השופט: יצחק ענבר, בית המשפט המחוזי בתל אביב

המועד: יום רביעי, 21.12.11, שעה 09:00

הנושא: ערעור אזרחי

שמעון שחר הוא בעלי הדוכן האחרון במתחם שוק בצלאל שטרם חתם על הסכם פינוי, לאחר שהמתחם נמכר בשנת 2005 לקבוצת דנקנר. בית משפט השלום קבע שיש לפנותו ועל כך הוא מערער בפני המחוזי. השופט יצחק ענבר זימן את הצדדים לקדם-משפט, כדי לנסות ולהגיע לפתרון.

ענבר נכנס לאולם בשעה 09:08, מברך לשלום כל אחד מהנוכחים ומשרה מיד אווירה רגועה ונינוחה אשר תאפיין את הדיון כולו. הוא אומר שקרא את התיק וכעת לא רוצה לקיים בירור משפטי, אשר מקומו בהרכב שידון בערעור. אבל אם זה תלוי בענבר, בכלל לא יהיה דיון כזה. "מה שאני רוצה לברר מבחינה מעשית, ובשביל זה זימנתי אתכם לכאן, הוא אם אפשר להגיע להסדר כספי. לא לפרוטוקול, הרושם שלי הוא שכל העניין זה הסדר כספי".

תחילה שואל ענבר את בא-כוח העירייה, האם היא תסכים לשלם את מה שהציע המומחה מטעם בית משפט השלום - 720,000 שקל. התשובה חיובית, בתנאי שהפינוי יהיה מיידי, שכן העיכוב גורם נזק אדיר לפיתוח האזור כולו. ענבר מברר האם יש לנציג העירייה התנגדות לכך שהדברים יירשמו בפרוטוקול, ומסתבר שיש. "ישבתי בעירייה, ולא קל לשכנע פקידים לסובב את הגלגל אחרי שניתן פסק דין. רובע שלם בעיר מחכה לפינוי הזה". ענבר מפסיק אותו ומסכם: העירייה מוכנה לשלם פיצוי.

מאפשר לטעון באריכות

רוב הדיון מוקדש לטיעוניו של בא-כוח המערער ולהתדיינות בינו לבין ענבר, המפגין בקיאות רבה בפרטים. כאשר עורך הדין מרים את קולו. מבקש ממנו ענבר לדבר יותר בשקט. פעם אחת מסביר עורך הדין, שמדובר בעודף אנרגיה בשל הצד הרגשי של התיק. ענבר משיב: "בבית המשפט אנחנו מטפלים בדברים שיש בהם רגישות". לדברי עורך הדין, מרשו יהיה מוכן - בכאב לב רב - לקבל את הפיצוי שקיבל שותפו, שהוא גבוה בהרבה מזה שמציע ענבר.

ענבר מבקש מעורך דינו של שחר להעלות את הטענה החזקה ביותר שיש לו נגד פסק דינו של השלום. הלה מבקש רשות להעלות שתיים, וענבר מסכים - בתנאי שהן אכן יהיו החזקות ביותר. למרות שהוא אינו נראה מאושר מכך, ענבר מאפשר לעורך הדין לטעון די באריכות. כאשר שחר קם ומנסה לומר משהו, ענבר מבקש ממנו בנימוס שלא לדבר. הוא מעיין במסמכים, מחדד שאלות ומעמת את עורך הדין עם הממצאים העובדתיים של בית משפט השלום - והכל תוך בקיאות רבה בפרטי התיק. כאשר בא-כוחה של העירייה מנסה להתערב, ענבר מעיר לו בחיוך: "אמנם אני באתי מירושלים, אבל גם בתל אביב מקפידים על הנימוס".

אחרי שאיפשר את הטיעון המפורט, מסביר ענבר לבא-כוחו של שחר שיש בתיק שני סעיפים עיקריים עליהם עליו להתגבר. בית משפט השלום פסק, שניתן היה לפנות את דוכנו של שחר משום שלא שילם במועד את דמי השכירות ומשום שעשה שינויים במושכר. במצב כזה, לא מגיעים לו פיצויים. רק אם יצליח לשכנע את המחוזי שלא אלו עילות הפינוי, ניתן יהיה לדבר על פיצוי. אבל זה לא יהיה קל, מסביר/מזהיר ענבר:

"המערער עשוי לצאת בלי אגורה אחת, משום שאז הפינוי מעוגן בעילות האלה. זה הסיכון, ולי נדמה - וזה מה שאנחנו עושים בקדמי משפט וקדמי ערעור, ניתוח רציונלי של הסיכויים - שיש סיכון מוחשי שאדון שחר ייצא בלי אגורה. אדוני לא יתן תשובה עכשיו, תשבו במשרד, תשקלו את זה, אדוני יבדוק גם את הפסיקה. אדוני יבדוק היטב, עם זכוכית מגדלת, מה הייתה הגירסה בבית משפט קמא [בו יוצג שחר בידי עו"ד אחר] והאם נשמע שם שהשותף הוא שביצע את השינויים במושכר. אני לא אומר לכם מה לעשות; רק תשקלו את זה בכובד ראש".

יוצר מאזן אימה

יש עוד גורם במשוואה: בקשתו של שחר לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. "אני מעכב את עיכוב הביצוע לשבוע, לא יותר", אומר ענבר. "זה מאזן אימה. אני לא יודע אם בלי זה העירייה הייתה מסכימה". בא-כוחו של שחר טוען שממילא אין היתרי בנייה לשטח, אך ענבר מפסיק אותו: "סליחה שאני קוטע, אבל זה לא רלוונטי. הבעיה בתיק הזה היא כספית. חבל לפעול בצורה אמוציונלית ולצאת קירח מכאן ומכאן".

ענבר מאפשר לשחר, לפנים משורת הדין כפי שהוא מדגיש, לומר מספר מילים. "אני 60 שנה במדינה, מגיל שבע עבדתי בפרדסים, התרטבתי עד העצם, עשיתי קצת כסף כדי להביא לחם לילדים שלי. לא לזרוק לבן אדם 720,000 שקל כשבשנת 1982 שילמתי 400,000 לירות שהיה סכום ענק". ענבר תוהה: "מה מכרת שם, פלאפל? זה מסקרנות, גם אני אכלתי שם פלאפל".

עד כאן, במשך למעלה מ-20 דקות, התקיים הדיון שלא לפרוטוקול, אבל כעת צריך לעגן את הדברים בכתב. ענבר מכתיב מפיו של נציג העירייה - שקודם לכן התנגד לכך - שהעירייה תסכים לפיצוי של 720,000 שקל בכפוף לפינוי מיידי, בלי הודאה כלשהי ומשיקולים מעשיים. בשמו של שחר הוא מכתיב שיודיע את עמדתו בתוך עשרה ימים (לאחר שעורך הדין מסביר שקיבל את התיק רק לפני שלושה ימים והוא מתכנן חופשה משפחתית). ענבר שב ומדגיש מדוע לא יאריך את עיכוב הביצוע: "אמרתי שאני מדבר פתוח, business like כמו בתל אביב. העדפתי ליצור איזשהו מאזן אימה. ידעתי שעם עיכוב אולי יהיה הסכם, אבל בלי [לא יהיה]". סוף דבר: עד 1.1.2012 יודיע שחר האם הוא לוקח את הסכום שהוצע לו, או שהוא מעדיף להמתין לדיון בערעורו בחודש יולי.

השורה התחתונה: שופט הבקיא היטב בפרטים, ברקע ובפסיקה. משרה אווירה עניינית ואפילו נעימה, ובכך מצליח לקדם את הצדדים לעבר הסדר. משלב היטב בין יעילות לבין אנושיות כלפי מי שמבחינתו מדובר בשאלה הרת-גורל.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.