על גבול הפארסה

וכאן, כפי שקרה לא אחת בשבועות האחרונים, מי שמספק את המידע מה באמת התרחש הוא חביב הטור וגיבורו – סגן השר לפיתוח הנגב והגליל, איוב קרא.

במהלך ישיבת הממשלה ביום ראשון הגיע טלפון לסגן השר קרא על המתרחש במג'דל, ממש באותם רגעים שבהם החלו הסורים לרוץ מגבעת הצעקות לכיוון גדר הגבול. באותו שלב היה נראה כאילו המפגינים ייעצרו לפני שייכנסו לשדה המוקשים המפריד בינם לבין הגדר. אבל אז הגיע לישיבת הממשלה טלפון נוסף לפיו הסורים נכנסים לשדה המוקשים, למרות האזהרות של תושבי מג'דל.

באותו שלב דיווח סגן השר קרא לראש הממשלה ולשר הביטחון על המתרחש. החשש הגדול היה שהצבא יגיע ויתחיל לירות על תושבי מג'דל, שבינתיים התערבבו עם פורצי הגדר. סגן השר קרא, כך על-פי הדיווח, פנה לשר הביטחון ובקש לנהוג באיפוק כדי שלא ייווצר מצב של ירי לתוך הקהל. באותו שלב החליט שר הביטחון לצאת לבדוק מה קורא, ומזכירו הצבאי של רה"מ החל לעשות טלפונים.

בשעה שברקע הטלפון מרמת הגולן כבר נשמעו צעקות הסורים ותושבי הכפר, התשובה שהגיעה מן הצבא הייתה – לא קורה כלום. בשלב זה כבר היה ברור שלא רק שהצבא בכלל לא בשטח, גם אין לו מושג מה קורה.

שאלתי את עורך הדין חנג'ר על פרשת הטייס שלא היה. האם פגש בכלל במהלך המשפט בתושב באקה המסתורי, אותו מוחמד עותמןֹ'הסורי'? חנג'ר אמר שלא. מבחינתו, השיב, מדובר בעסקה מוצלחת ועדיף שלא לדרוש במופלא.

מה שבטוח, המשפט לא הוסיף למדחת סאלח כבוד בעיני מפעיליו במודיעין הסורי. להפך. מבחינתם התברר כי לפחות בעניין זה היה המודיעין הסורי שקוף לצד הישראלי במשך שלוש שנים תמימות, במפגשים שהשתרעו על פני שלוש מדינות. וכדי להוסיף חטא על פשע, מן הסתם צפו בעניין זה מן הצד גם המודיעין המצרי, ואולי אף הטורקי והירדני.

לאור הנתונים הללו, ברור שלא רק שסאלח נשרף בעבור המודיעין הסורי, אלא אף הפך לסוג של מפגע. האם ניסה מדחת לכפר על כך בהסתערות על הגדר מול מג'דל-שמס? בני משפחתו ניסו להציג אותו כסוג של מרטיר. לדבריהם, נורה מדחת בחזהו ובראשו על-ידי הצבא ואושפז בבית החולים בסוריה במצב בינוני.

ניסיתי להתקשר למדחת לסוריה לדרוש בשלומו. הוא לא עונה, אמרו לי בני משפחת סאלח. איך הוא, התעניינתי. ברוך השם, אמרו, עבר ניתוח במצח ועכשיו הוא נח בבית. בני משפחת סאלח בטוחים שצה"ל זיהה את מדחת וניסה לחסל אותו.

"הלוואי", אמר מקור ביטחוני, "שזה היה המצב, אבל זה לא. הרי אנחנו כבר יודעים שלצה"ל לא היה מודיעין מקדים על הכוונה לפרוץ את הגבול באזור מג'דל-שמס, אז מי בכלל יכול היה לזהות את מדחת סאלח כדי לירות לו בראש? צה"ל הרי לא היה שם כשזה קרה. ומה שמתנהל כעת הוא מלחמת גרסאות בין לשכת אלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט לבין לשכתו של אביב כוכבי, על המידע שהועבר בזמן אמת בנושא תנועת האוטובוסים מגבעת הצעקות לעבר הגדר".

על הרקע הזה יש עניין מיוחד בדיווח שהגיע ל'מקור ראשון' משני מקורות נפרדים על העברת טילים לטווח קצר ובינוני מסוריה ללבנון. אין כמובן אפשרת לאמת את המידע הזה, אולם על סמך דיווחים קודמים של המקורות נראה שיש בסיס להתייחס אליו ברצינות הראויה.

לדברי המקור הראשון, הניזון ממקורות מודיעין לבנוניים, בתחילת החודש ביקר בלבנון גנרל של משמרות המהפכה האירניים ונפגש עם מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, ועם קצין המבצעים של הארגון, מוסטפה באדר א-דין. הנושא שעמד על הפרק היה: הקשיים שנוצרו באחרונה בהעברת נשק לחיזבאללה מאירן דרך טורקיה.

בעקבות שיחות אלו נצפו ביום שישי, 13 במאי, חמש משאיות שעשו את דרכן מסוריה ללבנון מבלי שנעצרו בגבול, המשיכו בדרכן לבעל-בק ושבו בערב לסוריה. לדברי המקור, על המשאיות היו טילים מפורקים לטווח קצר ובינוני. המקור העריך כי מדובר בנשק השייך לחיזבאללה אשר הועבר לפני שנים אחדות למשמורת בסוריה וכעת שב ללבנון.

במקביל, מקור נוסף – גולה סורי אשר בעבר התריע על העברת טילי סקאד ללבנון, מה שהתאמת בשלב מאוחר יותר, שב ואומר כי להערכתו שוב מועברים בחשאי טילים מפורקים מסוריה ללבנון. המקור מבסס את טענתו על מידע שמקורו בחבר המשרת בחיל הטילים הסורי, אשר לדבריו, כמו בסיבוב העברת הסקאדים הקודם, שוהה כעת בלבנון בחשאי בחסות החיזבאללה.

את הצעד הזה מפרש המקור הסורי הגולה, כסוג של מסר לישראל – ממש כמו הפריצה במג'דל. לדבריו, המסר הסורי הוא שעל ישראל להמשיך להגן על בשאר בזירה הבינלאומית ולמנוע גינוי יתר של נשיא סוריה, מפני שהאלטרנטיבה תהיה גרועה שבעתיים ותתוגבר על-ידי פעילות עוינת של חיזבאללה, שתסיח את הדעת מן המתרחש בסוריה פנימה.

איך באמת קרה שאיש מהפורצים לא עלה על מוקש תוך כדי ההסתערות על הגדר? פשוט מאוד, מסביר אחד מתושבי מג'דל, לא מזמן הייתה בשטח שריפה ענקית וכל המוקשים התפוצצו. אי-אפשר היה לדעת בוודאות מוחלטת שכל המוקשים התפוצצו, אך הנתון הזה היה מונח מן הסתם לפני עיניו של מדחת סאלח, הדמות המרכזית בהסתערות.

את השעות הבאות בילו המסתננים בכיכר של מג'דל-שמס. הראשונים לחזור, אומר תושב הכפר, היו המבוגרים מביניהם, שאמרו – באנו להפגין וכעת אנחנו חוזרים. הצעירים אמרו: לא, באנו לחזור לכפרים של 1948. המבוגרים, משֵחזר תושב הכפר, השיבו להם בעדינות – תעשו מה שאתם חושבים לנכון, ופנו חזרה לכיוון סוריה.

זה השלב שבו הכול נעשה מעורפל. רוב השאלות שנותרו ללא מענה מתרכזות בו. למשל, מה עשה באזור מג'דל נהג המונית ממזרח ירושלים שהסיע את המסתנן הראשון? מי שלח אותו? האם בא לאסוף מסתנן מסוים? איך הצליח המסתנן השני, חסן חיג'אזי, להגיע לתל אביב ומי עזר לו? על איזה אוטובוס עלה, היכן וכיצד שילם על הנסיעה? האם היה מי ששילם בעבורו או עזר לו להסתתר? ככלות הכול, בשלב הזה החדשות היו באוויר כבר שעות ארוכות ולנהגים היה מושג שבאזור מתחוללת דרמה של מסתננים.

בראיון שנתן חיג'אזי לערוץ 10 אמר כי היה על אוטובוס שהיו עליו חיילים, פעילי שלום, ערבים צרפתיים ופעיל שמאל. האם התכוון לפעילי ארגון זכויות אדם צרפתי? ואם כן, מה הם עשו בצפון? האם נוכחותם שם הייתה חלק מההתארגנות המקדימה בפייסבוק? ואם כן, כיצד פספס השב"כ את החלק הזה?

שאלתי את משטרת ישראל אם יש בכוונתה לעצור או לחקור את מי שסייעו לחיג'אזי. התשובה שקיבלתי הייתה שבשלב זה "גרסתו של חיג'אזי נבדקת".

בכל הזמן הזה משפחתו של מדחת סאלח הייתה פעילה מאוד – לא רק בהקשר למדחת סאלח שנפגע ופונה לבית חולים בסוריה. אחיו, וואחיד סאלח, טיפל בקישור עם הצלב האדום להשבת שאר המסתננים לסוריה. פרט לחיג'אזי נלכדה מסתננת נוספת, ראשה פיאד, והוחזרה לסוריה דרך מעבר קוניטרה.

אולם זוהי כנראה רק תחילתה של סאגת המסתננים. התאריך הבא שכבר רץ באינטרנט הוא 4 ביוני, ערב מלחמת ששת הימים. והתאריכים הבאים נעים סביב יציאת ה'מרמרה 2' לכיוון עזה. ישראל לא תוכל להרשות לעצמה חזרה על אירועי מג'דל.

והיה כבר מי שהציע טקטיקה אחרת. אם לא ידאגו הממשלות השכנות לעצור את פרץ המסתננים, האופציה שתצטרך להישקל היא פתיחה מסודרת של הגבול תוך מעצר, נטילת טביעת אצבעות וחקירה שתסתיים בסיור אוטובוסים מהודר וגירוש המלווה ביחס אדיב במיוחד הכולל שי: ערכת מוצרים תוצרת הארץ.

זוהי כמובן הגרסה האופטימית. הסיבוב הבא עשוי לכלול, כפי שנראה בתחילת השבוע שעבר גבול הצפון, פריצה של הגבול. ואין לדעת כיצד יגיב חיזבאללה בפעם הבאה לעימות בין המפגינים לבין הצבא הלבנוני.

וזה סיפור המעשה: ביולי האחרון התחוללה מהומה-רבתי במג'דל-שמס. שוטרים שהגיעו לכפר במטרה לערוך חיפוש בבית משפחת שאער נכלאו לשעות ארוכות בתוך הבית. תושבי הכפר, שחשדו כי מדובר בהוצאה לפועל, התגייסו לעזור למשפחה וצרו על הבית שעות ארוכות. רק בהתערבות של נכבדי הכפר שוחררו השוטרים ללא פגע.

בדיעבד התברר כי לא מדובר בעניין של הוצאה לפועל אלא בפרשת ריגול חמור שבה מעורבים אבי המשפחה, מאג'ד שאער, ובנו פדא, סטודנט למוזיקה שהתגורר עד אז בצרפת. במשך שלוש שנים העבירו האב ובנו מידע ביטחוני למפעילם הסורי, הלא הוא מיודענו מדחת סאלח, היועץ לראש ממשלת סוריה לענייני רמת הגולן.

מתוך כתב האישום שהוגש נגדם חודש לאחר מכן (באוגוסט 2010) התברר כי לבני משפחת שאער היה שותף שלישי, תושב באקה אל-גרבייה, אשר יחד עמו הם זממו לחטוף את הטייס הסורי באסם עאדל, שערק עם מטוסו לישראל ב-1989.

אמנם על-פי סרט דוקומנטרי שהוקרן באחרונה בטלוויזיה הישראלית, הטייס – שעזב את הארץ לפני שנים רבות – מת בינתיים. אולם למשפחת שאער היה מידע שלפיו הטייס חי בבאקה-אל-גרבייה תחת השם מוחמד עותמן המכונה 'הסורי', ותקופה ארוכה הם פנטזו על האפשרות לחטוף אותו ולהעבירו לסוריה. בחיפוש שנערך בביתם אף התגלו מזרקים וחומרי הרדמה שהוכנו לצורך החטיפה.

זה החלק האקזוטי של הפרשה, שמעיד אולי על תמימות מסוימת של בני משפחת שאער. החלק המעניין יותר הוא העבודה המודיעינית השחורה שביצעו האב ובנו בעבור היועץ הבכיר סאלח והמודיעין הסורי.

על-פי כתב האישום, במשך שלוש שנים אסף האב מידע ביטחוני, והעביר אותו לסאלח באופן מקודד באמצעות בנו הסטודנט המתגורר בצרפת. המידע, כך על-פי כתב האישום, כלל צילום בווידיאו של בסיס צה"לי הסמוך לבאקה-אל-גרבייה, של תנועת צוללות מנמל חיפה לכיוון צפון, והעברת שרטוט ובו נתיבי כניסה אפשריים של כוחות ישראלים לסוריה. במהלך אותה תקופה אף נפגשו בני משפחת שאער עם סאלח מספר פעמים בטורקיה, ירדן ומצרים, ובחלק מן המקרים אף נכח בפגישה גורם מודיעין סורי נוסף.

בעסקה שרקח עם הפרקליטות נביה חנג'ר, עורך דינם של בני משפחת שאער, נשפטו השניים בקיץ האחרון לחמש ולשלוש שנים כל אחד.