלומטית הורע משמעותית לאחר מבצע "עופרת יצוקה". היום, יותר מתמיד, מדינת ישראל צריכה עדיין להצטדק על המבצע הצבאי בעזה במטרתה להפסיק את טרור הרקטות. טענה נפוצה בקרב המאשימים את ישראל בתגובה ה'לא-מידתית' (The Disproportionate response) היא כאשר מסתכלים על תוצאות הלוחמה בעזה ומספר ההרוגים בין הצדדים. כמעט בכל ההרצאות שהעברתי ברחבי העולם במהלך השנתיים האחרונות נתקלתי בשאלה זו: איך זה שבמבצע "עופרת יצוקה" 1,166 אנשים נהרגו בעזה ורק 13 בישראל? על-פי הדיווחים בתקשורת העולמית, ההרוגים בעזה הם ברובם אזרחים "בלתי מעורבים", אך לפי ידיעה שפורסמה לאחרונה בעיתון הארץ, חמאס אישר כי בין 600 ל-700 מההרוגים היו טרוריסטים חמושים.

בהתחשב בהיסטוריית הדיווחים המסולפים של חמאס באשר למספר האזרחים ההרוגים בעזה, קיים בסיס לחשד כי דיווחים מסולפים אלו נמשכים הן לגבי מספר ההרוגים והן לגבי מצבה של האוכלוסיה בעזה. חשוב לציין, שעל-פי הנתונים של מרכז המידע למודיעין וטרור, רוב (כמעט מוחלט) הירי מהרצועה לעבר ישראל מתבצע מתוך אוכלוסיה אזרחית. אם קיים חוסר-מידתיות, הרי שהוא נעוץ בעובדה שישראל נאלצת להילחם באויב אשר נלחם מתוך בתי-ספר ובתי-חולים ומשתמש באזרחים כמגן אנושי. אני מאמין שכיהודים וכישראלים, רובנו רגישים לחיי אדם משני צידי הגבול. המטרה שלנו היא להגן על עצמנו במולדתנו ולא להילחם באף אחד, גם במי שבמשך 62 השנים האחרונות מסרבים להכיר בקיומנו.

כמרצה בינלאומי, נוכחתי שהעיר שדרות, שסובלת כבר עשר שנים מטרור או מאיום מתמיד של טרור, כמעט שלא זוכה לסיקור תקשורתי בעולם. כצלם עיתונות, הייתי אינספור פעמים בזירות התפוצצות הטילים וראיתי את הנזק הפיזי והנפשי שנגרם לתושבים, לכן קשה לי להשלים עם העובדה שלא קיימת התייחסות נאותה בתקשורת העולמית, והרבה פעמים גם בזו הישראלית, למציאות איום הטילים המתמיד מעזה. כבר ארבע שנים שאני משתתף במלחמה התקשורתית, המתנהלת במקביל למאבק בשטח. אני יודע שההשוואה הכמותית שנעשית בעולם, היא בין מספר ההרוגים בצד הפלשתיני לבין מספר ההרוגים בצד הישראלי. הדיווחים הם לרוב על הרג לא-פרופורציונלי מצד ישראל, תוך התעלמות מפעולות החמאס והטרור המתמשכות לעבר ישראל.

כאשר התקשורת העולמית לא מזהה את המניפולציה הפלשתינית, היא למעשה יוצרת מסך עשן מעל המציאות בשטח, ומחביאה תחתיו את האידיאולוגיה הפלשתינית, שהיא להמשיך במלחמה כוללת נגד מדינת היהודים עד שתושג מטרתה. המטרה של הירי מעזה היא לפגוע באוכלוסיה אזרחית ולזרוע פחד בקרב התושבים, בעוד המטרה של פעולות צה"ל בעזה היא להילחם בטרור ולא באוכלוסיה שחיה בעזה. תמונה זו, משודרת בעולם בתמונה הפוכה לגמרי. בעוד שביישובים המופגזים בדרום ישראל מלמדים את הילדים איך לרוץ למרחב מוגן בתוך 15 שניות, בעזה משתמשים המחבלים בילדים כמגן אנושי ומעלים אותם לגגות, כדי שהדבר יצטלם טוב בתקשורת העולמית.