מהפכה - לא מה שחשבתם

פרופ' שרון, האם השינויים הנוכחיים בעולם הערבי מלמדים על נסיגה מהמודל הלאומי האירופי וחזרה אל המודל השבטי?

"לדעתי לא היה מעולם מודל לאומי אירופי. כל העניין של הלאומיות האירופיות, ההתמערבות - הגדיר זאת יפה אלברט חורני, מחשובי החוקרים של המזה"ת, הוא כיסוי חיצוני, פוליטורה. מעבר לקליפה החיצונית נשאר העולם התרבותי הערבי האיסלאמי כמות שהוא, עולם שבטי שבו אני ואחי נגד בן דודי, ואני ובן דודי נגד הזר. לקרבת הדם תפקיד חשוב, וככל שהיא רחוקה כך הניתוק גדל. המרכז נותר המשפחה, החמולה, השבט, יותר מכל דבר אחר".

אז מה מקום המדינה מבחינה היסטורית אצל הערבים?

"המדינות במזה"ת לא נוצרו באופן טבעי; הן מלאכותיות. לא שאלו את הערבים אם רוצים את סוריה. הצרפתים יצרו את סוריה. עכשיו בשביל הסוריה הזאת צריך ליצור היסטוריה. הנה, ראה מה קורה שם עכשיו - מאבק שבטי מובהק. המאבק הוא בין הגוש הסוני שרוצה לשוב ולתפוס את מעמדו הקודם, לפני עליית משפחת אסד, לבין המיעוט הקטן של העלאווים שזכו למעמד מכובד בתקופת אסד, תפסו עמדות מפתח, בעיקר בצבא, ובשום פנים ואופן לא יוותרו על זה.

"נוסף על כך, כל אחת מהערים המרכזיות של סוריה מייצגת אינטרס מקומי: חומס (חמת), חאלב, דרעא, דמשק. בתקופה העותמאנית הן היו פרובינציות שחולקו לצרכים אדמיניסטרטיביים. פרובינציית דמשק, פרובינציית חאלב, פרובינציית עזה וכן הלאה. סוריה הנוכחית לא הייתה יחידה מדינית אז. היא יצירה מלאכותית שחולקה בין הצרפתים לבריטים עוד במהלך מלחמת העולם הראשונה.

"הצרפתים קיבלו את סוריה והלבנון. לקחו שטח וקראו לו לבנון - חיברו סונים, שיעים, דרוזים ומרונים יחד. אחר-כך לקחו את האזור של סוריה היום - חיברו את האזור של העלאווים, האזור של חלאב, של חומס-חמת במרכז, של דמשק ושל ג'בל דרוז - וקראו לו סוריה. זה לא רציני".

אז מה החזיק את סוריה עד עכשיו, כוח החרב של אסד?

"לא. מה שהחזיק את סוריה ואת לבנון זאת המורשת הצרפתית. ברגע שאתה יוצר איזו יחידה, היא קיימת ואז ההיסטוריונים עובדים כדי ליצור לה היסטוריה. פתאום לסוריה יש היסטוריה ארמית. טוענים שהם ארם של פעם.

"אותו הדבר עירק, האם זאת מדינה נורמלית? חיברו אותה משלושה חלקים שאף פעם לא היו ביחד: הצפון ההררי הכורדי, המרכז שבדרך-כלל היה סוני, והדרום השיעי. ועל כולם המליכו הבריטים למלך את פייסל, שהגיע מבחוץ. כך אירע גם בירדן, שנחתכה בגבולות מלאכותיים וניתנה מתנה לעבדאללה, שוב מלך שהגיע מבחוץ".

עשה לנו סדר: מה קורה כעת במזרח התיכון, מה יהיה?

"קודם כל לא קורה הרבה במזה"ת, בטח שלא 'אביב ערבי'. קראתי לא מזמן סופר מרוקאי שאמר שזה יותר חורף סיבירי. מה שהיה הוא שיהיה, רק עם יותר הקצנה. מאז 1979 ישנה חזרה של האיסלאם ואל האיסלאם בכל העולם הערבי. האיסלאם היה רדום תקופה ארוכה משתי סיבות:

"האימפריאליזם האירופי, שהייתה לו סיבה למתן את האיסלאם ולהותירו במסגדים, והשכבה השלטת האזרחית הממוערבת. אין בערבית מילה לחילון. המילה סֶקולר בלטינית קשורה להבדל בין קודש לחול. אז המציאו בערבית מילה 'עילמאני' כלומר של העולם הזה. גם כאשר המוסלמי אינו מקיים מצוות, עדיין מוקד הזהות שלו נשאר איסלאמי.

"במזרח התיכון אם רצית להזדהות, היית אומר אני בן שבט כזה וכזה, אני גר בעיר הזאת והזאת, ואני מוסלמי. אתה מקיים מצוות? לא. אתה צם ברמדאן? לא. אתה עולה למכה? לא. אבל אני מוסלמי. מוסלמי סוני, מוסלמי שיעי. זה מוקד זהות.

"עד שנות החמישים החברה הערבית הייתה חברה אזרחית ממוערבת. לא נקרא לה חילונית. חיו חיים של איש מערב, התלבשו כמו אנשי המערב, שלחו את הילדים לאוניברסיטאות במערב, דיברו במין ערבית עם עגה אנגלית וכדומה. בשנות החמישים, עם קבלת העצמאות של המדינות הערביות, התחיל עידן המהפכות הצבאיות. עם השחרור מקיומו של הכוח המערבי, נוצר מצב שהגורם היחיד המאורגן היה הצבאי. המהפכות נתמכו בידי ברית המועצות שהייתה מעוניינת בהן כדי לפגוע במערב. לאחר פירוק בריה"מ הצבא המשיך בשליטתו, אלא שבינתיים מתחת לפני השטח, מ-1979, החלה חזרה לאיסלאם.

"הגורם המרכזי, מוקד הזהות החשוב ביותר, שהיה קיים כל הזמן באופן נסתר, התעורר. יש בזה צד מיסטי וצד משיחי, מפני ש-1979 זו תחילת המאה ה-15 באיסלאם, וכל תחילת מאה הייתה תקופה של עליית האיסלאם. בתפישה האיסלאמית כל מאה חדשה היא ציפייה להתחדשות. וזה הזמן שבו חומייני קרא למהפכה איסלאמית. הוא הצליח להוציא לרחובות מיליון וחצי איש. האמריקנים לא הבינו את התמונה ונתנו לשאה ליפול. בדיוק כפי שאירע עכשיו כשנתנו למובארק ליפול".

מדוע נתנו לו ליפול?

"מפני שהם חושבים שיש פה איזה גורם דמוקרטי, ועכשיו יקום שלטון מתוך העם".

לאמריקנים לא היה את ברנרד לואיס שיספר להם?

"סיפרו, אבל לא שמעו. כמו שלא שומעים עכשיו, ודאי לא אותי. הם רוצים לשמוע מה שאנשי אקדמיה מוכנים להשמיע על-פי רצונם. לא שמעת אנשי אקדמיה שאמרו שכל מה שסוריה מבקשת זה שלום? תאר לך שהיו שומעים להם והגולן היה עכשיו בידי הסורים. היכן היו מתרחשות עכשיו המהומות? בגליל!

"יותר מזה. האירנים תפסו את השגרירות האמריקנית. הייתה הזדמנות לפלוש לאירן ובאמת להוכיח לאירנים שתפיסת שגרירות אמריקנית היא מעשה שלא ייעשה. במשך שנה הם החזיקו בני-ערובה. ומי היה נשיא ארצות הברית אז? קרטר. לא צריך להכביר במילים מה יש עכשיו.

"אז גם אם המהפכה האיסלאמית החלה באירן השיעית, היא חלחלה לכל האזור. את כל עולם האיסלאם הקיפה השאיפה לחזרה לאיסלאם. המסגדים החלו להתמלא, הדרשנים נעשו בוטים יותר. פתאום קמו תנועות איסלאמיות פוליטיות. הן היו רדומות או חצי רדומות, אבל קיימות עוד משנות העשרים. היא ייצגה את הרובד החשוב ביותר של החברה הלא ממוערבת.

"נוסף על כך, במצרים מאז סוף המאה ה-19 החלה פעולה של מלומדים מוסלמים שחידשו את פניו של האיסלאם התמודדו עם אינטלקטואלים שהשתמשו בכלים מערביים כדי לשאול שאלות ביחס לתרבות האיסלאם.

"בשנה האחרונה אותם גורמים איסלאמיים רדומים התעוררו. לכל מדינה יש סיבות משלה. יכול להיות שהטריגר הראשון אירע בתוניסיה, כשבועזיזי שרף את עצמו. אבל הנה, דווקא בתוניסיה, שמעמד הנשים חזק מאוד, הביאה המחאה לעליית הכוחות המאורגנים, כלומר - האיסלאמיים".

זאת אומרת שהכוחות היותר ליברלים הביאו באופן פרדוקסלי לעליית הכוחות המסורתיים יותר, הדתיים יותר?

"כן. הכוחות הליברליים הם אלה שחשבו שיורידו את הגורם המאורגן הצבאי ויעלו במקומו הכוחות האזרחיים. עכשיו, מסתבר שהגורם המרכזי בכוחות האזרחיים הוא הגורם המאורגן. נשים שצועקות יפה ואחד ששורף את עצמו - אינם מספיקים. מי הגורם המאורגן שיכול בסופו של דבר לנצח בבחירות? הגורם האיסלאמי. הגורם השני המאורגן, הצבא, לא קיים; הוא התמוטט. בכל מקום שהצבא התמוטט או התחשב בגורם האיסלאמי, הוא נוצח".

האם מה שאירע במדינות ערב באופן כללי, ובמצרים בפרט, הוא מהפכה?

"קודם כל, אלה לא מהפכות. לא קרה דבר ששינה מן היסוד את תפישת העולם של המדינות הערביות. בסך-הכל, מדובר בסוגים של הפיכות. אני מאמין שבמצרים יעמוד גנרל (בתפקיד או בדימוס) שיעמוד בראש המדינה. מצד שני, בכל המקומות האלה האיסלאם יעלה להנהגת המדינה וייתן אישור איסלאמי לגנרל. אלא אם כן תהיה הפיכת נגד. אם הצבא לא ירצה בשום אופן, ואז ישנה באופן מלאכותי את תוצאות הבחירות. אם אי-אפשר יהיה לזייף, זה יהיה סוג של הפיכה. מכל מקום, ברור שירידת המנהיגות הצבאית לא הביאה טובה לאף אחד. הבחירות הדמוקרטיות כביכול לא שינו באופן מהותי את המצב במדינות האלה".

מה ההבדל בין הסלפים לאחים המוסלמים ומה המשמעות שביחד הם זכו ליותר משבעים אחוזים?

"האחים המוסלמים הם גוף מאורגן עוד מ-1928 בעל תודעה איסלאמית הדוקה. בצדם הקיצוני ישנם הסלפים. המילה סלף פירושה 'עבר'. אלו אנשים שרוצים לחזור לאחור, לימיו של הנביא. מה שהיה בעבר, טוב מההווה. הסלפים מחזיקים בדעה שצריך ליישם את השריעה על כל פרטיה ודקדוקיה. האחים המוסלמים יותר גמישים ומשתמשים בכלים משפטיים ודקדוקיים להתאים את השריעה למציאות.

"הסלפים קיצוניים יותר ויש להם מעמד חשוב מפני שבאמירות המוחלטות שלהם המוליכות לגן עדן, הם מושכים אנשים רבים בקרב האוכלוסיה העממית.

"עקרונית, האחים המוסלמים אינם שונים מהסלפים. גם אם נניח שהאחים המוסלמים היו מוצאים דרך כלשהי לקיים לפחות לזמן מה את השלום עם ישראל, אולי לקרוא לו בשם אחר - הודנא, אולי הסכם לעשר שנים - פתרון כלשהו שיסתדר עם השריעה, הסלפים יסרבו גם לזה. מבחינתם, עצם השלום עם ישראל נוגד את העבר הטוב. זה כתם.

"מכל מקום, האחים אינם מרוצים מהחיבור שלהם לסלאפים, משום שהיו מעוניינים להנהיג ללא גורם קיצוני מהם שיערער על סמכותם ועל דתיותם. הם היו מעדיפים להגיע להבנות עם הצבא ללא הסלפים לצדם. עם זאת, האיחוד ביניהם נותן רוב.

"השאלה הגדולה במצרים היא האם לתת להם להפוך את מצרים למדינת שריעה, לצאת כאילו למלחמה נגד כל העולם, להעמיד את כל הכלכלה המצרית בסכנה בתנאים בלתי אפשריים. מצבה הכלכלי של מצרים הוא כל-כך רע שקשה לתאר זאת במונחים מערביים. יש להם היום רזרבות כספיות המספיקות לקנות אוכל לחמישה חודשים עם אוכלוסיה של קרוב ל-87 מיליון תושבים. יש להם אדמה מעובדת שלא גדלה - אותם 45-44 אלף קמ"ר מתוך מיליון קמ"ר. זה השטח המושקה על-ידי הנילוס. הצבא במצרים שהוא גם גורם כלכלי, יצטרך להחליט אם מצרים יכולה לעמוד במצב שהגורמים האיסלאמיים גם ימנו מתוכם את הנשיא".

בהנחה שהם יזכו לרוב, אתה צופה שיבטלו את הסכם השלום?

"ראשית, הם ינסו להעמיד מועמד לנשיאות מקרבם. שנית, הם ינסו, אם לא לבטל מיד את ההסכם, לפחות לעשות שינויים בצד הצבאי שלו. יש להם עניין לחדש את אחיזתם בסיני מעבר להסכם השלום. המצב כיום הוא שאי-אפשר לקבל ממצרים גז. מפוצצים את הצינור כל יומיים. הטיפשות שלנו היא שסמכנו את ייצור החשמל בארץ על הגז המצרי. אם נפרוץ את הדבר הזה ונתיר להם להכניס צבא לסיני, הרי שגם העכבה האחרונה בהסכם השלום תוסר.

"מכל מקום, מצרים לא הפכה לארץ אחרת. היא נשלטת יותר בידי האיסלאם, אבל ההנהגה הצבאית שבה לא בוטלה עם סילוקו של מובארק. ראה מי מנהל את המדינה - מועצה צבאית. וכך כנראה גם יהיה להבא".

גם כשתקום ממשלה?

"כשתקום ממשלה, הצבא ימלא בה תפקיד חשוב. הוא לא יוותר על מעמד הבכורה אפילו עם 60 אחוזים של רוב איסלאמי. הוא מחזיק בידיו את רוב מוסדות המדינה מאז ימי המהפכה. לכן אני טוען שלא קרה כלום - גנרל החליף גנרל עם אווירה איסלאמית יותר. אז יתפללו יותר, גם בצבא".

ואם בכל זאת, יתאחדו האחים עם הסלפים וירצו להקים ממשלה לבדם ללא הצבא...

"אז תהיה בעיה גדולה במצרים. אם ייגררו אחרי הסלפים וישליטו על מצרים חוקת שריעה קיצונית, זה לא יצלח. הצבא לא יקבל את זה. יישמעו אומנם הרבה סיסמאות ודיבורים בגנות ישראל והאנטישמיות תעלה יותר. זה תמיד מפלט טוב. אבל כדי לקיים משטר מסודר במצרים, יהיה קשה לעבוד עם קואליציה כה קיצונית.

"מצרים הייתה מאז ומתמיד תלויה בנילוס. כדי לנהל את הנילוס נדרש היה שלטון מרכזי יציב. התלות בנילוס גרמה על כן שבדרך-כלל היה בה משטר יציב. זו לא בדיוק ארץ של מהפכות. אז יכול להיות שבכיכר תחריר יש מהומות, אבל ברוב רובה של מצרים ישנן שאיפות להתבססות שלטון יציב שנראה כקואליציה בין הצבא לבין גורם מרכזי שיש לו מוקד זהות חשוב - האחים המוסלמים.

"מי שמסתובב בכיכר תחריר לא רוצה לא את אלה ולא את אלה, אבל הם לא ההמונים במצרים שאמרו את דברם בבחירות. אל תשכח שכל מה שאתה רואה בתקשורת קורה בקהיר, במקום אחד עם קבוצה חברתית אחת. זו חבורת אנשים שמייצגת השקפת עולם מסוימת ולא יותר. דיכוי המהומות היה צורך של הצבא להגן על השלטון ובאמצעותו על ניהול המדינה שבלעדיו מצרים אבודה".

אז אתה מרגיע אותנו, מה שהיה הוא שיהיה?

"לא. להפך. מבחינת מצרים מה שהיה הוא שיהיה. אבל מבחינת ישראל, התמונה יותר קשה, משום שמי שישפיע על הפעילות הדיפלומטית, על מערכת היחסים עם ישראל, יהיו גורמים בעלי אופי איסלאמי יותר מובהק. הם גם יחזיקו את מערכת התעמולה ובמידה מרובה הצבא יצטרך להתחשב בהם. קודם הם יכלו לזייף את הבחירות, אבל כעת אי-אפשר. הצבא ימשיך להיות מנהל עליון, אבל מתחתיו, כל המערכות תהיינה יותר איסלאמיות".

אז לא תהיה השלטת השריעה כחוק מדינה?

"ייתכן שכן. כבר סאדאת ומובארק אמרו כמה פעמים שמה שחשוב הוא שהשריעה היא הבסיס".

ייתכן שמצרים תהיה כמו אירן?

"לא, אך ספק אם במקומות ציבוריים יהיה אפשר לעשות מה שעשו עד כה. בוא נמתין ונראה".

מה באשר לסוריה?

"בסוריה יש מאבק שבטים. בין שבטי אסד שמחזיקים בעמדות המפתח בסוריה לבין הממסד הסוני. העלאווים היו נחשבו בעבר לגורם שולי בסוריה אבל עם המהפכה של אסד האב שינו את מעמדם והגיעו לעמדות מפתח. הם לא יוותרו על המעמד הזה בקלות. זה לא אסד האיש (כמו מובארק) שנלחם על קיומו. מדובר בשכבה שלמה, כולל מנהיגות סונית חשובה שהגיעה למעמד מכובד בזכות אסד. מצד שני, הסונים רוצים לחזור למעמדם הקודם. האווירה בעולם הערבי מכשירה את השינוי. לא לכיוון דמוקרטיה אלא למאבק שבטי.

"קצונה זוטרה פרשה מן הצבא והקימה 'צבא חופשי'. הוא לא גדול, אבל לוחם. יש מלחמת אזרחים. מבחינת הצבא, מצבו של אסד לא מעורער, כי רוב הצבא איתו, כולל היחידות המובחרות".

מדוע אומרים שזמנו קצוב?

"אם אסד באמת ייפול, ייפלו איתו כל העלאווים ויהיו במצב איום ונורא. ואז זה יהיה סיפור אחר לגמרי. אבל מי יסלק אותו? אם הצבא איתו אף אחד לא יסלק אותו. הוא סמל, לא מסתכלים על האיש".

לא יהיה מצב כמו במצרים, שהעם לא איתו?

"כשיש מצב של שבטים לוחמים אין שאלה של 'עם'. עכשיו לדוגמה, בדרעא יש התקוממות והיא מופצצת בידי חיל האוויר. כל זמן שהצבא לא מערער על סמכותו של אסד, הוא ימשיך להילחם על מה שנתפש בעיניו כממשלה החוקית, גם אם ייהרגו בכל יום מאות אנשים. הדבר דומה בדיוק למה שהיה בלוב.

"זה לא שקדאפי נפל. המאבק בלוב היה בין שני שבטים. קירינאיקה וטריפולי. זה לא מאבק חדש. לוב היא יצירה מלאכותית בריטית. חיברו שלושה גושי שבטים - פאזן, טריפולי וקירינאיקה - ושמו עליהם מלך מבחוץ. קירינאיקה מעולם לא קיבלה את שלטון טריפולי. עכשיו תחשוב על טריפולי כעל עלוואים, פאזן כעל סונים וקירינאיקה כעל דרעא.

"מי הכריע את המערכה? הלוחמים הלובים לא היו יכולים לנצח את קדאפי. מי שהכריע היה נאט"ו; גורם אימפריאליסטי רגיל. הורידו את קדאפי והעלו את קירינאיקה. עכשיו שבט קירינאיקה דופק את שבט טריפולי. לא השתנה דבר מבחינה מהותית לבד מזה שזכינו לראות איך תופסים את קדאפי ומטפלים בו בשיטות אזוריות ידועות".

השבוע שמענו שאסד הסכים לדרישת הליגה הערבית לסגת ממרכזי הערים ולהכניס פקחים.

"אז יכניסו פקחים. ומה יקרה, המשטר יתמוטט? הליגה הערבית רוצה רק טיפול קוסמטי כדי להראות שהיא פועלת. אבל הם לא שולחים צבא, לא ממש מטילים עיצומים או פועלים לפגוע באופן רציני בשלטון הסורי. העובדה שהשלטון הסורי מוכן לשתף איתם פעולה ולחתום על נייר כלשהו, אין לה ערך ממשי. צריך להבין שפגיעה במשפחת אסד פירושה חשיפת חלק גדול מהציבור הסורי לסכנה ולמרחץ דמים. באסד תומכים לא רק העלאווים אלא גם חלק מהאוכלוסיה הסונית, ולכן לא מדובר פה רק על החלפת מנהיג כמו במצרים, אלא על החלפת מרקם חברתי רחב. אסד הוא רק סמל למערכת שלמה - פוליטית, כלכלית ותרבותית - וזו לא תוותר בקלות על המעמד שרכשה".

אז אתה טוען שבלי התערבות מערבית לא יהיה שינוי בסוריה.

"שום דבר. אם תהיה התערבות מערבית ויתחילו להפציץ - זה סיפור אחר. מה שכן יכול להיות הוא שאם אסד ירגיש לחוץ מאוד, הוא עשוי לפתוח חזית נגד ישראל. לא יבוא להילחם אלא אולי יחליט להפגיז את ישראל בטילים ואז נהיה חייבים להגיב וכל המזרח התיכון יתלהט, החיזבאללה יצטרפו והחמאס. לא נעים".

נוסיף למשוואה את לבנון.

"לבנון היא אוסף מעניין באחריות הצרפתים שתקעו ביחד סונים, שיעים, אורתודוכסים, מרונים ודרוזים".

מדוע הם לא יכולים להיות יחד, נניח קונפדרציה, כמו ארה"ב?

"מפני שכל אחד מהם שונה. לדרוזי חשובים האינטרסים שלו כדרוזי, לפני המדינה. עכשיו באים השיעים שהיו דפוקים במשך שנים עם החיזבאללה שנותן להם כבוד וכוח. יש להם המון נשק ויחסי חוץ ובכלל הם 'ניצחו' את ישראל. אז יש להם אינטרס בטובתה של לבנון כולה? לא. יש להם לפני הכל אינטרס שיעי. אילו הייתה להם איזושהי מחשבה על לבנון, הם היו נותנים לצבא להיכנס לדרום ומתפרקים מהנשק ושאר הדברים שצריך לעשות כמדינה".

מה באשר לטורקיה. האם היא עברה את המהפך באופן יותר חלק?

"כן. היא עברה את המהפך בצורה מודרגת. לא גמרה אותו אבל הגיעה לשיא כאשר הצבא - שעד אז הגן על הדמוקרטיה החילונית של טורקיה - הפך לפרו-איסלאמי. אבל ארדואן לא משוגע. הוא מסתכל מסביב. אירן תמיד הייתה האויב של טורקיה עוד מימי קדם. הצגות הקרבה ביניהן אינן רציניות. יכול להיות שיש לו חלום לחדש את האימפריה העות'מאנית אבל זה בגדר חלום. גם אם טורקיה מוסלמית, היא אינה ערבית. גם האיסלאם הטורקי יש לו מעמד עצמאי שונה מהאיסלאם באזור".

התמונה שעולה מדבריך מדאיגה אותך? מצד אחד אתה אומר שזו לא מהפכה מהותית, ומצד שני מבחינת ישראל זאת עלייה של גורמים הרבה יותר רדיקליים בתפישתם את הקיום היהודי.

"אני מודאג. ראשית מהעובדה שאירן עומדת להשיג נשק גרעיני. זה יכול להצית את כל המזרח התיכון. ברור שכגורמים איסלאמיים רדיקליים עולים בכל מקום - מדינת ישראל היא לצנינים בעיניהם. היא היפוך ההיסטוריה מבחינתם. השאיפה לחיסולה של ישראל היא מושכל ראשון אצלם. ואין הבדל בין סונים לשיעים בשאלה הזאת.

"אם השיעים ישיגו נשק אטומי - זה לא מאיים רק על ישראל. הוא מאיים על הסונים. העולם לא מעוניין שייווצר פה תוהו ובוהו, כי אז הכל יירו בכל. עכשיו כולם מסתכלים על אובמה, כי אם מישהו יכול לעשות סדר בעסק, זה לבוא אל הפושע הראשי, שזה האירנים, ולהציב בפניהם אולטימטום - אם עד התאריך הזה והזה אתם לא סוגרים את העסק, יש לכם פלישה. חד וחלק. אבל אובמה יעשה דבר כזה?

"אז במצב כזה, הערבים מסתכלים בפחד אל הפושע הראשי ונותנים לו כבוד, ומאחורי הקלעים מסתכלים על ישראל ומצפים שנעשה עבורם את העבודה. לפני מספר שנים כתבתי מאמר ואני חוזר על זה עכשיו: בשום פנים ואופן לא. זה לא עסק שלנו. אם מדינת ישראל היום תוקפת את אירן, זה יהיה על גבול ההתאבדות הלאומית. זה עסק שלנו? למרות ההצהרות הפומביות, אנחנו לא המטרה הראשונה שלהם. אירן היום מאיימת על מדינות ערב, על אירופה ועל טורקיה".