רונית תירוש העלתה לפני שבוע להצבעה הצעת חוק לביטול המע"מ על המים. ההצעה נפלה כמובן, ולא רק בגלל התנגדות האוצר אלא משום שהועלתה על-ידי חברת סיעת אופוזיציה. התוצאה: במשך שישה חודשים אסור להעלות במליאה הצעות לביטול המע"מ על המים. נמשיך לשלם אלא אם הממשלה תחליט אחרת.
יו"ר האיחוד הלאומי
יעקב כץ העלה שלשום להצבעה הצעת חוק להחלת ריבונות ישראלית על יישובי יהודה ושומרון. ההצעה נפלה ברוב של 49 מול 4. התוצאה המיידית: במשך חצי שנה אי-אפשר להעלות את ההצעה להחיל ריבונות על יישובי יהודה ושומרון אלא אם תחליט הממשלה אחרת.
הבעיה היא שזו איננה התוצאה היחידה. ביום ראשון נפלה הצעתו של כצל'ה בוועדת השרים לחקיקה. השרים - מקרה יוצא מן הכלל - הצביעו פה אחד. נגד. בישיבת שרי הליכוד שקדמה לישיבת הוועדה נתניהו זעם על ההצעה: הוא נרתע מהעיתוי. יום קודם לכן הטילה ארצות הברית וטו במועצת הביטחון על החלטת גינוי נגד ישראל בגלל הבנייה בהתנחלויות. לא מחזירים לממשל עוין, יממה לאחר שעשה מחווה, רעה תחת טובה.
ליעקב כץ, חייבים לציין, לא היו אשליות. הוא ידע שהצעת החוק תיפול הן בוועדת השרים והן בכנסת. מדוע אם כן בחר להעלותה? החישוב שלו היה לכאורה חישוב פוליטי מושלם ומדויק. בדומה לרונית תירוש, הוא רצה להביך את הליכוד. בכירי המפלגה, כולל שרים שהתנגדו להצעת החוק ביום ראשון, חתמו עליה בכנסת הקודמת.
כץ רצה שהליכוד יתגלה במערומיו. שהמפלגה תסור מדרכה בשידור חי. לפני ההצבעה אמר לשרים ולח"כים מהליכוד: תסתרקו ותתאפרו, הבאנו מצלמה ואתם תככבו בתשדירי הבחירות. הציפייה שלו הייתה שבימין יבינו שאסור להצביע לליכוד. הוא לא שוחח לקראת ההצבעה ביום ראשון עם אף שר מקרב השרים שבוועדת החקיקה. היה ברור שההצבעה נועדה להביך את הליכוד ואת הממשלה ותו לא.
בימין נחלקו הדעות. הרוב סברו שאסור להעלות את הצעת החוק, כי להפלתה משמעות שלילית מכל כיוון שהוא. בשדולה הפרלמנטרית למען ארץ ישראל סברו שחייבים להמתין למועד אחר. להכין קודם כול את דעת הקהל. ארגון השטח 'מטות ערים' תמך ביוזמה.
באיחוד הלאומי היו שניסו עד ליום רביעי להניא את יו"ר הרשימה מהגשת הצעת החוק.
אורי אריאל, שחשש מהמשמעות הציבורית של הפלת החוק, היה מסויג.
אריה אלדד הציע להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר, אבל הצעתו נדחתה. סיעת האיחוד הלאומי התייצבה כמובן מאחורי הצבעת החוק. למחרת התברר שהיא היחידה. כץ ניסה ביום שלישי לגייס את תמיכתו של יו"ר ישראל ביתנו, מתוך הנחה שליברמן ירצה לנקום בנתניהו על סיכול הקמת ועדות החקירה הפרלמנטריות. הניסיון לא צלח.
יו"ר הקואליציה
זאב אלקין הודיע אור ליום ההצבעה כי הוא מעניק לחברי סיעת הליכוד חופש היעדרות. לאחר מכן הסביר שבדרך זו הח"כים לא השתתפו במהלך שכוון כולו נגד הליכוד - עובדה שכצל'ה לא השקיע מאמצים פוליטיים ולא ניסה לשכנע את השרים שיתמכו - ובו בזמן העבירו מסר שאין להם התנגדות לרעיון, אלא רק לדרך שבה ניסו לקדמו. כשהגיעה ההצבעה, שרי הליכוד שלא היו מקוזזים הצביעו נגד החוק, בתוכם נתניהו, ואילו כל הח"כים יצאו. אלקין שהה באולם בשעת ההצבעה ולא השתתף. סיעת שס במלואה נעדרה. ישראל ביתנו נעדרה אף היא, רק
דני איילון הצביע נגד. סיעת הבית היהודי נעדרה מהאולם.
קדימה עשתה תרגיל. ההצבעה הייתה שמית. בסבב הראשון של קריאת השמות נעדרו הח"כים מקדימה ומהעבודה מהאולם. המטרה שלהם הייתה להלחיץ את הליכוד. להכריח את נתניהו לגייס כמה שיותר קולות מתוך הסיעה, מחשש שהצעה תעבור. כשראו שהיא נופלת בכל מקרה, חזרו לאולם והצביעו נגדו, כשיו"ר הכנסת רובי ריבלין קורא כמקובל בהצבעות שמיות את שמות הנעדרים.
נתניהו זעם על אלקין בגלל התוצאות: שרי הליכוד מצאו את עצמם בסיעה בבדידות מזהירה. הח"כים הרחיקו מעצמם את תפוח האדמה הלוהט, ואילו הם נאלצו ללכלך ידיים. בתום ההצבעה נערכה שיחה קשה בין השניים.
אריה אלדד, שמילא בפרשה תפקיד של מבוגר אחראי, ניסה להסתכל אחרי ההצבעה על המחצית המלאה של הכוס. הוא ציפה שיהיה יותר גרוע. בסך הכול, הוא מציין, התברר שיש קרע בליכוד. הח"כים לא הצביעו נגד הצעת החוק. נתניהו לעומת זאת התגלה בעמדתו האמיתית. עם זאת אלדד מודה שהאיחוד הלאומי יפיק מהמהלך תועלת פוליטית מועטה ביותר, אם בכלל.
המצביעים נוהרים לרוב לא למי שצודק אלא למי שמצטייר כחזק ומצליח להביא הישגים. עיין ערך
אביגדור ליברמן. אם לפני הבחירות מישהו ייזכר בהצבעה של השבוע והיא אכן תפגע בליכוד, הקולות יברחו לא לאיחוד הלאומי אלא לישראל ביתנו.
אורי אריאל ציין בנאומו במליאה בצדק שהממשלה לא בונה ביו"ש. אבל ההצבעה של השבוע לא תניע את נתניהו לאשר ולו מכרז אחד.
הרעיונות של סיפוח חלקי כזה או אחר ביו"ש הפכו לאחרונה לחלק מהשיח הציבורי. מדברים בין היתר על התוכנית של
אורי אליצור שלפיה יסופחו שטחי יו"ש, בעיקר שטחי סי, יחד עם תושבי הכפרים הערביים שאינם רבים, במהלך של כשלושים שנה; וישנה גם האופציה שישראל תספח שטחים ביו"ש בתגובה לצעדים חד-צדדיים של הרש"פ.
ההצבעה על הצעת החוק שהגיש יעקב כץ מעידה דווקא כי יחסי הכוחות בכנסת אינם לרעת ההתיישבות. גם ללא קמפיין הכנה ועבודת נמלים פרלמנטרית, וכשהימין החוץ-פרלמנטרי מפוצל, הצביעו ח"כים מהליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו ושס ברגליים. לו קדם להצבעה קמפיין ציבורי הולם, לו בוצעה עבודה פרלמנטרית, לו הוגשה ההצעה בהסכמה ובעיתוי הולם יותר, אולי אפשר היה להגיע להישגים אמיתיים.
בינתיים, כלפי חוץ לארץ, ההצבעה משדרת חולשה. בארצות הברית ובאירופה לא יתעמקו ברזי הפוליטיקה הישראלית ובמשמעותה של יציאת הח"כים מהליכוד מהאולם. שם לא יעסקו כמונו בפירוש רש"י, אלא יתמקדו במסר הפשוט. על פניו, הכנסת הצביעה ברוב של 49 מול 4 נגד סיפוח היישובים ביו"ש. זהו המסר. חבל.
|
|
|
| ההפרשים בין המחנות בכנסת הצטמצמו. לבני מקפידה יותר על המשמעת בקדימה, כך שמורדי הסיעה לא "עורקים" יותר ימינה בהצבעות מצפוניות. ואילו שמונת הח"כים של העבודה שעברו לאופוזיציה רשאים כעת להצביע נגד עמדת הממשלה והקואליציה | |
|
|
|
|
ההצעה להקים ועדות חקירה פרלמנטריות למימון ארגוני השמאל עמדה למות בייסורים קשים בהצבעה מביכה בכנסת. נתניהו, בתרגיל נבון, העניק לה המתת חסד – ובמקומה יקדם חוק עם שיניים
|
| ▪ ▪ ▪ |
נתניהו סתם את גולל על הקמת ועדות החקירה הפרלמנטריות לבדיקת המימון הזר של ארגוני שמאל.
כלפי חוץ, זה התחיל בטענה הגיונית שהעלה גדעון סער בישיבת הסיעה: הסיכום הקודם, שאִפשר חופש הצבעה לארבעת ה'פיינשמקרים' (מרידור, בגין, ריבלין ואיתן), היה סיכום תמוה. סיעת הליכוד אינה חוות החיות של אורוול, שבה כזכור כל החיות שוות אך יש כאלו ששוות יותר. או שמעניקים חופש הצבעה לכולם, אמר סער, או שמטילים על כולם משמעת סיעתית. בסיעה סערו הרוחות.
אך סער התפרץ לדלת פתוחה, כאשר הוא יודע שהיא פתוחה. לשכת נתניהו תדרכה במהלך הישיבה את הח"כים להעלות את הסוגיה. לבסוף הודיע נתניהו שהוא מעניק לחברי הסיעה חופש הצבעה. זוהי זכות ששמורה על-פי התקנון לראש הממשלה או ליו"ר הקואליציה.
ההערכה האינסטינקטיבית היא כמובן שנתניהו סגר חשבון עם ליברמן על סוגיית עוזי ארד. ליברמן ביטל את מינויו של ארד לשגריר בלונדון בשידור ישיר. נתניהו הנחית מכה אנושה על הקמת ועדות חקירה פרלמנטריות בישיבת הסיעה, שאמנם אינה משודרת אבל המתרחש בה מודלף מדי שבוע בזמן אמת.
נתניהו מתגלה לאורך כל הדרך כמדינאי טוב אבל כפוליטיקאי בינוני מינוס. הוא מצליח לתמרן מול הממשל העוין של אובמה, אבל במישור הפוליטי לרוב הוא נגרר ולא דואג לפזר מראש את העננים שמצטברים מעל ראשו. כך נהג בסוגיית המע"מ על פירות וירקות. כך גם בפרשת גלנט. אבל הפעם נתניהו שיחק אותה. הקדים תרופה למכה, כשבדרך הוא גם מחזיר מכה לשר החוץ שהתגרה בו שבוע קודם לכן.
ההחלטה להעניק לחברי הליכוד חופש הצבעה חסכה מהליכוד בפרט ומהימין בכלל מבוכה כואבת שארבה לו ביום שני הקרוב, יום שבו הייתה מליאת הכנסת אמורה להצביע על הקמת שתי הוועדות. זו הייתה המתת חסד. אלמלא היא, היוזמה הייתה צפויה למות בהצבעה בכנסת בייסורים, כשגסיסתה מעניקה רוח גבית לאופוזיציה ולמחנה השמאל כולו.
בתחילת השבוע, כשעדיין העריכו שההצבעה תתקיים, קיבלו ח"כים מקדימה הוראה לבטל את כל נסיעותיהם לחו"ל. בקדימה התכוננו לתבוסה צורמת של הליכוד, לניצחון ראשון מאז הבחירות שהפעם היה מונח בכיסה של קדימה. יחסי הכוחות, כפי שכבר ציינתי בטור הזה בעבר, היו 61 מול 59: הימין מונה בכנסת 65, ארבעה מתוכם קיבלו כאמור אישור להתנגד. חלק משרי הליכוד, וכן ח"כים מסיעות אחרות התכוונו להיעדר. לא בטוח שכולם היו מצליחים להתקזז: באופוזיציה כאמור הוכרז גיוס כללי. ההצעה הייתה נופלת כמעט לבטח.
הפרשה מחזירה את הכדור למגרש החקיקה. מלכתחילה היה ברור שלוועדות חקירה פרלמנטריות ערך הצהרתי לכל היותר. הן נעדרות שיניים. החקיקה, לעומת זאת, עשויה להוביל לתוצאות מעשיות. נתניהו הבטיח שבתמורה לוויתור על ועדות החקירה יקדם חקיקה באותה רוח. ביום שני הובא במהירות הבזק לקריאה שנייה ושלישית 'חוק גילוי נתמך מדינה זרה' של זאב אלקין, המחייב עמותות לדווח על תרומות מחו"ל ולהזכיר תרומות אלו בקמפיינים שהן מנהלות. החוק אושר בגרסתו המצומצמת בהתאם לסיכום עם משרד המשפטים, אבל נתניהו התחייב לעבות את החוק – כלומר, הקואליציה תתמוך בהכנסת שינויים שנועדו להחזיר את הנוסח הקודם ואולי אף לשפרו. בין היתר, יו"ר ועדת החוקה דוד רותם מציע למנוע מגופים המקבלים תרומות ממדינות זרות הטבות במס. מדובר במכה משמעותית.
נקודה למחשבה: הצעת החוק אושרה ברוב לא גדול, של 40 מול 34, כשאלקין נאלץ בדחיפות לזמן שרים לאולם המליאה. את אלי ישי הוציא מביתו. את יולי אדלשטיין החזיר כשזה היה בדרכו לכנס פעילים בנתניה. ההפרשים בין המחנות בכנסת הצטמצמו. לבני מקפידה יותר על המשמעת בקדימה, כך שמורדי הסיעה לא "עורקים" יותר ימינה בהצבעות מצפוניות. ואילו שמונת הח"כים של העבודה שעברו לאופוזיציה רשאים כעת להצביע נגד עמדת הממשלה והקואליציה. חקיקה דוגמת הצבעה על חוק החרם תדרוש מעתה והלאה מתומכיה גיוס כללי.
|
|