קונצרט סיום העונה של התזמורץ הסימפונית הישראלית ראשל"צ התקיים אמש בתל אביב במשכן האמנויות. התזמורת ניגנה את המיסה החגיגית הקטנה של ג'ואקינו רוסיני. לאחר שהפסיק לחבר מוזיקה משך כ-30 שנה וארבע שנים לפני מותו הוא כתב את המיסה שבוצעה ב-1864.
המיסה נכתבה תחילה ל-12 זמרים כהקבלה ל-12 השליחים, שני פסתרים והרמוניום. רוסיני הכין גם את התיזמור למיסה זו אותה הקדיש בעצם לאלוהים. אין אפשרות לראות ולהתייחס אל מיסה זו כיצירה ליטורגית רגילה כי היא דומה יותר לאופרה עם אריות ודואטים המושרים ע"י ארבעה סולנים.
מיסה זו היא בעצם מכלול של אריות ודואטים המושרים עפ'י טקסט דתי. זאת יצירה די קלילה בהשואה למיסות של מלחינים אחרים שאנו מכירים, מאוד ערבה לאוזן והיא התקבלה בהתלהבות ובצדק ע"י הקהל שמלא את המשכן והמשיך רגעים ארוכים במחיאות הכפיים הסוערות.
הרכב המבצעים היה מרשים. תזמורת מוגדלת, שני נבלים שהועמדו בקידמת הבמה משני הצדדים ושלוש מקהלות שאוחדו - האנסמבל הקולי החדש, מקהלת הקיבוץ הארצי ומקהלת עדי.
המנצח דן אטינגר התעלה הפעם על עצמו. הכנה מדוקדקת הביאה לכך שהתזמורת והמקהלה נשמעו בצורה מרשימה, הסולנים הצטיינו בשירתם וכולם הפיקו צלילים נהדרים.
הסתיגות קטנה שלא הפריע לביצוע המעולה היא שכאשר המצו סופרן עדנה פרוחניק שרה יחד עם הסופרן גל ג'יימס האחרונה כיסתה אותה במידת מה וקשה היה לשמעה. לפרוחניק קול נהדר וחזק שתענוג היה לשמעה כאשר שרה בחלק האחרון של המיסה ב"שה האלוהים" שהיה אחד משיאי הערב.
לג'יימס קול בגוון מיוחד ושירתה טובה מאוד אך לא התחשבה כאמור באחרים בשירתה איתם. חוויאר מורנו הטנור היה בסדר אך שירתו נשמעה לי קצת חיוורת. למוטי קסטון הבס בריטון יש קול יפה ושר היטב. פניו לאורך כל שירתו היו קפואים ורציניים.
דן אטינגר ניצח הפעם בלהט שקט, שקול, בדיקנות והפיק מהתזמורת צלילים יפים ושיאים שידע להדגישם היטב. לראות או לא לראות: סיום יפה של עונה יפה בציפיה לעונה פוריה ומעניינת לא פחות בשנה הבאה.
מעריב מצניע באופן יחסי את המחאה 
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
