אנחנו רוצים לראות במצרים דמוקרטיה ובחירות חופשיות - אומרים ברק אובמה והילרי קלינטון. כאילו שהיו שם דמוקרטיה ובחירות חופשיות ב-30 השנים בהן כל הממשלים בוושינגטון, כולל שלהם, תמכו בחוסני מובארק. כאילו שיש דמוקרטיה ובחירות חופשיות בסין, שאת ראש ממשלתה חיבקו השניים רק לפני שבועיים. כאילו שיש דמוקרטיה ובחירות חופשיות בקובה, שאת החרם עליה הם מסירים בהדרגה. כאילו שיש דמוקרטיה בירדן, לה מיהרו לשלוח 100 מיליון דולר עם תחילת המהומות במצרים, כדי להבטיח את הישרדותו של המלך עבדאללה.

יש לכם אינטרס - בסדר גמור. לגיטימי. חובתכם לפעול לפי מיטב האינטרסים של ארה"ב. ואם זה אומר שצריך לעבור צד בן-לילה - אולי לא נאהב את זה, אבל לפחות נבין את זה. אך אל תעטפו אינטרסים באידיאולוגיה, שאותה אתם מפעילים רק כאשר נוח לכם.

עדיין בעניין המהומות במצרים: ביום ראשון בערב, בעוד המהומות בשיאן וגורלו של הסכם השלום עם מצרים נתון בסימן שאלה, כינס אהוד ברק את פעילי מפלגת העצמאות למפגש ראשון. זה שהאיש חי בבועה משל עצמו - כבר ידענו מזמן. זה שהוא צבוע - ממש לא חדש. אבל גודל הצביעות של מפרק השעונים האנליטי מצליח להפתיע כל פעם מחדש.

אהוד ברק נאחז בקרני המזבח של משרד הביטחון בכל תעלול אפשרי, מסריח פחות או מסריח יותר, בנימוק שזה חיוני לבטחון המדינה. כעת ברור שהסיבה האמיתית היא שזה חיוני לביטחון ברק. מי שמסוגל לעסוק בפוליטיקה מפלגתית קטנה בזמן שכל האזור בוער, לא ראוי להיות אפילו יו"ר ועד הבית במגדלי אקירוב.

היועץ המשפטי לממשלה נהג השבוע בצביעות כפולה בפרשת גלנט (בלי קשר לעובדה שגם אני חושב שיואב גלנט לא יכול היה להתמנות לרמטכ"ל). האחת: הקביעה לפיה מי שלא אמר אמת, אינו יכול לשמש בתפקיד בכיר. זה כמובן נכון, אבל מה עם כל מיני פרקליטים בכירים ובכירים פחות, שלא מסרו מידע מדויק לבית המשפט והסתירו חומר חקירה מנאשמים? תשאלו את עו"ד אריאלה סגל-אנטלר: מעלליה בפרשת רמון לא רק שלא עלו לה במשרתה, אלא שהיא אף מונתה לפרקליטת מחוז תל אביב.

השנייה: חוות הדעת עצמה. עמוד אחד, בלי פירוט, בלי עובדות, בלי ראיות, בלי נימוקים. וינשטיין חקר, האשים, שפט ותלה. מסמך כזה שהיה יוצא מתחת ידיה של רשות כלשהי, היה חוטף קיתונות של ביקורת מווינשטיין ואנשיו. אבל להם - הכל מותר.

עבריין סדרתי הפוגע בבטחון המדינה ללא הרף מסתובב בינינו, ורשויות האכיפה אינן עושות דבר. לא, זהו איננו אורי בלאו וגם לא ענת קם; עליהם המשטרה והפרקליטות דווקא גיבורות. הכוונה שלי לאהוד אולמרט, המדליף עוד ועוד פרטים חסויים על העניינים הרגישים בהם עסק בהיותו ראש הממשלה - ואין פוצה פה ומצפצף.

מן הפרקים שמפרסם ידיעות אחרונות מתוך ספרו של אולמרט, עולה בבירור שהלה נטל עימו מסמכים סודיים השייכים למדינה וכעת עושה בהם שימוש מופקר. תראו כמה עבירות יש פה בבת אחת: גניבה בידי עובד, שימוש ברכוש גנוב, מירמה והפרת אמונים, וכמובן - שורה של עבירות על חוקי בטחון המדינה. כיצד זה שאבירי שלטון החוק, שדווקא הוכיחו שאינם חוששים מאולמרט, נאלמים דום מול העבירות הבוטות הללו? האם גם הם מפחדים מנוני מוזס?

יישר כוח (אמיתי!) לדורית ביניש על אמירותיה השבוע בפסק הדין שעסק בסודיות המוחלטת בה פועלות ועדות המינוי והקידום באוניברסיטאות. ציטוט: "יש להבחין בין החופש האקדמי, לבין הצורך בחשיפה ובמסירת נתונים לשם בירור וביקורת על הכרעות מוסדיות שיש בהן חשש לפגיעה באנשי הסגל שלא מטעמים אקדמיים ולא משיקולים לגיטימיים".

החופש האקדמי אכן הפך לסיסמה צבועה, שבחסותה צוברים האוניברסיטאות גרעונות של מיליונים רבים, דורשות מהמדינה לסייע להן - אבל אינן מוכנות אפילו לשמוע על תוכניות התייעלות והבראה. הגיע הזמן שמישהו יציב את הגבול: החופש האקדמי נועד להבטיח את חירות המחקר, ההוראה והבעת הדעה (גם באלו הוא מנוצל לרעה, אבל זה סיפור אחר) - לא את חופש ההפקרות.

במקביל, אהבתי את אחד הטוקבקים לידיעה הזאת: "הדיונים למינוי השופטים פתוח?" ביניש וחבריה מתנגדים בכל תוקף לפתיחת דיוני הוועדה למינוי שופטים, ובקושי הסכימו (בעקבות עתירה של יואב יצחק) לפרסם מראש את שמות המועמדים. אז אולי כדאי שכבוד הנשיאה תיישם תחילה בביתה את שהיא דורשת מאחרים.

תראו איך הדמוקרטיה הישראלית פועלת: בלי הפגנות ובלי מהומות, רק עם קצת ביקורת תקשורתית וציבורית - ובנימין נתניהו ממהר להכריז שהוא בודק חלופות להעלאת המס על הדלק. וזה אותו נתניהו שרק לפני חודש אישר את העלאת אותו מס, אבל למה לדקדק בקטנות. וזה אותו נתניהו ששופך עשרות מיליונים בשנה על משרדים, שרים וסגני שרים מיותרים, אבל למה להתעסק בשטויות.

"נניח שאתה רפובליקני", אמר פעם הנשיא הארי טרומן, "ונניח שאתה אידיוט. אבל אני חוזר על עצמי". נניח שאתה פוליטיקאי ונניח שאתה צבוע. אבל אני חוזר על עצמי.

כל הכבוד ליובל דיסקין, אשר התייצב מול התקשורת בלי חשש ובלי כחל ושרק והטיח בפניה את האמת: קרנבל "שחרור בכל מחיר" פגע בסיכויים לשחרר את גלעד שליט. לא רבים היו מדברים כך, ובשבוע בו הצמרת הביטחונית-מדינית שלנו התגלתה במערומיה - טוב לראות שיש עדיין כמה מבוגרים אחראיים בסביבה.