האם אנחנו "זקנים מדי" כדי לנסוע?

מטיילים מעל גיל 60 (ומומלץ גם מעל גיל 50) טוב יעשו אם יפנו לייעוץ מסודר במרפאת המטיילים לפחות ארבעה עד שישה שבועות טרם הנסיעה.

לייעוץ זה חשוב להביא מכתב מרופא או מרופאת המשפחה או מהרופא או הרופאה המטפלים במחלות רקע שונות ובו פירוט מלא של האבחנות הכרוניות השונות ושל התרופות הקבועות.

בייעוץ כזה יובאו בחשבון המסלול, משך הטיול, אופיו, ההיסטוריה הרפואית האישית, התרופות הקבועות שאותן נוטלים, אלרגיות שונות שמהן סובלים, המצב החיסוני - וכל המשתנים הרלוונטיים.

אלה - בשילוב עם הסיכונים הספציפיים בארצות היעד - מאפשרים "לתפור" בעבור כל מטיילת ומטייל את ההמלצות הספציפיות על החיסונים הנדרשים, התרופות שיש להביא מהארץ והדרך המיטבית להתנהל, מבחינה בריאותית, לפני הנסיעה, במהלך הנסיעה ואחרי הנסיעה.

יש להביא בחשבון, כי בנסיבות מסויימות, ובהתחשב במצב הבריאותי, הרופאים עשויים להמליץ גם לבצע שינוי מהותי במסלול או אף לדחות את הנסיעה.

כמה מילים מרגיעות (בדר"כ)

על-אף הסיכונים הבריאותיים המיוחדים לעולם השלישי, הרי שסיבת התמותה המובילה בקרב המטיילים היא, עדיין, מחלות לב וכלי דם - כלומר: התקפי לב ואירועים מוחיים. אחרי אלה ניתן למנות פציעות בתאונות שונות (ולכן, למשל, חשוב שיהיה ביטוח נסיעות) - ורק לבסוף מגיע תורן של המחלות הזיהומיות, המאפיינות את ארצות היעד.

ביטוח נסיעות לחו"ל מאפשר כיסוי לבעיות בריאות ולמחלות קיימות וכרוניות, אם נהנית מתקופת בריאות יציבה בחצי השנה שלפני הטיול בחו"ל.

כדאי להרחיב את הכיסוי הביטוחי, כך שיכלול פינוי רפואי וגם אפשרות של ביטול הטיול מסיבות רפואיות. במקביל, יש לברר אצל החברה המבטחת, אלו גורמים רפואיים בחו"ל נמצאים עימה בקשרי עבודה. אם ניתן לאתר שמות וכתובות של מרכזים רפואיים מוכרים, הרלוונטיים לבעיות הרפואיות של הנוסע, כדאי לעשות זאת.

מטיילים מבוגרים אינם חסינים מתסמונת היעפת (Jet lag). קיימות גם עדויות לכך שההתאוששות מחסך השינה במבוגרים היא אף ממושכת יותר. ייתכן שהרגלי השינה המאפיינים את הגיל המבוגר (הקדמת שעת השינה, שנת לילה של יותר משבע שעות) תורמים לכך.

מידע מוגבל מציע שהשימוש בתכשירים המכילים מלטונין לצורך זה הוא בטוח ונסבל היטב גם באוכלוסיה המבוגרת, כאשר חוצים חמישה אזורי זמן ומעלה.

נגד מלריה יש לקחת טיפול מונע, המשתנה על-פי היעד, מחלות הרקע והתרופות הקבועות שאותן נוטלים. תרופה מתאימה למניעת מלריה, מותאמת באופן אישי לכל מטיילת ומטייל בעת הייעוץ הניתן במרפאת המטיילים.

לדוגמה, מבוגרים המטופלים מתרופה נוגדת דיכאון, ששכיחותו באוכלוסיה המבוגרת מגיעה עד 15%, מנועים מליטול את התרופה לריאם (Lariam, Mefloquine).

חרף נטילת הטיפול המונע, על כל המטיילים המבוגרים הסובלים ממחלת חום במשך השנה הראשונה שלאחר תום הטיול - ואשר היו באזורים הנגועים במלריה - להיבדק גם לאפשרות של מחלה זו. על מטיילים מבוגרים ליידע את הרופא או הרופאה המטפלים על כך שביקרו באזורים מועדים למלריה.

נגד חלק מהמחלות העוברות בעקיצות יתושים, כמו קדחת דנגי וקדחת צ'יקונגוניה, אין חיסון, ולכן חשוב מאוד להתמגן מפני עקיצות יתושים באזורים שבהן המחלות נפוצות.

כדאי להקפיד על לבוש ארוך (חולצות ארוכות, מכנסיים ארוכים, נעליים גבוהות), על מריחה יסודית של אזורים חשופים בחומרים דוחי יתושים (DEET בריכוז העולה על 25% או Picaridin, על-פי ההוראות). בנוסף לכך, מומלץ לרסס את הבגדים בחומרים דוחי חרקים המכילים Permethrin. ניתן לשים בחדר המלון טבליות או מיכלים המפיצים חומר דוחה חרקים.

שילוב של שני סוגי התכשירים (DEET או Picaridin) ודוחי חרקים המכילים Permethrin מקנה הגנה גבוהה מאוד.

ראשית, יש לדאוג לעידכון כל חיסוני השגרה. נוסעים מבוגרים רבים סבורים, שחיסוני הילדות שקיבלו עדיין מגנים עליהם. טעות. חיסונים שונים הניתנים כיום, כלל לא ניתנו בעבר, ועם השנים, ככל שמתבגרים, אנו עדים גם לתופעה של ירידה ברמת החיסוניות של חיסונים אחרים. בנוסף לכך, עם הגיל, אנו נעשים רגישים יותר וחשופים יותר לסיבוכים של מחלות זיהומיות נפוצות, נגדן קיים חיסון.

חיסון נגד דלקת ריאות ושפעת:

לכל הנוסעים מעל גיל 65 מומלץ, לכן, לקבל את החיסון נגד דלקת ריאות פנאומווקס (Pneumovax 23, Pneumococcal Pure Polysaccharide Vaccine) וכמובן - חיסון נגד שפעת. המחלה הזיהומית מספר אחת הניתנת למניעה אצל מטיילים מבוגרים הנוסעים ליעדים טרופיים הינה שפעת.

באקלים הטרופי, השפעת קיימת כל השנה. על-אף שהחיסון ניתן בארץ בעונת הסתיו, הרי שתוקפו עד יוני לערך - ובאזורים הנמצאים בחצי הכדור הדרומי, הוא מקנה הגנה במהלך עונת החורף המקומית (אפריל עד אוקטובר). התפרצויות של שפעת בקרב קבוצות מטיילים, בעונת הקיץ שלנו, תועדו היטב.

חיסון נגד דיפטריה וטטנוס:

דיפטריה מהווה סיכון ממשי לנוסעים ליעדים טרופיים והיא מחלה העלולה לסכן חיים, בייחוד במבוגרים. רמת החיסוניות של האוכלוסיה נגד מחלה זו, הולכת ופוחתת עם הגיל, ועומדת על כ-30% מעל גיל 60.

גם מחלת הטטנוס נוטה להיות מחלה של הגיל המבוגר, בשל רמת חיסוניות נמוכה הדומה לזו הקיימת נגד הדיפטריה. לכן יש לחדש את החיסון כנגד טטנוס לפחות כל 10 שנים, ולפני נסיעה לעולם השלישי כל חמש שנים. הדבר מאפשר גם להימנע מהצורך להזדקק לשירותי הרפואה המקומיים בעת פציעה בטיול ומהחשיפה לשיטות הזרקה שאינן בטוחות (שימוש במחטים רב-פעמיות והזרקה בתנאים שאינם סטריליים).

חיסון נגד צהבת מסוג A:

חיסון נגד צהבת מסוג A, הוא חיסון בטוח מאוד, המומלץ לכל המטיילים לעולם השלישי. סיבוכי המחלה - ובכלל זה מוות - שכיחים יותר בגיל המבוגר. בעוד שבעבר האוכלוסיה המבוגרת, רובה ככולה, נשאה נוגדנים למחלה כתוצאה מחשיפה קודמת (לא תמיד עם ביטויים קליניים), הרי שעם השיפור בתנאים ההיגייניים והעלייה הכללית ברמת החיים, שיעור המבוגרים שלהם חיסוניות כנגד המחלה נמצא בירידה מתמדת.

חשוב להדגיש: הסיכון ללקות במחלה, נותר גבוה גם בקרב מטיילים המקפידים על היגיינת מים ומזון והמתגוררים במלונות יוקרה. בנוסף לכך, החיסון במבוגרים יעיל מאוד ולא תועד אף מקרה של תחלואה בצהבת מסוג A לאחר קבלת חיסון בגיל המבוגר.

חיסון נגד טיפוס הבטן:

טיפוס הבטן היא מחלה חיידקית הקיימת בכל העולם השלישי ובעיקר במדינות תת-היבשת ההודית. החיסון נגד המחלה מספק הגנה בשיעור נמוך יחסית של 70%-50% לערך, למשך שנתיים עד שלוש לכל היותר. חשוב לזכור, שהתמותה מטיפוס הבטן, גבוהה יותר בחולים מעל גיל 50 - ולכן החיסון מומלץ לכל המבוגרים המטיילים בעולם השלישי, גם לתקופות קצרות.

חיסון נגד צהבת מסוג B:

מומלץ למטיילים המבוגרים הנוסעים לתקופות ממושכות יותר (חודש ומעלה). מתן החיסון מגן מפני הידבקות בצהבת מסוג B אם מתעורר צורך בקבלת זריקות ו/או מוצרי דם בעולם השלישי וגם מפני הידבקות ביחסי-מין.

חיסון דחף נגד פוליו:

חיסון דחף כנגד פוליו מומלץ למטיילים המבוגרים הנוסעים לארצות שבהן המחלה קיימת באופן קבוע, כמו הודו וארצות אפריקה, אשר קיבלו בילדות סדרה מלאה של החיסון נגד פוליו. החיסון זה מומלץ גם לנוסעים לחאג' בערב הסעודית.

חיסון נגד דלקת קרום המוח החיידקית:

מומלץ לנוסעים לאפריקה שמדרום לסהרה (אזור הקרוי גם "חגורת המנינגיטיס", שמה הלועזי של המחלה). החיסון מומלץ גם לנוסעים לחאג'. הוא מקנה הגנה לתקופה של כחמש. יעילות החיסון במבוגרים אינה נופלת מיעילותו בצעירים יותר.

חשוב לדעת: החיסון החדש נגד דלקת קרום המוח, שהינו חיסון מצומד (מכיל מרכיב הקשור לחלבון הדיפטריה, מכך משרה תגובה חיסונית חזקה), מקנה הגנה לתקופה ממושכת בהרבה, אך אינו משווק עדיין בארץ ואינו מאושר בשלב זה מעלה גיל 55.

חיסון נגד קדחת מוח יפנית:

מטיילים מבוגרים נמצאים, בדר"כ, בסיכון נמוך להידבקות בקדחת מוח יפנית. החיסון מומלץ לשוהים תקופות ממושכות (מעל לחודש) באזורים כפריים במזרח. מתחסנים בחיסון זה עד גיל 72, פיתחו תגובה חיסונית נאותה ללא תופעות-לוואי משמעותיות, המדווחות דווקא בקרב מתחסנים צעירים.

חיסון נגד קדחת צהובה:

החיסון נגד קדחת צהובה, המומלץ לנוסעים לאפריקה שמדרום לסהרה, לאזורים הטרופיים של דרום אמריקה ובאחרונה גם לנוסעים לפנמה, הוא חיסון הנדרש במדינות רבות כתנאי לכניסה. החיסון מקנה הגנה לתקופה של 10 שנים החל מ-10 ימים לאחר שניתן.

אף-על-פי שהחיסון נחשב בטוח, שכיחות תופעות-הלוואי המסוכנות של החיסון, שהוא חיסון חי מוחלש (והמחוסנים בו מפתחים מעין קדחת צהובה קלה), עולה משמעותית מעל גיל 60 - ועוד יותר מעל לגיל 70. שכיחות תופעות-הלוואי אף גבוהה יותר בקרב אנשים שחלו במחלה של בלוטת התימוס ובמיסתניה גרביס (חולשת שרירים). יש לדון עם הרופאים במרפאת המטיילים בכל מקרה של צורך בחיסון מטיילים מעל גיל 60, תוך הערכת הסיכון מהמחלה עצמה לעומת הסיכון ממתן החיסון.

תופעות-הלוואי המסוכנות של החיסון, מופיעות רק בעת מתן החיסון הראשון. מתן חוזר של החיסון בטוח בכל גיל. על נוסעים מבוגרים, שמפאת בריאותם אינם יכולים לקבל את החיסון, להצטייד בפטור רפואי רשמי שאותו מציגים בכניסה למדינות הדורשות חיסון נגד קדחת צהובה כתנאי לכניסה למדינה.

• מכתב באנגלית מהרופא או הרופאה המטפלים ובו ציון של כל המחלות הכרוניות שמהן סובלים;

• על המכתב לכלול בצורה ברורה רשימה של כל הפעולות הרפואיות שבוצעו בעבר - צנתור, ניתוח מעקפים, החלפת מפרקים וכיוצא באלה;

• במכתב צריכה להימצא רשימת כל התרופות הקבועות שנוטלים. הרשימה צריכה לכלול גם שמות גנריים של התרופות, לא רק שמות מסחריים, כך שהתרופות תהיינה קלות לזיהוי בכל מקום בעולם;

• מומלץ להצטייד גם בתרשימים רפואיים העלולים להיות רלוונטיים, דוגמת תרשים א.ק.ג עדכני אם סובלים ממחלת לב - ודרכי התקשרות (טלפון, טלפון נייד, פקס, דואר אלקטרוני) של הרופא או הרופאה הקרדיולוגים המטפלים בכם בארץ;

• תרופות מרשם יש לקחת באריזות המקוריות ולא במיכלים אחרים. את התרופות יש לקחת בתיק האישי, ולא במזוודה המאופסנת בבטן המטוס. הסיבה פשוטה: תכשירים רבים רגישים לשינויים קיצוניים בטמפרטורה (למשל, אינסולין), ופעמים רבות מידות החום והקור בתא המטען אינן מבוקרות. כדאי שהתרופות שעימן נוסעים יהיו תואמות את הכתוב במכתב הרפואי - בייחוד נכון הדבר לגבי תרופות הניתנות בהזרקה ותרופות משככות כאבים ממשפחת הנרקוטיקה, למשל אוקסיקוד (oxycod, oxycodone) או אמ סי אר (MCR, Morphine).

היעדר תזוזה של הגפיים בטיסות ארוכות, כמו גם רשימה ארוכה של גורמים אחרים (הפרעות מולדות במערכת הקרישה, תסמונות של מערכת החיסון, שימוש בתכשירים הורמונליים, נוכחות של גידולים סרטניים, ניתוח זמן לא רב לפני הטיסה, עודף משקל והיסטוריה רפואית של קרישיות יתר) - ואף הגיל המבוגר כשלעצמו, מעלים את הסיכון לפתח קריש דם (פקקת) בוורידי הרגליים ו/או תסחיף ריאתי של קריש כזה.

מה אפשר לעשות כדי לסייע במניעת מצב כזה?

• שימוש בגרביים אלסטיות תחת הברך מפחית את הסיכוי ליצירת קרישים כאלה;

• כדאי ללבוש בטיסה בגדים רפויים, להתהלך ככל שניתן במהלך הטיסה, לבצע תרגילי מתיחה לגפיים ולדאוג לשתייה מספקת של מים;

• אם קיימים גורמי סיכון מובהקים לפקקת בוורידים העמוקים, ניתן להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים באשר לטיפול נוגד קרישה מניעתי, דוגמת זריקות קלקסאן (Clexane, Enoxaparin). שימוש באספירין (Aspirin, Acetylsalcylic Acid) לבדו איננו מהווה אמצעי מניעה יעיל.

רשימת רופאים דוברי עברית בחו"ל, לקוחות הכללית המבוטחים בכללית חו"ל, יכולים ליהנות משירות רפואי של רופאים דוברי עברית ברחבי העולם.

Travel Health Online
אתר המספק רשימות של גורמי רפואה בכל העולם.

International Society of Travel Medicine
אתר החברה הבינלאומית לרפואת מטיילים מאפשר לאתר מרפאות מטיילים ביעדים שונים.

International Association for Medical Assistance to Travellers
האגודה הבינלאומית לעזרה רפואית למטיילים - אתר שבאמצעותו ניתן לאתר מרפאות הנותנות שירותי רפואה על-ידי רופאים מערביים הדוברים אנגלית.

ציוד ותרופות:

מטיילים הסובלים מאסתמה, צריכים להצטייד במלאי מתאים של תרופות, הן תרופות קבועות (משאפים למיניהם) והן תרופות לטיפול בהחמרה פתאומית במחלה (תכשירי סטרואידים). חולי אסתמה רבים מכירים את "האופי" של מחלתם, יודעים ממה להימנע, מה הם הסימנים המוקדמים של התקף - ושווה שלא ינסו לבצע פעילויות העלולות להיות מסוכנות בשבילם, או לחלופין, יגיבו נכון בשלב מוקדם של הופעת התסמינים.

אין גם מה להתבייש! שווה שהשותפים לטיול יידעו שיש לך אסתמה - וגם כיצד ניתן לעזור לך בשעת הצורך.

בטיול ממושך, הסכנה העיקרית לחולי אסתמה היא יציאה מאיזון והופעת התקפים. הגורמים יכולים להיות רבים, ובעיקר השינויים באופי המאמץ הגופני, במעלות החום, בלחות האוויר ובאלרגנים שבסביבה. בטרקים ובטיולי שטח באזורים מרוחקים נוסף גם הסיכון של חוסר הזמינות של עזרה רפואית ממוסדת, בתי-חולים ומרפאות, ברמה שאליה רגילים בישראל.

בכל מקרה, אם נוסעים עם אסתמה, מומלץ להתייעץ הן עם הרופא או הרופאה במרפאת-המטיילים והן עם הרופא או הרופאה המבצעים את המעקב אחר האסתמה ולגבש תוכנית פעולה ברורה למקרה שיופיעו סיבוכים (למשל: שמות וכתובות מדויקים של מרפאות או בתי-חולים אמינים ביעדים השונים וכיצד בדיוק מגיעים אליהם).

ציוד ותרופות:

מטיילים חולי לב צריכים להצטייד במכתב מפורט באנגלית המתאר את מצבם ואת ההליכים הרפואיים שעברו. עליהם להקפיד על נטילת התרופות הקבועות ולהימנע מפעילות מאומצת חריגה.

ככלל, כדאי להיות קשובים לגוף וכאשר מופיעים סימנים חריגים דוגמת קוצר נשימה במאמץ, כאבים בלתי אופייניים בחזה - לא להסס ולפנות להתייעצות רפואית או לעזרה רפואית.

ניתן - וכדאי - להצטייד בצמיד לנשיאה על היד, המכיל בתוכו מידע רלוונטי על המחלה.

בטיול ממושך, הסכנה העיקרית לחולי לב נובעת מהעצמה בלתי רגילה בפעילות היומיומית, שעלולה להפר את האיזון בו נמצאים חולי לב יציבים. באזורים מרוחקים נוסף גם הסיכון של חוסר הזמינות של עזרה רפואית ממוסדת, בתי-חולים ומרפאות, ברמה שאליה רגילים בישראל.

בטיסה:

יש להעריך את המצב לפני הטיסה, בייחוד אם קיימות מחלות רקע נוספות. בעיות שונות עלולות לצוץ כתוצאה מירידה בלחץ החמצן ומהיובש היחסי בתא הנוסעים. חשוב לדעת שאין אפשרות להעלות למטוס מיכלי חמצן אישיים, והסידורים השונים משתנים בין חברות התעופה השונות. ככלל, יש לתאם עימן מראש את הצורך בחמצן במהלך הטיסה.

בכל מקרה, אם נוסעים עם מחלת לב, מומלץ להתייעץ הן עם הרופא או הרופאה במרפאת המטיילים והן עם הרופא או הרופאה המבצעים את המעקב אחר מחלת הלב ולגבש תוכנית פעולה ברורה למקרה שיופיעו סיבוכים (למשל: שמות וכתובות מדויקים של מרפאות או בתי-חולים אמינים ביעדים השונים וכיצד בדיוק מגיעים אליהם).

תרופות וציוד:

מטיילים חולי סוכרת, צריכים להעריך את כמות האינסולין, המזרקים / העטים, הפדים, האלכוהול ואמצעי הניטור שבה הם משתמשים - ולקחת עימם לטיול כמות מספקת, במידה שלא יודעים אם ניתן לרכוש תרופות וציוד ממקורות מהימנים (למשל, אם מתכננים טרקים, טיולי שטח, טיפוס הרים או אפילו טיול רכב באזורים כפריים המרוחקים ממרכזי הערים הגדולות). ניתן - וכדאי - להצטייד בצמיד לנשיאה על היד, המכיל בתוכו מידע רלוונטי על המחלה.

בטיול ממושך, הסכנה העיקרית היא דווקא אירועים של היפוגליקמיה (ירידה ברמת הסוכר) בשל שינוי בהרגלי האכילה ובסדר היום. לכן, יש להצטייד גם בטבליות או בג'ל גלוקוז, או בזריקות גלוקגון, לפי המלצת הרופא או הרופאה המטפלים.

חולי סוכרת החוצים יותר מארבעה אזורי זמן בכיוון מערב, עשויים להזדקק למינונים גבוהים יותר של אינסולין (כיוון שהיממה מתארכת), בעוד שאלה הנוסעים מזרחה עשויים להזדקק להפחתה במינון (כיוון שהיממה מתקצרת). השימוש באינסולין קצר-טווח, ביחד עם הארוחות, מסייע מאוד בהקשר זה. אין גם מה להתבייש! שווה שהשותפים לטיול יידעו שיש לך סוכרת - וגם כיצד ניתן לעזור לך בשעת הצורך.

בריאות הרגליים:

חשוב שמטיילים סוכרתיים יצטיידו בנעליים מתאימות וידאגו להיגיינה מתאימה של כפות הרגליים, כדי למנוע התהוות של פצעים וכיבים כרוניים.

בכל מקרה, אם נוסעים עם סוכרת, מומלץ להתייעץ הן עם הרופא או הרופאה במרפאת המטיילים והן עם הרופא או הרופאה המבצעים את המעקב אחר הסוכרת ולגבש תוכנית פעולה ברורה למקרה שיופיעו סיבוכים (למשל: שמות וכתובות מדויקים של מרפאות או בתי-חולים אמינים ביעדים השונים וכיצד בדיוק מגיעים אליהם).

מטיילים מבוגרים סובלים פחות מתחלואת מעיים בהשוואה לצעירים הנוסעים לאותם היעדים ולאותם פרקי זמן. הסיבה נעוצה ככל הנראה בהרגלי תזונה פחות הרפתקניים.

אולם, בקרב מבוגרים פוחתת רמת החומציות של הקיבה - הן בשל הגיל והן בשל מחלות רקע אפשריות, דוגמת סוכרת, או בשל תרופות שונות נוגדות חומצה - מה שמעלה את הרגישות לחלק ממזהמי המעיים.

בנוסף לכך, חולי לב או של חולים הנוטלים תרופות משתנות, עלולים להגיב רע לשלשול מטיילים המלווה בשינויים במאזן המלחים בגוף. לכן יש להקפיד על אכילת מזון מבושל היטב ועל שתיית מים מינרליים או רתוחים, ללא קרח (כאשר לא ברור מקור המים שמהם הוקפא הקרח).

המלצות נוספות: להימנע מאכילת מזון מדוכני רחוב, לרחוץ ידיים היטב במים ובסבון לפני כל ארוחה (ובהיעדרם להשתמש בג'ל לחיטוי ידיים המכיל אלכוהול בריכוז הגבוה מ-60%).

אף-על-פי שרוב מקרי השלשולים חולפים לבסוף מאליהם, כאשר הם מלווים בחום גבוה ובצואה דמית - יש לפנות מייד לעזרה רפואית. במקרים כאלה, במיוחד אם נמצאים במקום המרוחק מעזרה רפואית ממוסדת, ייתכן שתזדקקו להשתמש באנטיביוטיקה שהבאתם מהבית.

נוסעים מבוגרים רבים מטיילים במסגרות המעלות את הסיכון לתחלואה הכרוכה בהקאות, דוגמת זו הנגרמת על-ידי הנגיף נורווירוס (Norovirus). תחלואה זו אופיינית לקבוצות, כאלה הנמצאות בספינות שיט למשל, הניזונות ממזון המוגש במזנונים.

עצירות:

מבוגרים רבים נוטים לסבול מעצירות. תופעה זו עלולה להחמיר בעת הטיול, כתוצאה מהירידה בצריכת פירות וירקות טריים, ירידה בצריכת הנוזלים ושינוי בסדר היום. לפיכך, מומלץ לאלה הנוטים לסבול מעצירות, לקחת עימם בתיק התרופות גם תכשיר המזרז את היציאות.

מכיוון שלא תסחבו איתכם, ובצדק, בית-מרקחת שלם, חשוב להתאים את תיק העזרה הראשונה למצב הבריאות האישי - ולכלול בו תשובות למצבים שאתם צפויים להיתקל בהם ברמה גבוהה של וודאות.

לא חייבים להצטייד בכולם, אבל לא יזיק אם כמה מהם יהיו בתיק העזרה הראשונה לאורך כל הדרך. התרופות והתכשירים שברשימה מסודרים לפי התסמינים והמצבים שבהם הם מטפלים, או לפי שמותיהם המסחריים. בנוסף, כללנו את השמות הגנריים של התרופות והתכשירים, כלומר: השמות המדעיים של התרופות והתכשירים, הזהים בכל העולם.

לא יותר פשוט לקנות ביעד הטיול את מה שצריך? בשביל מה לסחוב?
חשוב לזכור, שיותר מ-50% מהתרופות והתכשירים הנמכרים בארצות העולם השלישי מזויפות. מומלץ מאוד להביא אותם מהבית. בנוסף לכך, התרופות המיוצרות במדינות אלה אינן נתונות לאותן מערכות בקרה הנהוגות בעולם המערבי.

משקפיים:

כדאי לצרף לתיק גם זוג נוסף של משקפיים. שיהיה.