מועמד לשיפוט שיקר לוועדה לבחירת שופטים

בוריס קוסנוביץ לא יתמנה לשופט תעבורה בצפת, לאחר שבג"ץ דחה (1.12.11) את עתירתו נגד החלטת הוועדה לבחירת שופטים לבטל את בחירתו.

קוסנוביץ, לשעבר קצין בדרגת רב-פקד וראש לשכת תביעות תעבורה בצפת, ביקש בשנת 2000 להתמנות לשופט ומילא את השאלון של הוועדה. בשנת 2008 חידש את בקשתו ומילא שאלון זהה, וב-18.2.2011 נבחר לשופט תעבורה. ואולם, ב-11.3.2011 ביטלה הוועדה את בחירתו לאחר שנודע לה, כי התנהלו נגדו הליכים משמעתיים במשטרה אך הוא לא ציין זאת בשאלון.

קוסנוביץ העלה בעתירתו שתי טענות. האחת: מאחר שמינויו פורסם ברשומות, הוא סופי ולא ניתן לבטלו. השנייה: ההשמטה נעשתה בתום לב ונבעה מהנוסח הבלתי ברור של השאלון, שכן הוא סבר שמדובר בהליכים משמעתיים בלשכת עורכי הדין.

השופטת עדנה ארבל דחתה את שתי הטענות. היא אומרת שמינויו של שופט מושלם רק לאחר שהוא מושבע בידי נשיא המדינה, ולא בעת פרסומו. מה עוד, שבמקרה זה הפרסום ברשומות נעשה רק ב-17.3.2011 - לאחר שהוועדה ביטלה את המינוי. היא מעירה, כי ניתן להבין לליבו של קוסנוביץ, שהתפטר מן המשטרה לאחר שנבחר לשופט, אך הוא עצמו נושא באחריות לכך. זאת, לא רק משום שיצר את המצב שהביא לביטול מינויו, אלא גם משום שהסתייג מהעידכון שמסרה הוועדה למשטרה כדי שזו תחליט האם לקבל את התפטרותו.

ארבל מוסיפה, כי במקרה זה קיים אינטרס נוסף והוא "חשיבות ההקפדה על דיווח-אמת לוועדת המינויים. בראש ובראשונה, מחייב כלל זה את המועמד לגלות את הנתונים הרלוונטיים לבחינת מועמדותו ובכך לסייע ביצירת תשתית עובדתית רחבה יותר שתכליתה להבטיח את הגשמת האינטרס המרכזי של מינויים ראויים. אולם, מעבר לכך, ברי כי אמירת-אמת ויושרה הינן דרישות יסוד מכל מי שמבקש להתמנות לתפקיד ציבורי, לא כל שכן לתפקיד שיפוטי. ההקפדה על מידותיהם של היושבים בדין, נעוצה בראש ובראשונה בחשיבותו הרבה של אמון הציבור בשופטיו ובמערכת השפיטה. ללא אמון הציבור יקשה על מערכת השפיטה לתפקד ולקיים את המוטל עליה".

בנוגע לטענתו של קוסנוביץ נגד הטופס אומרת ארבל, כי מוטב היה שלא יעלה טענה זו. היא מצטטת את השאלון ממנו עולה במפורש, כי המועמדים מתבקשים להתייחס לכל הליך משמעתי בכל מסגרת שהיא, ולא רק בלשכה כפי שטען קוסנוביץ. עוד היא אומרת, מבלי לפרט, כי קוסנוביץ לא אמר אמת גם כאשר טען שמעולם לא התנהלה נגדו חקירה פלילית. והיא מסכמת: "טענות אלה אינן מכבדות את העותר הטוען אותן, וודאי לא את הוועדה ולא את בית המשפט". בשולי פסק הדין מעירה ארבל, כי היא וחבריה, ניל הנדל ועוזי פוגלמן, הציעו לקוסנוביץ למשוך את עתירתו כדי שלא ייאלצו לכתוב את פסק הדין, אך הוא סירב.