השופטת: רויטל יפה-כ"ץ, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע

המועד: יום חמישי, 22.12.11, שעה 09:00

הנושא: תיקים פליליים

השופטים רויטל יפה-כ"ץ (אב"ד), אריאל ואגו ויורם צלקובניק נכנסים לאולם רק בשעה 09:20, אבל עד מהרה יתברר שהם חיכו לסניגור שאמור היה להגיע לטיעונים לעונש בשעה 09:00 - כך שלמעשה הם מקדימים את הדיון שאמור היה להתחיל ב-9:30. מדובר בתיק ביטחוני, בו מבקשת התביעה להגיש מסמכים צבאיים מסוימים. לפני שהיא מתחילה, בודקת יפה-כ"ץ אם הנאשם זקוק לתרגום ואומרת בחיוך למתורגמן: "נדמה לי שהוא יודע עברית יותר טוב ממך". האווירה הנעימה שמשרה יפה-כ"ץ באולם תימשך לכל אורך השעה הבאה.

אחרי ההתדיינות בין התובעת לסניגור, מחליט ההרכב שהסניגור יגיב תוך 21 יום לבקשה להגשת המסמכים ולאחר מכן ייעשה מאמץ לסיים את התיק בתוך יום אחד. יפה-כ"ץ מציעה שהדיון הבא יהיה ב-8.1.12, אך הסניגור מציין שזה נותן לו פחות מ-21 הימים המובטחים. "יש בזה משהו", מודה יפה-כ"ץ ומוסיפה בחיוך: "אנחנו תמיד יכולים לקצר לך את זמן התגובה". לבסוף נקבע הדיון ל-1.3.12, ותוך עשר דקות נעשה צעד משמעותי לסיום הטיפול בתיק.

התיק הבא מייחס עבירות מין לנאשם מאריתריאה שטרם הובא מתא המעצר. יפה-כ"ץ מציינת ש"חייבים אותו, כי זו תחילת הדיון" ועד שיגיע - דנים בבקשת המדינה לגביית עדות מוקדמת. הסניגור אינו מתנגד, כי אין חלופת מעצר ומרשו מוחזק בכלא. יפה-כ"ץ מציעה את 16.1.12, אך הסניגור לא יכול: "יש בר-מצווה של בן-דודי בכותל המערבי, באים אורחים ממקסיקו". יפה-כ"ץ מגיבה, בחיוכה הרגיל: "תירוץ מצוין", וקובעת ל-8.1.12. בעיה נוספת: צריך מתורגמן מטיגרית. "יש כאלה שאתה מרגיש שהם מתורגמנים מעולים", אומרת יפה-כ"ץ, "ויש כאלה" - ואינה משלימה את המובן מאליו. "יש שוטר מקרית מלאכי, שנתקלנו בו באיזשהו תיק, והוא היה מצוין, אבל אנחנו לא יכולים לבקש ממנו". הצדדים מנסים להיזכר במי מדובר ויפה-כ"ץ אפילו שואלת שוטר שממתין לתיק אחר, אבל הם מתקשים להיזכר. כאשר יגיע הנאשם מאוחר יותר, תוודא יפה-כ"ץ שכתב האישום הוקרא לו והוא הבין את תוכנו.

"אנחנו יודעים שאתה לא איש של בוקר"

בשעה 09:36 מגיע, בשעה טובה, הסניגור שאמור היה להתייצב ב-09:00. יפה-כ"ץ נוזפת בו, אבל שוב ברוח נינוחה: "אדוני מקדים". הסניגור נותן תירוץ כלשהו, אבל יפה-כ"ץ לא קונה אותו: "אנחנו יודעים שאתה לא איש של בוקר". מסתבר שכבר יש לה ניסיון איתו, הוא תמיד לא מדייק, אך כמו כל השופטים במצבים הללו - ידיה למעשה כבולות.

ההמתנה לנאשם בתיק הקודם מאפשרת ליפה-כ"ץ לעבור לתיק הבא, תיק רצח, וכאן מצפה לה הפתעה. הסניגור מספר שבאולם אחר נקבעו הכללים בהם יישמעו עדויותיהם של הנאשם ושל אחד מקציני המשטרה שחקרו אותו. יפה-כ"ץ: "מעניין מאוד. מי קובע לי את הכללים באולם שלי?" מסתבר שזהו השופט אלון אינפלד, שדן בבקשה להסרת חיסיון וקבע שלא רק שהעדויות יישמעו בדלתיים סגורות - הנאשם גם יאובטח בידי שוטרים ולא בידי אנשי שירות בתי הסוהר, כדי למנוע דליפה של מידע מודיעיני העלול לסכן חיי אדם.

יש שופטים שהיו מגיבים בכעס על המצב הזה, אבל לא יפה-כ"ץ, שאומנם לא מרוצה אבל אינה מאבדת את שלוותה: "זה מסובך לי מדי. מישהו קבע שהדיון שלי יהיה בדלתיים סגורות? אני כבר די הרבה שנים [שופטת], אף אחד לא הורה לי לנהל דיון בדלתיים סגורות. בדרך כלל הסמכות לקבוע את אופן ניהול הדיון - ולא שיש לי מונופול - היא של ההרכב שיושב בתיק". התובעת: "נכון שהיינו צריכים להגיד שם שאנחנו מסכימים ולבוא לפה לבקש רשות". יפה-כ"ץ: "לא קרה שום אסון". היא שואלת את הסניגור לדעתו, והוא משיב: "אני חסר אמירה". יפה-כ"ץ: "אין מצב, זו הפעם הראשונה מזה שנתיים".

"נדמה לי שכבר שמענו את זה"

מאחר שיש צורך לתאם את ליוויו של אותו נאשם, חוזרת יפה-כ"ץ לסניגור המאחר: "נתעסק עם מר אביטל, למרות שהוא איחר והייתי רוצה להשאיר אותו קצת באולם, אבל אין לי משהו אחר לעשות". הצדדים מציגים עסקת טיעון עם נאשם, עובד קנטינה בבית סוהר, שהואשם תחילה בשוחד ובעבירות ביטחוניות, אך כעת נותר רק השוחד בדמות תשלום של 2,000 שקל. יפה-כ"ץ מקשיבה בריכוז, מביטה בעורכי הדין, ולבסוף פונה לנאשם: "זכותך להגיד את המילה האחרונה, אנחנו גם רוצים לשמוע אותך". לאחר שהלה מדבר ומשיב לשאלותיה של יפה-כ"ץ, היא מודיעה על דחיית ההחלטה ל-8.1.12. "זה לא אומר שלא נקבל את ההסדר", היא מציינת, "זה רק אומר שאנחנו רוצים לחשוב". בהחלט נקודה לזכות ההרכב, שאינו חותמת גומי אוטומטית.

כעת חוזרים לאותו תיק בו קבע אינפלד כיצד יישמעו העדויות. בינתיים חוזר לדוכן העדים קצין משטרה שכבר סיים את עדותו, שכן בית המשפט התיר לסניגור - שקיבל חומר חדש - להציג שאלות חדשות. יפה-כ"ץ מקשיבה בריכוז רב וזוכרת כל פרט. בתגובה לאחת השאלות היא מעירה, עוד לפני שהתובעת בכלל חשבה להתנגד: "נדמה לי שכבר שמענו את זה". אחרי עוד דקה או שתיים, היא קוטעת שוב את הסניגור: "אני לא מפריעה לך בחקירה, הבאנו אותו במיוחד, אבל כל זה לא קשור לחומר החדש". כאשר הקצין אומר שאינו מבין את אחת השאלות, מגניבה יפה-כ"ץ חיוך קטן. כאשר הסניגור מאריך בדבריו ולבסוף שואל מדוע לא הוזמנה מעבדה ניידת לזירת הרצח, תוהה הקצין: "זו השאלה?" יפה-כ"ץ, בהבעה של "לא יודעת", מבקשת אף היא לדעת: "זו השאלה?" הסניגור: "כן". הקצין מסביר מדוע לא היה צורך במעבדה הניידת, ויפה-כ"ץ אומרת לסניגור: "אנחנו יודעים את כל האינפורמציה הזאת". כאשר הקצין והסניגור מתחילים להתנגח, יפה-כ"ץ קוטעת אותם מיד.

כעת הגענו לשאלת סדרי העדויות הבאות. יפה-כ"ץ: "עכשיו תסבירו לנו מה הייתה ההסכמה. אנחנו נשמע את הנימוקים או שאנחנו חותמת גומי?" הצדדים מסבירים, ויפה-כ"ץ מעלה סוגיה שאיש לא חשב עליה קודם לכן: בכלל לא בטוח שבית המשפט יכול לקבוע מי ישמור על הנאשם. "יש נוהלי שב"ס מאוד ברורים בעניין הזה, כמה מאבטחים יש במשפט רצח", אומרת יפה-כ"ץ. היא שואלת האם הדבר סוכם עם אנשי יחידת נחשון (יחידת הליווי של השב"ס); הסניגור עונה בחיוב, אבל אנשי נחשון שבאולם לא יודעים על כך דבר. יפה-כ"ץ: "אני צריכה לתת להם הוראה לצאת מהאולם ולהשאיר את הנאשם בלי אבטחה". הסניגור טוען שכך נעשה בתיקים בהם מעורב השב"כ. יפה-כ"ץ אומרת שהיא יודעת זאת, אך מבקשת לקרוא למפקד יחידת נחשון בבאר שבע כדי לנסות ולראות האם הוא יכול לפתור את התסבוכת. באולם נמצא בלש משטרה אחד האמור לשמור על הנאשם בהתאם להחלטתו של אינפלד, ויפה-כ"ץ פונה אליו בחיוך הרגיל: "שלחו אותך לבד? שלושת אנשי נחשון מאוד נעלבו".

כולם מנסים ביחד להתיר את הפלונטר, וכך נוצר בדיון בלגן לא קטן. יפה-כ"ץ מודיעה על הפסקה עד שמפקד נחשון יגיע. אך כאשר הוא עולה לאולם והשופטים חוזרים, מתברר שהמשטרה והשב"ס כבר תיאמו ביניהם כיצד יועבר הנאשם לאחריות המשטרה. כעת נותר רק לחכות לעוד שוטר שיצטרף לאבטחה באולם.

השורה התחתונה: שופטת המצליחה להשרות אווירה עניינית ונעימה בעת הדיון בתיקי פשע חמור, בלא לפגוע כהוא זה ברצינות העיסוק בתיקים עצמם. יעילה מאוד, מקדמת היטב את הדיונים - וגם רגישה כיאות לזכויות הנאשמים ולנהלים המחייבים.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 9