מאיר הר ציון כורע משמאל, 1954, מימינו ישי צימרמן
ישי צימרמן: לוחם 101 שהטיס ססנה מביירות לישראל בלי רשות |
לוחם יחידה 101 מעין חרוד איחוד, שזכה בעיטור העוז ונפצע פעמיים במלחמות ישראל, הלך לעולמו בגיל 92. מטיסת הססנה הנועזת בביירות ועד להתנדבות סיוע באתיופיה ובקולומביה ● דיוקנו של הרפתקן ללא חת, סייר אמיץ ואיש מעשה שלא הפסיק לחפש אתגרים |
ישי צימרמן, מאחרוני לוחמי יחידה 101, הלך לעולמו ב-26 באוקטובר 2026 בקיבוצו עין חרוד איחוד והוא בן 92. צימרמן, שזכה בעיטור העוז על גבורתו במבצע "הר געש", נפצע פעמיים במלחמות ישראל ושירת עשרות שנים במילואים, נודע כלוחם אמיץ וכאיש מעשה שלא נרתע מלהפר פקודות. אחד משיאי עלילותיו התרחש באוגוסט 1982, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, כשהטיס יחד עם קצין נוסף מטוס ססנה מביירות לישראל ללא אישור - הרפתקה שהסתיימה במעצר, במשפט צבאי ובחודש מאסר. סיפורו של הרפתקן שלא חדל לחפש אתגרים גם בשנותיו המאוחרות. שמו נקשר באחד הסיפורים הפיקנטיים בתולדות מלחמות ישראל: טיסה במטוס ססנה לבנוני משדה התעופה בביירות לישראל ללא אישור. ההרפתקה הסתיימה במעצר, במשפט ובהרשעה.
הקצינים הישראלים "שאלו" ססנה לבנוני
באוגוסט 1982, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, באה רוח ההרפתקנות של צימרמן לידי ביטוי באופן יוצא דופן. כוחות צה"ל התקדמו בלבנון וכבשו, בין היתר, את שדה התעופה בביירות. בתחילת אוגוסט הגיעו למקום שני קציני צה"ל ששירתו בלבנון: רב-סרן ישי צימרמן, אז בן 48, וסגן עופר יוזם, בן 29. בשדה התעופה הבחינו השניים במטוס קל לבנוני מדגם ססנה שחנה באחד ההאנגרים. הם החליטו "להשאיל" אותו - כלומר, לקחת אותו ללא רשות - ולהטיסו לישראל כדי להגיע לחופשתם המתוכננת בארץ ולקצר את הדרך הביתה. ההחלטה התקבלה ללא אישור או היתר טיסה, אף ששדה התעופה בביירות היה סגור לתנועה אווירית. השניים נטלו את המטוס והמריאו לישראל.
ביום חמישי, 5 באוגוסט 1982, יצאו צימרמן ויוזם לדרכם. יעדם היה שדה התעופה מחניים. צימרמן ישב בתא הטייס והטיס את המטוס, ואילו יוזם היה אחראי לקשר. אלא שהטיסה החריגה לא נעלמה מעיני מערך הבקרה האווירית של חיל-האוויר. כאשר זוהה המטוס חוצה את הגבול מלבנון, התעורר חשש שמדובר במטוס עוין או במטוס שנחטף. שני מטוסי קרב מדגם F-16 הוזנקו לעברו כדי ליירטו וללוותו לנחיתה מבוקרת. מטוסי הקרב ליוו את הססנה עד שנחת בשדה התעופה בחיפה. עם נחיתתו המתינה לשני הקצינים כיתת כוננות חמושה. השניים נעצרו ונכלאו. ההרפתקה, שהחלה בנטילת מטוס ללא רשות, הסתיימה במעצר ובהליך משפטי צבאי. בין היתר הואשמו השניים בהפרת כללי הטיסה, ועלתה גם טענה לנזק שנגרם לצה"ל, שהוערך ביותר ממיליון שקלים.
"מעשה חריג בנסיבותיו"
בספטמבר 1982 נפתח משפטם של שני הקצינים בבית הדין הצבאי המחוזי בחיפה. בגזר הדין תיארו השופטים את הפרשה כמעשה חריג ביותר שאין לו תקדים בסדרי המשפט הצבאי, והשוו אותה להרפתקאות שעליהן קוראים בני נוער בספרים. לצד זאת, קבעו השופטים כי טובת הציבור אינה מחייבת ענישה מרתיעה. הם התחשבו בעברו הקרבי של צימרמן, בפעילותו ביחידה 101 ובעיטור העוז שהוענק לו על לחימתו. כן הביאו בחשבון את שירותו הצבאי הממושך ואת תרומתו, לרבות התנדבותו להמשיך לשרת ביחידתו למרות גילו ונסיבות שירותו.
על צימרמן נגזרו חודש מאסר בפועל, קנס בסך 15 אלף שקלים והורדה בדרגה מרב-סרן לסגן. על עופר יוזם נגזרו חודש מאסר בפועל, קנס בסך 5,000 שקלים והורדה בדרגה מסגן לסגן-משנה. שני הקצינים כבר שהו במעצר במשך כחודש עד למתן גזר הדין. מאחר שתקופת המעצר חפפה לתקופת המאסר שנגזרה עליהם, הם שוחררו זמן קצר לאחר מתן פסק הדין. לימים סופר כי הרמטכ"ל באותה עת, רפאל (רפול) איתן, בן העמק, התערב לטובתו של צימרמן וביקש להקל בעונשו, אך לא נמצא תיעוד או מסמך המאמת את הסיפור. המטוס עצמו הוחזר בהמשך ללבנון. הפרשה נותרה אחד הסיפורים החריגים בתולדות שירותו של צימרמן - סיפור המשלב תעוזה ורוח הרפתקנית עם הפרת פקודות וסיכון ממשי.
איש מעשה, יוצר ואיש משפחה
על-פי דברים שנמסרו בהלוויתו, צימרמן נולד ב-22 בנובמבר 1933 בבית החולים העמק בעפולה, בנם השני של אריה ורעיה צימרמן, מחלוצי עמק יזרעאל ומראשוני הקיבוץ. בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית בראשית שנות החמישים התפצלה גם משפחתו: ישי עבר עם אביו אריה לקיבוץ עין חרוד איחוד, ואילו אמו רעיה ואחיו מלאכי נשארו בעין חרוד מאוחד. ישי גדל והתחנך בעין חרוד. הוא היה בן כיתתו וחבר נעוריו של מאיר הר-ציון, ולימים שירת לצידו בצה"ל. הקשר בין השניים נשמר לאורך השנים.
מלוחם שריון ללוחם ביחידה 101
כבר מגיל צעיר נמשך צימרמן למכונאות, למכוניות ולאופנועים. על-פי סיפורים שסופרו בעין חרוד, בהיותו תלמיד בית ספר בנה לעצמו מחלקי רכב ומגרוטאות כלי רכב ממונע דו-גלגלי. את שירותו הצבאי החל בשנת 1952. חלומו הגדול היה לעבור קורס טיס, אך בבדיקות הרפואיות שנערכו לו נמצאו ליקויים שמנעו ממנו להתקבל לקורס. האכזבה הייתה גדולה. לאחר שנפסל לטיס שובץ בחיל השריון, שהיה אז בחיתוליו, ושירת כמפקד טנק בגדוד 82.
בשנת 1953, עם הקמת יחידה 101 בפיקודו של אריאל שרון, הצטרף לשורותיה בהמלצתו של חברו מאיר הר-ציון. היחידה הוקמה על-רקע חדירות ופיגועים ביישובי הספר, ונועדה לבצע פעולות תגמול נועזות מעבר לגבולות המדינה. היא מנתה כמה עשרות לוחמים וקצינים ופעלה כיחידה עצמאית במשך כחמישה חודשים, עד ששולבה בגדוד 890 של הצנחנים. אף שתקופת פעילותה העצמאית הייתה קצרה, נודעה היחידה ברמת הלחימה של אנשיה והשפיעה על התפתחות תורת הלחימה של צה"ל.
צימרמן בלט ביחידה והתפרסם כסייר מעולה וכמי שאינו יודע פחד. חבריו סיפרו כי ניחן בכוח גופני רב ובעקשנות יוצאת דופן. בכתבה שפורסמה בעיתון "במחנה" תיארו אותו חבריו כבעל מקצועיות וקור רוח, שאינו מאבד את שלוותו גם בתנאים קשים. חום, קור, מחסור במים, חדירות מסוכנות מעבר לגבול ואפילו צעקותיו של מפקד היחידה אריק שרון כאשר לא היה מרוצה מביצועי אנשיו - דבר מכל אלה לא הצליח לערער את קור רוחו. לאחר פירוק היחידה יצאו רבים מלוחמיה, ובהם צימרמן, לקורס קצינים והמשיכו בשירותם הצבאי.
עיטור העוז ב"מבצע הר געש"
בנובמבר 1955, במהלך מבצע "הר געש" שבמסגרתו תקפו כוחות צה"ל מוצבים מצריים באזור ניצנה, פיקד צימרמן על כוח שנדרש להשתלט על מתחם מצרי מבוצר. על תפקודו בקרב ועל אומץ ליבו הוענק לו עיטור העוז, מהעיטורים הגבוהים ביותר בצה"ל. כך מתואר המעשה באתר "הגבורה": "ביום ה-2 בנובמבר 1955, שימש סג"ם ישי צימרמן כמפקד יחידת משנה בקרב על משלט א-צבחה שבאזור ניצנה הישראלי. היחידה שבמסגרתה פעל הסתערה על מוצב הפיקוד של האויב ועמדת המרגמה שלו. תוך כדי כך נפצעו רוב הקצינים וחלק ניכר מן החוגרים והתקדמותה שובשה. בנסיבות אלה המשיך סג"ם ישי צימרמן עצמאית בביעור עמדות האויב עד לחיסול ההתנגדות. על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז".
לאחר שחרורו חזר צימרמן לקיבוץ והחל לעבוד כנהג. הוא לא רצה לשרת בצבא הקבע, אך המשיך להיות בין הראשונים שהתנדבו לפעולות הצבאיות ולפעולות התגמול של הצנחנים באותן שנים. קשריו עם הצנחנים נשמרו, בין היתר, באמצעות חברו מאיר הר-ציון. בתחילת שנות השישים נשלח צימרמן להשתלמות בשווייץ ובבריטניה. באנגליה למד אגרומכניקה ומכונאות בבית פורד. שם הכיר, באמצעות חבר משותף, את רעיה, בת קיבוץ מזרע, שהגיעה לאנגליה במסגרת חילופי נוער חקלאי. בתום לימודיו יצאו השניים לטיול משותף באירופה. כששבו לישראל נישאו והקימו בית ומשפחה בקיבוץ עין חרוד איחוד.
ידי זהב ונכונות לעזור
חברת הקיבוץ מספרת בדברי הספד שנשאה בהלוויה כי במשך שנים עבד צימרמן במסגרייה של הקיבוץ כמסגר וכמכונאי. הוא תיקן כלים חקלאיים, ריתך ותיקן סככות ברפת ובדיר, ונענה לכל קריאה לסייע לחברים שנתקעו בדרכים. ישי ורעיה גידלו שישה ילדים. אחד מהם הוא תת-ניצב בדימוס עמל צימרמן, טייס חיל-האוויר לשעבר, שלימים שימש מפקד היחידה האווירית של משטרת ישראל. אהבתו של ישי לבעלי חיים הייתה ידועה בקיבוץ וביישובי הסביבה. בעלי חיים פצועים שנמצאו בשדות הובאו אליו לטיפול, והוא טיפל בהם במסירות עד שהחלימו ויכלו לשוב לטבע. בין בעלי החיים שטיפל בהם היו ארנבות, שועלים, שקנאים ועורבים.
נפצע פעמיים, אך לא ויתר על השירות
במהלך שירותו הצבאי ובשירות המילואים השתתף צימרמן במלחמות ישראל ונפצע פעמיים: במלחמת ששת הימים, בקרב על ירושלים, ובמלחמת יום הכיפורים, בראש הגשר שבצידו המצרי של תעלת סואץ. במלחמת ששת הימים נפצע על הגשר שמול שער האריות בירושלים. על-פי כתבה בעיתון "במחנה", נקבעו לו 30 אחוזי נכות, וכף ידו הימנית נותרה ללא תחושה. הפציעה אילצה אותו לסיים או לצמצם את עבודתו במוסך, אך הוא לא ויתר על שירות המילואים. באחד המרדפים אחר מחבלים בבקעת הירדן הפעיל מקלע ביד שמאל. לפי הסיפור שסופר עליו, במהלך אותו מרדף נהרגו חמישה מחבלים.
בכספי הפיצויים שקיבל ממשרד הביטחון הגשים צימרמן חלום ישן: הוא נרשם לקורס טיס במטוסים ממונעים במגידו. במשך שנים היה חבר בקלוב התעופה במגידו ואף ריכז את פעילותו. גם לאחר הפציעות המשיך צימרמן לחפש אתגרים חדשים, ולא נתן למגבלות הגופניות לעצור בעדו.
מאתיופיה לקולומביה - גם נגד החלטת הקיבוץ
יצר ההרפתקנות של צימרמן וחוסר סבלנותו לשגרה באו לידי ביטוי גם מחוץ לשירות הצבאי. בשנות השמונים הצטרף לקבוצת מתנדבים שפעלה במסגרת ארגון הסיוע של אייבי נתן, "המלאכים של אייבי נתן", ויצא לאתיופיה כדי לסייע לנפגעי הרעב בעקבות אסון טבע שפקד את המדינה. النסיעה נעשתה בהסכמת מזכירות קיבוצו. חודש לאחר שובו מאתיופיה פנה שוב למזכירות וביקש אישור להצטרף למשלחת סיוע של אייבי נתן, הפעם לקולומביה, בעקבות אסון טבע שפקד את המדינה. בקשתו נדחתה. אלא שצימרמן לא ויתר: הוא יצא עם המשלחת למרות החלטת המזכירות. בעקבות זאת התכנסה האסיפה הכללית של הקיבוץ, נזפה בו ואף הטילה עליו קנס. הדיון היה סוער, ובמהלכו הועלתה גם הצעה לשלול את חברותו בקיבוץ.
הפרשה המחישה היטב את אופיו: מצד אחד, אדם שנכון להתנדב ולסייע לנפגעי אסונות; מצד אחר, איש עצמאי ועקשן, שלא תמיד היה מוכן לקבל מרות או להשלים עם החלטות שלא תאמו את דרכו.
המשיך ליצור ולחפש אתגרים גם בגיל מבוגר
גם בשנותיו המאוחרות לא מיהר לפרוש מפעילות. עד שנת 2014, כשהיה בשנות השמונים לחייו, המשיך להתנדב כנהג מוביל טנקים, לצד חברו תת-אלוף (מיל') משה פלד מבית השיטה. תקופה מסוימת לימד בבית הספר האזורי מקצועות מכונאות. הוא סייע לתלמידים שהתקשו בלימודים העיוניים או שהמסגרת הכיתתית הרגילה לא התאימה להם, והעניק להם הזדמנות ללמוד באמצעות עבודה מעשית - תחום שבו הצטיין בעצמו.
משנת 2011 השתתף בקביעות בתחרות הטכנולוגית "טכנוראש" של הטכניון, שבה התמודד יחד עם ילדיו. המשפחה זכתה במקום הראשון במשך כמה שנים. אחד המיזמים האחרונים שבהם היה מעורב היה הבאת מטוס קרב לקיבוצו. ביוזמתו ובדחיפתו הובא בשנת 2021 לקיבוץ עין חרוד מטוס כפיר ששירת בעבר בחיל-האוויר, והוצב במקום מוגבה בשטח הקיבוץ. ישי צימרמן הלך לעולמו בקיבוץ עין חרוד איחוד והותיר אחריו שישה ילדים, נכדים ונינים. הוא הובא למנוחות ב-27.10.2026 בבית העלמין בקיבוצו.
הקצינים הישראלים "שאלו" ססנה לבנוני
באוגוסט 1982, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, באה רוח ההרפתקנות של צימרמן לידי ביטוי באופן יוצא דופן. כוחות צה"ל התקדמו בלבנון וכבשו, בין היתר, את שדה התעופה בביירות. בתחילת אוגוסט הגיעו למקום שני קציני צה"ל ששירתו בלבנון: רב-סרן ישי צימרמן, אז בן 48, וסגן עופר יוזם, בן 29. בשדה התעופה הבחינו השניים במטוס קל לבנוני מדגם ססנה שחנה באחד ההאנגרים. הם החליטו "להשאיל" אותו - כלומר, לקחת אותו ללא רשות - ולהטיסו לישראל כדי להגיע לחופשתם המתוכננת בארץ ולקצר את הדרך הביתה. ההחלטה התקבלה ללא אישור או היתר טיסה, אף ששדה התעופה בביירות היה סגור לתנועה אווירית. השניים נטלו את המטוס והמריאו לישראל.
ביום חמישי, 5 באוגוסט 1982, יצאו צימרמן ויוזם לדרכם. יעדם היה שדה התעופה מחניים. צימרמן ישב בתא הטייס והטיס את המטוס, ואילו יוזם היה אחראי לקשר. אלא שהטיסה החריגה לא נעלמה מעיני מערך הבקרה האווירית של חיל-האוויר. כאשר זוהה המטוס חוצה את הגבול מלבנון, התעורר חשש שמדובר במטוס עוין או במטוס שנחטף. שני מטוסי קרב מדגם F-16 הוזנקו לעברו כדי ליירטו וללוותו לנחיתה מבוקרת. מטוסי הקרב ליוו את הססנה עד שנחת בשדה התעופה בחיפה. עם נחיתתו המתינה לשני הקצינים כיתת כוננות חמושה. השניים נעצרו ונכלאו. ההרפתקה, שהחלה בנטילת מטוס ללא רשות, הסתיימה במעצר ובהליך משפטי צבאי. בין היתר הואשמו השניים בהפרת כללי הטיסה, ועלתה גם טענה לנזק שנגרם לצה"ל, שהוערך ביותר ממיליון שקלים.
"מעשה חריג בנסיבותיו"
בספטמבר 1982 נפתח משפטם של שני הקצינים בבית הדין הצבאי המחוזי בחיפה. בגזר הדין תיארו השופטים את הפרשה כמעשה חריג ביותר שאין לו תקדים בסדרי המשפט הצבאי, והשוו אותה להרפתקאות שעליהן קוראים בני נוער בספרים. לצד זאת, קבעו השופטים כי טובת הציבור אינה מחייבת ענישה מרתיעה. הם התחשבו בעברו הקרבי של צימרמן, בפעילותו ביחידה 101 ובעיטור העוז שהוענק לו על לחימתו. כן הביאו בחשבון את שירותו הצבאי הממושך ואת תרומתו, לרבות התנדבותו להמשיך לשרת ביחידתו למרות גילו ונסיבות שירותו.
על צימרמן נגזרו חודש מאסר בפועל, קנס בסך 15 אלף שקלים והורדה בדרגה מרב-סרן לסגן. על עופר יוזם נגזרו חודש מאסר בפועל, קנס בסך 5,000 שקלים והורדה בדרגה מסגן לסגן-משנה. שני הקצינים כבר שהו במעצר במשך כחודש עד למתן גזר הדין. מאחר שתקופת המעצר חפפה לתקופת המאסר שנגזרה עליהם, הם שוחררו זמן קצר לאחר מתן פסק הדין. לימים סופר כי הרמטכ"ל באותה עת, רפאל (רפול) איתן, בן העמק, התערב לטובתו של צימרמן וביקש להקל בעונשו, אך לא נמצא תיעוד או מסמך המאמת את הסיפור. המטוס עצמו הוחזר בהמשך ללבנון. הפרשה נותרה אחד הסיפורים החריגים בתולדות שירותו של צימרמן - סיפור המשלב תעוזה ורוח הרפתקנית עם הפרת פקודות וסיכון ממשי.
איש מעשה, יוצר ואיש משפחה
על-פי דברים שנמסרו בהלוויתו, צימרמן נולד ב-22 בנובמבר 1933 בבית החולים העמק בעפולה, בנם השני של אריה ורעיה צימרמן, מחלוצי עמק יזרעאל ומראשוני הקיבוץ. בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית בראשית שנות החמישים התפצלה גם משפחתו: ישי עבר עם אביו אריה לקיבוץ עין חרוד איחוד, ואילו אמו רעיה ואחיו מלאכי נשארו בעין חרוד מאוחד. ישי גדל והתחנך בעין חרוד. הוא היה בן כיתתו וחבר נעוריו של מאיר הר-ציון, ולימים שירת לצידו בצה"ל. הקשר בין השניים נשמר לאורך השנים.
מלוחם שריון ללוחם ביחידה 101
כבר מגיל צעיר נמשך צימרמן למכונאות, למכוניות ולאופנועים. על-פי סיפורים שסופרו בעין חרוד, בהיותו תלמיד בית ספר בנה לעצמו מחלקי רכב ומגרוטאות כלי רכב ממונע דו-גלגלי. את שירותו הצבאי החל בשנת 1952. חלומו הגדול היה לעבור קורס טיס, אך בבדיקות הרפואיות שנערכו לו נמצאו ליקויים שמנעו ממנו להתקבל לקורס. האכזבה הייתה גדולה. לאחר שנפסל לטיס שובץ בחיל השריון, שהיה אז בחיתוליו, ושירת כמפקד טנק בגדוד 82.
בשנת 1953, עם הקמת יחידה 101 בפיקודו של אריאל שרון, הצטרף לשורותיה בהמלצתו של חברו מאיר הר-ציון. היחידה הוקמה על-רקע חדירות ופיגועים ביישובי הספר, ונועדה לבצע פעולות תגמול נועזות מעבר לגבולות המדינה. היא מנתה כמה עשרות לוחמים וקצינים ופעלה כיחידה עצמאית במשך כחמישה חודשים, עד ששולבה בגדוד 890 של הצנחנים. אף שתקופת פעילותה העצמאית הייתה קצרה, נודעה היחידה ברמת הלחימה של אנשיה והשפיעה על התפתחות תורת הלחימה של צה"ל.
צימרמן בלט ביחידה והתפרסם כסייר מעולה וכמי שאינו יודע פחד. חבריו סיפרו כי ניחן בכוח גופני רב ובעקשנות יוצאת דופן. בכתבה שפורסמה בעיתון "במחנה" תיארו אותו חבריו כבעל מקצועיות וקור רוח, שאינו מאבד את שלוותו גם בתנאים קשים. חום, קור, מחסור במים, חדירות מסוכנות מעבר לגבול ואפילו צעקותיו של מפקד היחידה אריק שרון כאשר לא היה מרוצה מביצועי אנשיו - דבר מכל אלה לא הצליח לערער את קור רוחו. לאחר פירוק היחידה יצאו רבים מלוחמיה, ובהם צימרמן, לקורס קצינים והמשיכו בשירותם הצבאי.
עיטור העוז ב"מבצע הר געש"
בנובמבר 1955, במהלך מבצע "הר געש" שבמסגרתו תקפו כוחות צה"ל מוצבים מצריים באזור ניצנה, פיקד צימרמן על כוח שנדרש להשתלט על מתחם מצרי מבוצר. על תפקודו בקרב ועל אומץ ליבו הוענק לו עיטור העוז, מהעיטורים הגבוהים ביותר בצה"ל. כך מתואר המעשה באתר "הגבורה": "ביום ה-2 בנובמבר 1955, שימש סג"ם ישי צימרמן כמפקד יחידת משנה בקרב על משלט א-צבחה שבאזור ניצנה הישראלי. היחידה שבמסגרתה פעל הסתערה על מוצב הפיקוד של האויב ועמדת המרגמה שלו. תוך כדי כך נפצעו רוב הקצינים וחלק ניכר מן החוגרים והתקדמותה שובשה. בנסיבות אלה המשיך סג"ם ישי צימרמן עצמאית בביעור עמדות האויב עד לחיסול ההתנגדות. על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז".
לאחר שחרורו חזר צימרמן לקיבוץ והחל לעבוד כנהג. הוא לא רצה לשרת בצבא הקבע, אך המשיך להיות בין הראשונים שהתנדבו לפעולות הצבאיות ולפעולות התגמול של הצנחנים באותן שנים. קשריו עם הצנחנים נשמרו, בין היתר, באמצעות חברו מאיר הר-ציון. בתחילת שנות השישים נשלח צימרמן להשתלמות בשווייץ ובבריטניה. באנגליה למד אגרומכניקה ומכונאות בבית פורד. שם הכיר, באמצעות חבר משותף, את רעיה, בת קיבוץ מזרע, שהגיעה לאנגליה במסגרת חילופי נוער חקלאי. בתום לימודיו יצאו השניים לטיול משותף באירופה. כששבו לישראל נישאו והקימו בית ומשפחה בקיבוץ עין חרוד איחוד.
ידי זהב ונכונות לעזור
חברת הקיבוץ מספרת בדברי הספד שנשאה בהלוויה כי במשך שנים עבד צימרמן במסגרייה של הקיבוץ כמסגר וכמכונאי. הוא תיקן כלים חקלאיים, ריתך ותיקן סככות ברפת ובדיר, ונענה לכל קריאה לסייע לחברים שנתקעו בדרכים. ישי ורעיה גידלו שישה ילדים. אחד מהם הוא תת-ניצב בדימוס עמל צימרמן, טייס חיל-האוויר לשעבר, שלימים שימש מפקד היחידה האווירית של משטרת ישראל. אהבתו של ישי לבעלי חיים הייתה ידועה בקיבוץ וביישובי הסביבה. בעלי חיים פצועים שנמצאו בשדות הובאו אליו לטיפול, והוא טיפל בהם במסירות עד שהחלימו ויכלו לשוב לטבע. בין בעלי החיים שטיפל בהם היו ארנבות, שועלים, שקנאים ועורבים.
נפצע פעמיים, אך לא ויתר על השירות
במהלך שירותו הצבאי ובשירות המילואים השתתף צימרמן במלחמות ישראל ונפצע פעמיים: במלחמת ששת הימים, בקרב על ירושלים, ובמלחמת יום הכיפורים, בראש הגשר שבצידו המצרי של תעלת סואץ. במלחמת ששת הימים נפצע על הגשר שמול שער האריות בירושלים. על-פי כתבה בעיתון "במחנה", נקבעו לו 30 אחוזי נכות, וכף ידו הימנית נותרה ללא תחושה. הפציעה אילצה אותו לסיים או לצמצם את עבודתו במוסך, אך הוא לא ויתר על שירות המילואים. באחד המרדפים אחר מחבלים בבקעת הירדן הפעיל מקלע ביד שמאל. לפי הסיפור שסופר עליו, במהלך אותו מרדף נהרגו חמישה מחבלים.
בכספי הפיצויים שקיבל ממשרד הביטחון הגשים צימרמן חלום ישן: הוא נרשם לקורס טיס במטוסים ממונעים במגידו. במשך שנים היה חבר בקלוב התעופה במגידו ואף ריכז את פעילותו. גם לאחר הפציעות המשיך צימרמן לחפש אתגרים חדשים, ולא נתן למגבלות הגופניות לעצור בעדו.
מאתיופיה לקולומביה - גם נגד החלטת הקיבוץ
יצר ההרפתקנות של צימרמן וחוסר סבלנותו לשגרה באו לידי ביטוי גם מחוץ לשירות הצבאי. בשנות השמונים הצטרף לקבוצת מתנדבים שפעלה במסגרת ארגון הסיוע של אייבי נתן, "המלאכים של אייבי נתן", ויצא לאתיופיה כדי לסייע לנפגעי הרעב בעקבות אסון טבע שפקד את המדינה. النסיעה נעשתה בהסכמת מזכירות קיבוצו. חודש לאחר שובו מאתיופיה פנה שוב למזכירות וביקש אישור להצטרף למשלחת סיוע של אייבי נתן, הפעם לקולומביה, בעקבות אסון טבע שפקד את המדינה. בקשתו נדחתה. אלא שצימרמן לא ויתר: הוא יצא עם המשלחת למרות החלטת המזכירות. בעקבות זאת התכנסה האסיפה הכללית של הקיבוץ, נזפה בו ואף הטילה עליו קנס. הדיון היה סוער, ובמהלכו הועלתה גם הצעה לשלול את חברותו בקיבוץ.
הפרשה המחישה היטב את אופיו: מצד אחד, אדם שנכון להתנדב ולסייע לנפגעי אסונות; מצד אחר, איש עצמאי ועקשן, שלא תמיד היה מוכן לקבל מרות או להשלים עם החלטות שלא תאמו את דרכו.
המשיך ליצור ולחפש אתגרים גם בגיל מבוגר
גם בשנותיו המאוחרות לא מיהר לפרוש מפעילות. עד שנת 2014, כשהיה בשנות השמונים לחייו, המשיך להתנדב כנהג מוביל טנקים, לצד חברו תת-אלוף (מיל') משה פלד מבית השיטה. תקופה מסוימת לימד בבית הספר האזורי מקצועות מכונאות. הוא סייע לתלמידים שהתקשו בלימודים העיוניים או שהמסגרת הכיתתית הרגילה לא התאימה להם, והעניק להם הזדמנות ללמוד באמצעות עבודה מעשית - תחום שבו הצטיין בעצמו.
משנת 2011 השתתף בקביעות בתחרות הטכנולוגית "טכנוראש" של הטכניון, שבה התמודד יחד עם ילדיו. המשפחה זכתה במקום הראשון במשך כמה שנים. אחד המיזמים האחרונים שבהם היה מעורב היה הבאת מטוס קרב לקיבוצו. ביוזמתו ובדחיפתו הובא בשנת 2021 לקיבוץ עין חרוד מטוס כפיר ששירת בעבר בחיל-האוויר, והוצב במקום מוגבה בשטח הקיבוץ. ישי צימרמן הלך לעולמו בקיבוץ עין חרוד איחוד והותיר אחריו שישה ילדים, נכדים ונינים. הוא הובא למנוחות ב-27.10.2026 בבית העלמין בקיבוצו.
| מטוס ססנה [צילום: חנניה הרמן/לע"מ] |
|
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| ישי צימרמן: לוחם 101 שהטיס ססנה מביירות לישראל בלי רשות |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

