קצין משטרה, ארבעה שוטרים והמדינה ישלמו 30,000 שקל לרב יעקב לנצ'נר, איש חב"ד, לרעייתו אסתר ולבתם הקטינה, לאחר שהתפרצו שלא כדין לביתם בזמן ההינתקות. כך קבעה (21.11.11) שופטת בית משפט השלום בירושלים,
עירית כהן.
הנתבעים היו פקד חיים שרייבהנד, רס"ר אורן בוכניק והשוטרים אבי בהר, רועי צור וגיל צציאשווילי. הם פרצו לביתו של לנצ'נר בספטמבר 2005, למרות שלא היה בידיהם צו מעצר או צו חיפוש, בטענה שהוא דרוש לחקירה בחשד שהיה מעורב בהצתת מיכל גז ברחובות כאקט של התנגדות להינתקות. השוטרים אזקו את לנצ'נר והוציאו אותו מביתו כשהוא לבוש למחצה, אך בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום.
כהן דחתה את גירסת השוטרים, לפיה פעלו משום שלנצ'נר זומן לחקירה 19 יום קודם ולא התייצב. היא ציינה, כי לאורך אותה תקופה לא נעשה כל ניסיון לאתר את לנצ'נר או ליצור איתו קשר, ורק שתי דקות לאחר שפרצו בכוח את דלת ביתו (לאחר שאשתו סירבה לפתוח אותה בהעדר צו מתאים בידיהם), אמרו לו שהם מבקשים לשוחח איתו.
כהן קובעת: "אי פתיחת הדלת על-ידי התובעת [אסתר לנצ'נר] לא נבע מרצון של התובע להתחמק מהחקירה, אלא מכך שהתובעים סברו שאין לנתבעים סמכות להיכנס לדירה ללא צו או ללא עילת מעצר... גם אם פרשנות הנתבעים הייתה נכונה, והתנהגות התובע הצביעה על כך שאין בכוונתו להתייצב לחקירה, נכון היה בנסיבות המקרה לפנות לבית המשפט לקבל צו מעצר ולא לפרוץ לתוך הבית כדי לעצור את התובע".
כהן מוסיפה: "גם אם הייתה סמכות לעצור את התובע ללא צו, אין משמעות הדבר כי קמה לנתבעים, בנסיבות המקרה, סמכות לפרוץ אל בית התובעים לצורך ביצוע המעצר". היא מדגישה, כי במקרה הנדון לא התקיימה אף אחת מהעילות הקבועות בחוק והמתירות פריצה שכזו. השוטרים אף נטלו עימם, בניגוד לחוק, את מצלמת הווידאו המשפחתית שתיעדה את האירוע - מה שלא הפריע לאחד מהם לטעון מאוחר יותר, כי בני משפחת לנצ'נר מחקו 25 דקות מתוך ההקלטה.
לסיכום אומרת כהן: "התנהלות הנתבעים במהלך האירוע, כפי שהיא עולה מהראיות, איננה עולה בקנה אחד עם המצופה מאנשי משטרה ואיננה מתיישבת עם תום לב. מעדויות התובעים, הנתמכות בסרט הווידאו שצילמו במהלך האירוע, עולה כי הנתבעים עשו שימוש בשפה בוטה ומאיימת ופעלו תוך שימוש כוחני ולא ענייני בסמכויותיהם.
"מספר פעמים איימו הנתבעים על התובעת במעצר, בשל התנגדותה לאפשר להם להיכנס לדירה, התנגדות המהווה, לשיטתם, הפרעה לשוטר... גם לאחר כניסתם לדירה ניתן לשמוע את רפ"ק שרייבהנד מורה לאחד השוטרים האחרים 'שים עליה אזיקים, גם... שים עליה אזיקים על הפרעה לשוטר'... בתגובה להערת התובעת כי לא ניתן לקחת את התובע באופן בו היה לבוש, השיב לה אחד הנתבעים: 'מה את אומרת? אני אקח אותו אם אני ארצה גם ערום'. עם יציאת הנתבעים מהדירה, לאחר ששבה התובעת וביקשה כי ישיבו לה את המצלמה, השיב לה אחד השוטרים: 'אנחנו הבעלבתים פה... עוד שנייה אני מגלגל אותך לאוטו עם אזיקים כמו בעלך'".
עילת הפיצויים שקבעה כהן היא עוגמת הנפש שנגרמה לבני המשפחה, ובגינה חוייבו השוטרים והמדינה לפצות את התובעים ב-20,000 שקל. הם חוייבו לשלם 10,000 שקל נוספים כהוצאות ושכר טירחת עורך דין.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
