השופטת: ד"ר מיכל אגמון-גונן, בית המשפט המחוזי בתל אביב

המועד: יום שלישי, 20.12.11, שעה 10:00

הנושא: תביעה אזרחית

מיכל אגמון-גונן אינה בדיוק חביבת מערכת המשפט, בשל דעותיה העצמאיות, פסיקותיה שאינן הולכות בתלם והתבטאויותיה הפומביות בנושאים שעל הפרק. אולי זה מסביר מדוע האולם שלה נמצא בכלל בבניין בית משפט השלום, לא הרחק מאולם המעצרים, בפינה כמעט הכי נידחת של הבניין. אולי זה מסביר מדוע זהו אולם צר וקטן, בלי חלונות וכמעט בלי מקום לזוז כאשר יש בו עשרה בני אדם.

הנושא שעל הפרק הוא תביעת מיליונים שהגישה יצרנית הפיצוחים בוטנת נגד שופרסל בטענה להפרת חוזה. חשב חברת קטיף שבבעלות שופרסל, דרור רבי, ומנהל המותג הפרטי של הרשת, עוזי פרץ, נחקרים על תצהיריהם בידי בא-כוחה של בוטנת.

"אני לא מוכנה לחקירות של שעות"

אגמון-גונן נכנסת ב-10:05 לאחר שהמתינה לכל עורכי הדין, בלי לומר מילה של ברכה לנוכחים. רבי עולה להעיד, ואגמון-גונן מנחה אותו מראש לענות אך ורק לשאלות הנוגעות לשאלת אחריותה של שופרסל. הנחיה מוזרה, אך הרקע לה מתברר מהר מאוד. בדיון קודם קבעה אגמון-גונן, כי רבי לא ישיב על-אף שאלה הנוגעת לנזק הספציפי לו טוענת בוטנת. בא-כוחם של התובעים חושב שיוכל לעקוף את ההחלטה - ונתקל בחומה בצורה מצידה של אגמון-גונן.

בשתי הדקות הראשונות שואל עורך הדין את רבי על תפקידו, ואגמון-גונן מתערבת: "די, אדוני, אני לא מוכנה לחקירות של שעות. חשב זה חשב, אנחנו יודעים מה התפקיד שלו". כאשר עורך הדין שואל על תשלום שלא קיבלה בוטנת, אגמון-גונן מורה לרבי שלא לענות ומכתיבה החלטה לפרוטוקול: "שאלה זו נוגעת אך ורק לנזק. כפי שהחלטתי בדיון הקודם, מר רבי יישאל רק לעניין האחריות". ההתערבות הבלתי-שגרתית הזו תחזור שוב ושוב, כאשר אגמון-גונן ערנית לכל הדקויות ולכל הנסיונות של עורך הדין לעקוף את החלטתה.

בא-כוחה של בוטנת מנסה כיוון אחר ושואל את רבי על תוכן החוזה עם מרשיו. אגמון-גונן קוטעת אותו: "תפקידו של העד הוא חשב. העד הבהיר שבכל הקשור לסיום ההתקשרות [עם בוטנת] הוא פעל לפי הנחיות המחלקה המשפטית. ממילא כל מה שכתוב בחוזה מחייב את הנתבעת, בלי קשר לשאלה האם העד היה מודע לכך". עוד כיוון חקירה שפוסלת אגמון-גונן: שאלה בנוגע לאיכות הסחורה שסיפקה בוטנת. כעת היא כבר קצרת-רוח: "לא, אני לא מוכנה, לא יהיו חקירות של שעות. הוא חשב. הוא בכלל לא היה צריך להיות פה היום". שאלה נוספת שנפסלת נוגעת לקיזוזים מתשלומים לספקים אחרים: "אין לתיק הזה שום נגיעה למערכת הנהלת החשבונות של שופרסל באופן כללי".

"די! די! זה מסע דיג"

ההתנגשויות בין אגמון-גונן לבין עורך הדין נמשכות. הוא מבקש להציג לרבי הסכם עם ספק שהחליף את בוטנת. אגמון-גונן: "אתה לא צריך להציג את זה. הסכמים מחייבים את שופרסל, ולא חשוב מה החשב חושב עליהם". עורך הדין: "אני רוצה לשאול שאלה אחת". אגמון-גונן: "אז תשאל". כאשר רבי אינו מבין את השאלה, מציע עורך הדין: "אם העד רוצה, אציג לו את ההסכם". אגמון-גונן: "אני לא רוצה. אני לא מבינה מה זה [ההתנהגות הזו]".

סבלנותה של אגמון-גונן פוקעת סופית כאשר עורך הדין שואל את רבי מהיכן ידועה לו עובדה מסוימת. "די, די!", היא נוזפת בו. "זה מסע דיג. קראתי אתמול בערב את הפרוטוקול [של הישיבה מאותו יום], חציו לא היה רלוונטי. אני לא מוכנה לזה יותר. התיק מאוד נקודתי: האם הפרו התחייבות בנקודה מסוימת. אני לא מוכנה ללמוד על ענף הקמעונאות, כמה שזה מעניין". אחרי שאגמון-גונן פוסלת לו עוד שאלה, עורך הדין מבין את הרמז ומסיים את החקירה.

"התשובה היא כן, הם טועמים"

חקירתו של פרץ נושאת אופי אחר. הרלוונטיות של עדותו ברורה, שכן הוא שנשא בחלק מן האחריות להתקשרות עם בוטנת. מצד שני, התשובות שלו מאוד ארוכות ולעיתים בלתי רלוונטיות. פעם הוא מספר על חוזה חריג שנחתם עם אחד הספקים, פעם אחרת הוא מספר על נסיונו שלו כספק של שופרסל. אגמון-גונן עצמה תגיד לאחר זמן מה: "כל התשובות שלו היו: א) אני לא זוכר. ב) באופן כללי זה כך וכך". אבל משום מה, אגמון-גונן נותנת לו לדבר בלי הפסקה, גם כאשר הדברים נשמעים כמו פרסומת לשופרסל, ואינה קוטעת אותו בשמה של אותה יעילות שהפגינה בחלקו הראשון של הדיון. אבל כאשר בא-כוחה של בוטנת מאריך בשאלה, אגמון-גונן נוזפת בו: "אתה רוצה שהוא יענה או אתה רוצה לנאום?"

לאורך כל הדיון, עוקבת אגמון-גונן בקפידה אחרי ההקלדה, מה שמותיר לה מעט מאוד זמן להביט בעדים כדי להתרשם מהם. כאשר מוזכרים מסמכים וקטעים מהפרוטוקולים של ישיבות קודמות, היא מוצאת אותם מיד ועוקבת מתוכם. אגמון-גונן גם שמה לב לכל מילה ולכל הדקויות. למשל: עורך הדין של בוטנת אומר, שכאשר הגיעו בעלי החברה, אילן ואולגה חממה, לפגישה עם אנשי שופרסל, ההסכם עימם כבר היה חתום. אגמון-גונן מכתיבה לפרוטוקול: "לטענתם כבר היה חתום".

עדותו של פרץ מספקת גם רגע נדיר של חיוך מצידה של אגמון-גונן. פרץ מסביר את חלוקת האחריות בתחום המותג הפרטי ומביא כדוגמה את מנהל קטגוריית השוקולד. אחר מעורכי דינה של שופרסל שואל, חצי-בלחש, האם מנהלי הקטגוריה גם טועמים את השוקולד. אגמון-גונן מסיימת להכתיב את מה שלא הספיקה הקלדנית לרשום ומחייכת: התשובה היא כן, הם טועמים".

השורה התחתונה: הרצון לקדם את הדיון מביא את אגמון-גונן להקפיד על קוצו של יו"ד ולמנוע כיווני חקירה שלדעתה אינם רלוונטיים. זוהי התנהלות מובנת ואפילו נכונה, אם כי ניתן היה להשיג את אותה תוצאה גם באווירה נינוחה יותר. לנוכח זאת בולטת מאוד העובדה, שהיא איפשרה לפרץ להאריך מאוד בתשובות בלתי רלוונטיות, מה שיצר במבט מהצד הרגשה לא-נוחה.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 6.