הרכבה הנוכחי של הוועדה למינוי שופטים הוא: יו"ר שר המשפטים (מכוח התפקיד) + שר נוסף, שלושה שופטים עליונים, שני חברי כנסת + שני חברי לשכת עורכי דין - סה"כ תשעה חברים. הרכב זה מכהן כבר שנים רבות ונחשב בעיני רבים כשיטה הטובה והמאוזנת ביותר, ואילו בעיני אחרים כאחיזת עיניים בלבד. המתנגדים טוענים ששלושת השופטים העליונים שבאים מתואמים ומגובשים, בתוספת קול אחד, לפעמים שניים, שהם בדרך כלל מגייסים בקלות, ומהווים רוב שמספיק להעביר או למנוע כל מינוי שהוא לרצונם או שהם מתנגדים לו. מכאן באו הטוענים, שמדובר בגוש אקטיבי של "חברינו", הקובעים למעשה מי ימונה לעליון ולפעמים גם למחוזי.
המחלוקת שהתגלעה לאחרונה, בוועדה למינוי שלושה שופטים לעליון, אשר דרשה "דיל" בין שר המשפטים
יעקב נאמן ונשיאת העליון השופטת
דורית ביניש, מוכיחה שהשיטה חורקת. כאשר המינויים נקבעים על-פי דילים - בשיטה "שמור לי ואשמור לך", לאמור: שופט שלי, שופט שלך, אני חייב לך מינוי לוועדה הבאה. אז מבינים שהשיטה לא פועלת כנדרש כראוי וכמצופה.
גם המסורת שהשתרשה - שיש בעליון כיסא דתי, כיסא מזרחי וכיסא למיעוטים - אינה מצביעה על מהלך תקין, ראוי ואובייקטיבי, בנוסח הסיסמה: הטובים והמתאימים ביותר ייבחרו. הדרישה שבית המשפט העליון ישקף את החברה, את הדעות והאיזון שביניהן, אינה תלושה מהמציאות. חבל שצריך לעשות זאת בתפירה גסה, כמו נציג מזרחי, נציג דתי ונציג מוסלמי.
כאשר מינו לעליון בלחץ מאסיבי של שר המשפטים דאז,
מאיר שטרית, את השופט
אדמונד לוי, גם הוא בדיל מסורתי, ההצלחה הייתה כפולה. שכן אדמונד לוי הוא גם מזרחי וגם דתי - שניים במכה אחת. בלי שום קשר לדיל, התברר שהשופט אדמונד לוי היה בחירה טובה. הוא היה חברתי, רגיש לזכויות האזרח ושיקף נאמנה את רוח רוב הציבור בישראל בפסיקותיו ובהחלטותיו.
לקבוצה זו ניתן לצרף גם את השופטת העליונה (שפרשה בינתיים)
דליה דורנר, שהיא אומנם ילידת טורקיה, אבל הייתה צברית יותר מהצברים ופסיקותיה בתחום שמירה על זכויות האזרח, המיעוטים, הקבוצות החלשות בחברה, כמו ניצולי שואה, היו בראש סדר עדיפויותיה ופסיקותיה. כלומר, אפשר לומר שגם "דילים" מולידים שופטים מעולים, רק חבל שהבחירה שלהם לא נעשית על-רקע אישי, מקצועי ולא כהתדיינות פוליטית, עם שיקולים עדתיים ומכסות של כיסאות דתיים, מוסלמים או נציג מהמגזר הפרטי.
|
|
|
דרך מינוי השופט פיש למחוזי
|
|
|
|
השופט פיש. נדחה בנימוק קלוש [בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
כדי להדגים את הסחר-מכר בוועדה, הרי לכם סיפור קלאסי של מינוי שופט לבית המשפט המחוזי לחיפה - רק מהוועדה האחרונה:
|
| ▪ ▪ ▪ |
נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה שיגרה מכתב לנשיאת העליון, בצעד חריג ביותר, בתוספת חתימות שופטים מחוזיים נוספים, נגד מינויו של שופט השלום דניאל פיש למחוזי לחיפה. הנימוק הרשמי (הקלוש והלא מהימן) היה שפסקי הדין שלו לא מנומקים מספיק. והמליצה על שופטת אחרת שכבר נפסלה בעבר לתפקיד.
והרי בקצרה תולדות חייו של השופט: השופט עלה לארץ מארה"ב, כחייל בודד. את שירותו הצבאי עשה כלוחם בקומנדו הימי, לאחר מכן כאיש כוחות הביטחון. כמו-כן, כיהן כיועץ משפטי ומנכ"ל באגודה "אדם, טבע ודין" והתפרסם כלוחם למען איכות הסביבה.
השופטים העליונים התנגדו כמצופה למינויו, אבל השר גלעד ארדן (השר לאיכות הסביבה) שהתרשם עמוקות מהמועמד, לחץ, הפעיל קשרים בוועדה, השיג רוב - והביא למינויו במחוזי בחיפה.
חבר בוועדה למינויים, נציג לשכת עורכי הדין, פיני מרינסקי, אמר בוועדה: "מה שהשופטים עשו לשופט פיש הוא מעשה נבלה", מכפישים כאן את מלח הארץ. אחרי סיכום זה - נראה לי שאין מה להוסיף.
|
|
|
|
רפורמה לשיטה: לשנות את הוועדה
|
|
אם אלה פני הדברים, יש לשנות את השיטה, יש לשנות את הוועדה, יש להבריא את המצב, לפיו המינויים באמת יהיו אובייקטיביים, לא פוליטיים, לא "דילים" גלויים ונסתרים, ובאמת יגיעו הטובים והמתאימים ביותר, בצורה מאוזנת מהשיפוט, מהפרקליטות, מהאקדמיה ומהמגזר הפרטי של קהיליית עורכי הדין.
הצעתי במאמר קודם בנושא להקים ועדת איתור חיצונית לוועדת המינויים, שבה יהיו 30-20 שופטים ראויים לעליון ולמחוזי, ומביניהם ייבחרו המועמדים גם לעליון וגם למחוזי, על-פי קריטריונים של ידע, התאמה, כישורים וניסיון מצטבר.
היו הצעות שונות בעבר לשינוי הוועדה למינוי שופטים, כגון: הגדלתה ל-13 חברים וכדומה. להלן הצעתי המעשית: להרכב הוועדה הנוכחי - לצרף שני חברים, אחד - מבין הדקאנים לפקולטה למשפטים (מאוניברסיטאות ו/או ממכללות) + נציג ציבור שהוא ה"קליינט" העיקרי והראשי של בתי המשפט. כלומר: 11 חברים שייבחרו מבין אלה שהוצעו בוועדת האיתור - מתאימים ביותר לבית המשפט העליון והמחוזי.
|
|