ועדת שיבוט השופטים

בתחילת השבוע עברה בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק שאמורה לעשות שינוי בשיטת הייצוג של לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים. אתם הבנתם את זה? גם אני לא. אבל לא בטוח שהחוק יובא לאישור הכנסת כי לקראת סוף השבוע היועץ המשפטי של משהו הסביר למישהו שהחוק הזה לא עומד באיזה מבחן משפטי. גם את זה לא ממש הבנתם, נכון? לא צריך להתאמץ מדי להבין את הפרטים, כי הסיפור בכללותו פשוט למדי. שיטת מינוי השופטים בישראל היא האימא של הקומבינות הפוליטיות שהשמאל אִרגן כדי לשמור לעצמו שליטה בלעדית במערכת המשפט בכלל ובבית המשפט העליון בפרט. אבל כמו בבגדי המלך החדשים אסור לומר את זה בפירוש, כי רק אדם בלתי נאור בעליל חושב שהמלך עירום. ולכן מי שרוצה להתיר קצת את עניבת החנק הזו ולתת לעם לנשום, בלי שיאשימו אותו בחושך ובהתנכלות לדמוקרטיה, חייב להמציא כל מיני קומבינות נגדיות ותרגילי משפטוקרטיה מפותלים. במבחן התוצאה זה בדרך כלל לא עוזר כי אתה משחק במגרש שלהם, ותמיד יימצא איזה יועמ"ש או איזה מגיש עתירה שיסכל את התרגיל.

ואם מישהו מהין לדבר בפירוש על שינוי השיטה באופן שייצר בית משפט מאוזן יותר, קופצים כל דוברי השבט הנאור וצועקים בזעזוע 'פוליטיזציה של מערכת המשפט'. ולי זה מזכיר את המשפט הגששי הידוע: כל המוציא דבר קללה מפיו אינעל אבי אבי אביו. כי אין מנגנון פוליטי יותר מהוועדה הקיימת, שתוכננה כדי להיות משחק פוליטי מכור עם תוצאה פוליטית מוכתבת מראש. היא בנויה כאילו באופן הכי מאוזן: תשעה חברים, בהם ארבעה פוליטיקאים וחמישה משפטנים (ועכשיו תקשיבו ואל תברחו לי, הקטע הזה לא מסובך בכלל). נמצאים שם שני שרים, שהם לפעמים מהשמאל ולפעמים מהימין, תלוי מי בשלטון באותו זמן. עוד שני חברי כנסת, אחד מהאופוזיציה ואחד מהקואליציה, מה שאמור היה להבטיח שתמיד אחד מהם בא מהשמאל. עוד שני נציגים של לשכת עורכי הדין, שהם בדרך כלל שייכים למילייה המשפטי ויש להם אינטרס אישי ומקצועי לשאת חן בעיני השופטים הבכירים ולשתף פעולה איתם, כלומר שמאל (השימוש במילים הגסות שמאל וימין נחשב בלתי מנומס בהקשר הזה. אהרן ברק קרא לזה "הציבור הנאור". לאחרים יש שמות כיסוי אחרים, אבל למעשה מדובר בשמות כיסוי. אני ברשותכם אמשיך להשתמש במילים הגסות, רק לצורך הבהירות והפשטות). ולבסוף שלושה שופטים מבית המשפט העליון. עד כאן הרכב הוועדה. עכשיו תעשו את החשבון: שלושה שופטים, שני מקורבים לשופטים, ולפחות פוליטיקאי אחד מצד שמאל, הרי שישה אנשי שמאל מתוך תשעה בזמן שהימין בשלטון, ושמונה מתוך תשעה בזמן שהשמאל בשלטון. שח מט.

ועכשיו לך תציע שמות של מועמדים שלא באים מהשבט הנאור, כלומר מהשמאל. אין סיכוי לעולם. התוצאה היא שבית המשפט העליון משבט את עצמו, ובכל פעם ששופט אחד פורש, מתמנה במקומו אחד אחר שנראה בדיוק אותו דבר כמו כל היתר.