הבולדוזרית פרסה זחל

לפני שנה דירג 'ליידי גלובס' את 50 הנשים המשפיעות בישראל. במקום הראשון נבחרה שרי אריסון, במקום השני נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, ובמקום השלישי – זהבית כהן. גליה מאור התברגה למקום הרביעי, ציפי לבני מוקמה במקום השביעי ועפרה שטראוס, המתחרה של זהבית כהן, הסתפקה במקום התשיעי. שלי יחימוביץ' נדחקה אז למקום ה-18 בלבד.

אין ספק: סיפור חייה של זהבית כהן (48) שווה סרט הוליוודי. יש בביוגרפיה שלה את כל החומרים שמרגשים את הצופים. שלא כמו נשים בולטות במשק הישראלי, כמו שרי אריסון ועפרה שטראוס, את זהבית לא האכילו בכפית של זהב. היא צמחה מלמטה. מהכי למטה – מבית דל אמצעים. אביה היה איש קשה יום, שהביא את לחמו הביתה בתום יום עבודה מפרך כפועל בניין. אמא שלה, כך העידה בִּתה, היא אישה פשוטה שהייתה באותה עת עולה חדשה. היא עזרה לילדיה בשיעורי הבית, תוך שהיא עצמה לומדת אגב כך את חומרי הלימוד.

שלושה מרכיבים עיצבו את אישיותה ואת דרכה של זהבית כהן באותן שנות ילדות: המסר העליון וההחלטי שקיבלה מאמהּ - "הדיבר הראשון" שלה – תלמדי, תלמדי ותלמדי. לפני שאת אוכלת, לפני שאת נושמת. המרכיב השני - העצה שאביה, הפועל הפשוט, נתן לה: אל תעשי תואר בשטויות, תלמדי חשבונאות. הרכיב השלישי היה עצם היותה ילדת סנדוויץ' במשפחתה, כשלצִדה קיפצו עוד שלושה אחים-בנים. אין מי שיחלוק כי גם כאן היא יישמה את דרישת אמה: ללמוד. מילדות היא לימדה את עצמה היטב כיצד לשרוד – יותר מזה, להתקדם – כשהיא מוצאת עצמה כמיעוט בחברת גברים קשוחה, תחרותית ודורסנית.

זהבית (למשפחת שוחט) עשתה את שירותה הצבאי ככתבת בעיתון הצבאי 'במחנה', מִקלדת לצד מקלדת עם יאיר לפיד. ב-1982, לאחר מלחמת לבנון הראשונה, יצאה לארה"ב בעקבות אהבתה ליהודי אמריקני. לאחר שבע שנות נישואין התפרק התא המשפחתי שלה, ומאז היא נותרה לבדה ב'תפוח הגדול', הרחק ממולדתה, מבית אביה ומחבריה.

בארה"ב היא למדה בפיטסבורג תואר ראשון בחשבונאות ותואר שני במִנהל עסקים. כשהגיעה לארה"ב הייתה השליטה שלה באנגלית בינונית למדי. הנחישות שלה להצליח באה לביטוי גם בזמן הלימודים. כהן אוהבת להציג למראייניה את ספרי הלימוד שלה מאותה עת. כמעט מעל כל מילה באותם ספרים נכתב בכתב יד קטן תרגום המילה לעברית. היא הקפידה להקליט את כל ההרצאות ולתרגם אותן בלילות ובסופי שבוע. וכך, תוך כדי תרגום חשבונאות אקדמית מאנגלית לעברית, היא רכשה את השפה ששגורה ורהוטה היום בפיה.

אבל אין באנקדוטה זו די כדי ללמד על מכלול אישיותה וכישוריה. כהן שהתה בארה"ב 16 שנה, עד שחזרה ארצה. למעלה משש שנים מתוכן היא למדה ופחות מעשר שנים עבדה. בחורה צעירה, חסרת ניסיון מקצועי, זרה, זה מקרוב הגיעה, שהאנגלית רק מתחילה להתגלגל על לשונה - וכדאי לשים לב לאילו עמדות היא הגיעה באותן שנות עבודה לא רבות בארה"ב.

כהן הפסיקה את לימודי הדוקטורט שלה במנהל עסקים בעקבות הצעת עבודה מפתה שקיבלה מפירמת רואי החשבון Coopers & Lybrand, שהתמזגה לאחת מהפירמות הגדולות בעולם – PwC. זמן לא רב לאחר מכן היא עשתה 'אקזיט' מחברה זו לטובת תפקיד מפתח בדאון-טאון העסקי של ניו-יורק – סגנית נשיא חטיבת הכספים של בנק צ'ייס מנהטן. לפתע החלו פניה של הסינדרלה הישראלית לבקוע מבין עמודי צבע האפרסק של ה'וול סטריט ג'ורנל' היוקרתי.

עדויות של אנשים ששהו במחיצתה בתקופות חיים שונות לא מותירות מקום לספק: זהבית כהן היא אישה מאוד-מאוד חכמה. חריפה, חדת-מחשבה, בעלת תפיסה מהירה. בעלת יכולת פנטסטית לראות את הפרטים מבלי לאבד את ראיית השלם. מתמקדת בעיקר, אשָׁפית מספרים. אך אין די בכלים שכליים משובחים אלה כדי להגיע לאן שהגיעה בזמן קצר כל כך.

לצורך הכנת פרופיל זה צפיתי בלא מעט תמונות וצילומי וידיאו של זהבית כהן. במשך כל אותו זמן היה בה משהו שהזכיר לי מישהו, אך לא הצלחתי לשים את האצבע על אותה דמות. ופתאום זה הִכה בי. היא נראית כאילו הייתה הבת הביולוגית של אריאל שרון: הגוף הרחב, מבנה הראש, האף, העיניים. מבע הברזל. שפת הגוף הקשוחה והנחושה. אך גם מבלי להפליג עד לשבילי חוות השקמים, מספיק לצלול לעומק ארכיון הכתבות הענקי עליה, כדי ללמוד שאין חולק על כך שתכונות האופי הבולטות שלה הן נחישות, כוחניות, הליכה אל המטרה מבלי להרפות. דריסת כל מכשול שעומד בדרך.

ואפשר למצוא עוד מכנה משותף: בעיתונות הכלכלית בשנים האחרונות היו מי שייחסו לה תכונת אופי נוספת - היכולת להיות כריזמטית ומקסימה עד לשלב השגת המטרה, ורגע אחרי כן - להתנער מאותו אדם שהיא חיזרה אחריו כחפץ שאין בו תועלת.

מצד שני, חייבים לציין שיש גם עדויות אחרות המלמדות על צדדים אחרים באישיותה. על כך שהיא משדרת חום אמיתי, ולא רק כטקטיקה להשגת מטרות. על כך שהיא מרבה לצחוק עם אנשים ואינה נראית מאולצת כשהיא מסתחבקת עם פועלים 'פשוטים'. "תודה", היא אומרת, וגם מוסיפה מילת חיבה: "תודה מתוקי", "תודה חמודי".

עדויות אחרות מלמדות על כך שהפשטות ה'פתח-תקוואית' נותרה בה ולא התמסמסה בחלונות הגבוהים של וול-סטריט ומגדלי אייפקס. האגו שלה לא משתקף במניירות של כוח, כפי שאנחנו מכירים אצל אנשים בדרג שלה. סמלי סטטוס לא באמת מדברים אליה. היא לא מסתובבת עם פמליה. נוסעת בוולבו סטיישן ולא במכונית מנקרת עיניים, וגם הבית החדש שרכשה ברמת-השרון מאופק ולא ראוותני. היא גם לא מרבה להסתובב ב"מוקדי חיכוך עסקיים-סלברטיאיים" שעליהם מדווחים למחרת ברכילות העסקית, בשולי מדורי הכלכלה שבעיתונים. בין חבריה הקרובים אפשר למצוא את רו"ח רקפת רוסק-עמינח, רו"ח גד סומך, טל שביט, ג'ודי ניר-מוזס-שלום, גיל שרון, דורית סלינגר ורון אילון.

ב-1998 חזרה כהן ארצה והשתלבה באיי-די-בי כחשבת החברה, בתקופה שהייתה בשליטת משפחת רקנאטי. כהן הבולדוזרית חרגה הרבה מעבר להגדרת תפקידה כחשבת והחלה ליזום שינויים מבניים, נאמנה לתפיסות משק אמריקניות שעיצבו את השקפתה המקצועית: פסי ייצור פרודוקטיביים – אִין; מה שלא – אאוט. ייעול מבני שכזה לא היה דבר מובן מאליו אצל הרקנאטים, שהיו ממוקדים בגודל ובהשפעה המשקית של איי-די-בי יותר מאשר ברווחיותה. כחלק מהארגון המחודש שיזמה היא פישטה את המבנה הארגוני המסובך של החברה ומחקה חברות מהמסחר בארה"ב (PEC) ובישראל (כלל ישראל).

לאחר שהשליטה עברה לנוחי דנקנר, נשארה כהן בחברה ושימשה משנה למנכ"ל. היא כיהנה בדירקטוריונים רבים כנציגת איי-די-בי. תחת שליטתם של נוחי דנקנר, משפחת לבנת ומשפחת מנור היה התאגיד אגרסיבי ויצא בהנפקה אינטנסיבית של איגרות חוב, זאת כדי לאפשר חלוקת דיבידנדים לבעלי השליטה החדשים וכדי לפרוע הלוואות בנקאיות. ידי כהן ועוזריה היו מלאות עבודה.

השנים של כהן באיי-די-בי תחת דנקנר התאפיינו במהלכים אסטרטגיים כמו רכישת השליטה בחברת סלקום ורכישת קלאב-מרקט על-ידי שופרסל - מהלך שרבים סברו שהסיכויים למימושו קלושים בשל התנגדות צפויה של הממונה על ההגבלים העסקיים.

בתחילת העשור הקודם יצא שמה של כהן כמנהלת פיננסית וארגונית מוכשרת בטירוף. בעיתונות הכלכלית ידעו לדווח שכהן קיבלה כמה הצעות "שאי-אפשר לסרב להן", ולמרות זאת היא סירבה משום שההצעות הללו היו כרוכות ביציאה מהארץ. "לא שבתי ארצה כדי לחזור שוב לגלות הקרה", אמרה למקורביה. הצעה אחת הייתה מהמיליארדר וורן באפט - לנהל מפעל למדים באוהיו. הצעה בולטת אחרת קיבלה ב-2003 מחברת מיקרוסופט. חבריה של כהן דיווחו לעיתונות הכלכלית שהוצע לה להיות החשבת הכללית של החברה, ולעבוד תחת מנהל הכספים הראשי, ג'ון אוקונור.

אבל ההצעה המעניינת ביותר הגיעה משר האוצר דאז, בנימין נתניהו. השמועות דיברו על כך שהוא הציע לה את תפקיד החשב הכללי. נתניהו לא אישר ולא הכחיש. ל'דה-מרקר' הוא אמר שהוא מעריך מאוד את כישוריה ואת יכולותיה של זהבית כהן בתחום הכלכלי, ורואה חשיבות רבה בכך שאנשים בעלי יכולות יהיו בסקטור הציבורי. הוא זכר שהוא שוחח איתה, אך לא זכר אם היה זה לגבי תפקיד החשב הכללי או לגבי תפקיד אחר.

ביבי "לא זוכר"? זִכרו מעתה: נתניהו הציע, גם הציע, לכהן את תפקיד החשב הכללי.

כהן לא שיתפה את התקשורת בהסברים מדוע סירבה להצעתו של שר האוצר נתניהו. אפשר לשער שהסיבה המרכזית הייתה שתלוש השכר שהיא הביאה הביתה בכל חודש, היה גבוה משמעותית ממשכורת של פקיד באוצר, ואפילו פקיד בכיר.

באותן שנים היא נִשאה בשנית לחיים כהן, דתי בעברו, המשמש כיום כמנכ"ל "דן אנד ברדסטריט". לזוג שלושה ילדים קטנים והם מתגוררים, כאמור, ברמת השרון. רגע, רגע, גרושה? עם כהן? איך זה הולך? שאלה טובה. אבל אם בעסקים זהבית לא מוכנה לקבל "לא" כמחסום, אז בחיי האהבה שלה היא כן תקבל? לא.

ב-2006 'צייד ראשים' לונדוני הוסמך על-ידי ראשי קרן ההשקעות 'אייפקס פרטנרס' ליצור איתה קשר ולהציע לה את "הצעת חייה" – לייסד ולנהל את סניף הקרן בישראל. הקרן, שבראשה עמד באותה עת היהודי הבריטי רונלד כהן, מגבשת קבוצות של משקיעים פרטיים וגופים מוסדיים ומשקיעה את כספיהם בחברות עם פוטנציאל גידול. מדיניות הקרן היא רכישה של גרעיני שליטה המאפשרים לה להגיע לעמדת ניהול פעיל של החברות הנרכשות, להשביחן, ולאחר פרק זמן מסוים, בדרך כלל עד שש שנים, למכור את אותן חברות, תוך מימוש של רווח מקסימלי. לקרן העולמית 30 סניפים במרכזי עסקים גדולים ברחבי העולם והיקף פעילותה העולמית נאמד בכ-20 מיליארד דולר.

טביעת החותם המרכזית של כהן בפעילותה כמנכ"ל אייפקס ישראל הייתה הדחיפה הבלתי פוסקת שלה לרכישת תנובה, שנשלטה עד אז בעיקר בידי בעלי הרפתות, חברי מושבים וקיבוצים. רבים מאותם רפתנים חששו מהעסקה וממסירת השליטה בחברה לידי גורם חיצוני, שהוא תאגיד של בעלי הון. כהן חוזרת ומעידה על עצמה שבמשך שנה וחצי היא כיתתה את רגליה לפגישות אישיות עם כל אחד מבעלי הרפתות ברחבי הארץ שהיו לו אחוזי שליטה בתנובה, כדי לשכנע אותם להסכים לעסקה. גם העיתונות הכלכלית, מצדה, קשרה כתרים לכהן על כך. 'דה מרקר' כתב באותה עת כי "על הדרך המזהירה שבה ניהלה זהבית כהן את המערכה על תנובה עוד ילמדו בבתי ספר למנהל עסקים. היא לא ויתרה על-אף פגישה עם אחרון בעלי המניות, עברה יום-יום ממושב למושב ומקיבוץ לקיבוץ, כדי להרגיע את הרוחות הסוערות ובכל מקום ומקום זכתה מיד לאהדה ולאמון".

מומלץ להאזין ולקרוא את דברי היחצנות הללו באיפוק חשדני. נראה כי השיווק התדמיתי העצמי של זהבית היה הפעם מוגזם-משהו. חישוב פשוט מראה כי אם כך היה הדבר, כהן הייתה צריכה ללכת ליותר מרפת אחת ביום, אם אכן הייתה רוצה במשך שנה וחצי להגיע לפגישות אישיות עם כל אחד מ-620 הרפתנים שמכרו את חלקם לאייפקס; וזאת במקביל לעבודתה האינטנסיבית והשוטפת באותה עת כמנכ"ל אייפקס.

אבל גם אם 'תפסנו' הפעם את כהן מגזימה קצת, אין ספק שהיא חשפה באותו מסע ארוך של שכנוע הרפתנים עוד שתי תכונות אופי משמעותיות: עמלנות סבלנית כשל נמלה, ויכולת שכנוע בלתי נדלית.

ואחרי כל זה, כשהגיעה כהן במארס 2007 לאסיפה הכללית של תנובה שבה עמד על הפרק אישור עסקת המכירה הגדולה, השומר לא נתן לה להיכנס.

"מי את?" שאל אותה. "זהבית כהן, אבל אין לי הזמנה", היא ענתה במבוכה. רק התערבות של הממונים על האירוע אפשרה את הסדרת העניין. עד כדי כך הייתה זהבית כהן אנונימית לציבור. מהאסיפה הזאת היא כבר יצאה כנציגת הבעלים של תנובה.

לדברי גורמים בתנובה ועובדים לשעבר בה, עם השלמת רכישת תנובה בידי קרן אייפקס נדרשו מנהלים בקבוצה להציג את "תוכנית 100 הימים" שבה היה עליהם לפרט כיצד החברות יביאו רווח בפרק זמן של 100 ימים. התוכנית זכתה לכינוי "קוויק וינס" (Quick Wins).

במקביל, חברת הייעוץ 'מקינזי', שנשכרה בידי בעלי תנובה החדשים, קבעה כי לקוטג', לגבינה הצהובה ולגבינה הלבנה יש 'ביקוש קשיח' (כלומר, נאמנות עיוורת של הצרכן), ולכן תנובה יכולה להעלות את המחיר לפחות ב-15 אחוזים מבלי שהביקוש למוצרים ייפגע. בפועל תנובה העלתה את המחירים בשנים האחרונות בשיעור גבוה בהרבה. לדוגמה: מינואר 2008 ועד יוני 2011 העלתה תנובה את מחירו של גביע הקוטג' ב-39 אחוזים, העלאה שלא היה לה שום קשר למחיר חומר הגלם המרכזי – החלב. כשמחיר החלב ירד ב-8.8 אחוזים, בין ינואר 2008 לינואר 2010, מחיר הקוטג' דווקא עלה בשיעור של 29 אחוז.

ד"ר שולה פסח, הכלכלנית הראשית של תנובה, הזהירה את זהבית כהן כי העלאת מחירים קיצונית כזו עלולה "להתפוצץ לחברה בפרצוף", ואולם כהן, שהייתה להוטה להציג לראשי הקרן העולמית קפיצת רווחים משמעותית, לא שעתה לאזהרה.

העיניים הגדולות והתשוקה לרווחים מרשימים ומהירים, שמאפיינות את סגנון ניהולה של כהן, באו לביטוי גם בזרוע השנייה של אייפקס הישראלית – חברת ההשקעות פסגות. גם שם הורתה כהן להקפיץ את דמי הניהול של הלקוחות, צעד שגרר בעקבותיו איבוד לקוחות לא מעטים.

ואז הגיע איציק אלרוב עם יוזמת החרם שלו בפייסבוק ואחריו חברי אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, והשאר כבר נכתב בספר תולדות החרם האפקטיבי הראשון של ציבור הצרכנים הישראלי.

הפמיניסטיות לא יאהבו את השורות הבאות: מחקר שפורסם לאחרונה בארה"ב מגלה כי חברה שרוצה ליצור לעצמה תדמית רכה, קהילתית, 'חברתית', ביתית, ממנה אישה לעמוד בראשה. אם אלה אכן פני הדברים, הרי שזהבית כהן היא יוצאת הדופן של אותה נוסחה.

מעניין להשוות את העוינות הציבורית שהייתה מנת חלקה של כהן בשיאו של החרם אל מול היחס ה'פרווה' שהופנה אל עבר הקולגה שלה, עפרה שטראוס, הגם שמחירי המוצרים שלה מקבילים למחירים של תנובה.

לא צריך להיות מאבחן אישיות מקצועי כדי להבין ששטראוס נהגה, עם פרוץ המשבר, בתבונה נשית ובאינטליגנציה רגשית. היא חייכה את חיוכה היפה אל מול המצלמות, הביעה הזדהות עם המוחים ואפילו התנצלה בשפה רכה. כהן, לפחות בתקופה הראשונה של החרם, הגיבה בדרך אחרת: בניכור, באטימות ובתקיפות. "רק אם כל השרשרת תוריד מחירים גם אנחנו נוריד, אחרת זה יהיה כמו פלסטר לסרטן", אמרה בפנים קשוחות.

ובינתיים ה'סרטן' הזה התפשט, ופתאום התעורר סוף-סוף מתרדמתו גם דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים. באחרונה זימנה הרשות שהוא עומד בראשה לחקירה את כהן ואת יד ימינה אריק שור, מנכ"ל תנובה, בחשד להסתרת דוח מקינזי ומסמכים אחרים מהרשות - עבירה פלילית שעונשה יכול להגיע עד לחמש שנות מאסר - ובחשד לניצול המונופול של תנובה, כדי להעלות מחירים בחדות וללא הצדקה. בשביל הבוסים של כהן בלונדון היה זה שק צרות אחד יותר מדי.

לאחרונה נחת בארץ ניקו הנסן, מי שממונה באייפקס העולמית על ההשקעות בישראל, כדי להיפגש אישית עם זהבית. ברמז בריטי קר, שלא השתמע לשתי פנים, הוא אותת לה לקבל החלטה אישית כואבת. בפעם הראשונה בחייה המקצועיים מצאה עצמה הבולדוזרית פורסת זחל. בתקופה הקרובה נראה שכהן, אם נוסיף עוד דימוי משדה הקרב, 'תסגור מדפים' ותוריד פרופיל, אף שהיא נותרה מנכ"ל הקרן בישראל גם אחרי התפטרותה מראשות תנובה ופסגות.

בעיתונות הכלכלית נרמז כי דינה נחרץ: זה רק עניין של זמן עד שראשי אייפקס העולמית יפרסמו הודעה כי הם "קיבלו בצער את החלטתה של הגברת כהן לעזוב את הקרן".

גם אם תרחיש זה אכן יתממש - אם למדנו נכונה את תכונות האופי שלה אין ספק שהיא תקום מנפילתה. אם שרון הצליח לחזור אחרי ועדת כַּהַן, שגרמה להדחתו מכהונת שר הביטחון, חזקה גם על כֹּהן שהיא תמצא את הדרך לחזור לקדמת הבמה הכלכלית של מדינת ישראל. וכתלמידה מצטיינת היא תחזור מן הסתם עם לקחים אישיים: להיות קצת יותר מרוככת, קצת יותר מאופקת, קצת פחות שועטת.