רוקסט בישראל: איטס אובר נאו

היו כמה נקודות אור בהופעה שהם כמובן היו הלהיטים, Sleeping in my car ,Big love ,I wish I could fly ,How do you do ,Joy ride ,Listen to your heart ,she’s got the look ,Dangerous והדובדבן שעל הקצפת It most have been love מתוך הסרט "אישה יפה" אותו פתחו בגרסה אקוסטית, נתנו לקהל לשיר ואז עברו לגרסה המקורית והידועה.

לאורך כל ההופעה, ניתן להרגיש כי למארי, סולנית הלהקה, לא קל להיות על הבמה, למרות החלמתה ממחלת הסרטן הנזק שנגרם למוחה הוא תמידי, פה ושם היא לא נכנסה בזמן, הקול שלה היה חלש מדי או שהיא נראתה חסרת אוריינטאציה. אבל כשהיא הייתה מרוכזת, היא שרה כמו נמרה. מצד אחד קצת עצוב לראות גיבורת ילדות שמאבדת את זה, אבל מצד שני, גיבורה נשארת גיבורה - לצאת לסיבוב הופעות אחרי שאיבדת את היכולת לקרוא ושהמוח כבר לא מתפקד כמו פעם - זאת גבורה.

השוודים שעל הבמה, לא הפסיקו להתלהב מכמות האנשים שבאה לראותם. הם כל הזמן ניסו לראות למרחק כמה אנשים יש בקהל. הם גם לא הפסיקו להתרשם מכך שהקהל יודע את המילים של השירים וכל כמה דקות אמרו "דודה רפה" (תודה רבה במבטא שוודי כנראה). כדי להרשים אותנו בחזרה הגיטריסט ניגן "הבה נגילה" על החשמלית, הדבר הכי דביק שאפשר לעשות והבסיסט אמר שהוא קורא לסינתיסייזר שלו "סקס משין", פעם צמד המילים האלו נחשבו סקסיות אבל גם זה נעלם בסוף האייטיז.

אי-אפשר לומר שהסוס של רוקסט מת. אחרי הכל, יש להם המון להיטים שרלוונטיים גם היום, אבל זה בהחלט הזמן להוציא את הסוס לגמלאות, לתת לו לשוטט באחו הירוק של שוודיה ולהתגאות בגביעים ופרסים שהוא אסף בחלוף השנים.

לאור כל זה, לא ברור מדוע בחרו השוודים להתחיל את ההופעה עם Dressed for success - שיר בינוני שאין שום הצדקה לנגן דווקא אותו כשיר פתיחה מתוך שלל הלהיטים שלהם. מהנקודה הזאת, ההופעה המשיכה באופן די מונוטוני עם קריצות מתוך הרפרטואר המוכר. אבל גם כשרוקסט ניגנו את ה-להיטים שלהם, לא היה חשמל באוויר.

זה היה "כיף קטן", אנשים עמדו ושרו יחד, זזו קצת, צלמו קצת עם הפלאפונים, אבל, כאמור, לא נרשמה התרגשות מיוחדת או התלהבות. כתוצאה מכך, ההופעה הייתה מהסוג שרואים בערוץ VH1, קרי במה גדולה, המון אנשים בקהל. אבל אנחנו מהצד השני של המסך צוחקים על איך שהרוקסטארס נראו אז, איך הם זזים ושבימינו הם היו חייבים לעשות שדרוג. ופה בדיוק רוקסט נופלים - הם לא עושים מאמץ או לא מצליחים להתקרב לימינו אנו. ראיתי בהופעות כבר דינוזאורי פופ הרבה יותר עתיקים מהם כמו בריאן פרי וטום ג'ונס שמצליחים להיות הם אבל לא נשארו מאחור.

זה לא שרוקסט היו רעים לגמרי, אבל הם פשוט לא היו מספיק טובים. הם כמו סלולרי של לפני שבע שנים בעולם של אייפונים ובלקברי - זה נחמד לראות מכשיר כזה והוא אולי מעורר געגועים לתקופות נאיביות של תקשורת - אבל בשורה התחתונה, הוא לא מספק את הסחורה. וכך גם רוקסט, שלא הצליחו לסחוף את הקהל בחזרה אל תור הזהב שלהם. אולי המצב היה יותר טוב, אם היו מהדקים קצת את ההופעה ומרביצים להיטים אחד אחרי השני. אבל הם בחרו לתת הופעה נחמדה ולא יותר מזה.