קטעי הקרנבל הברזילאי, סצינות הריטואליים הכישופיים במסורת המשלבת אמונות אפריקניות משולבות בפגניות ספרדית, תוך כדי ריקודים סוערים המבוצעים תוך סערת חושים, קטעי התעלסות חושניים להפליא, במיוחד בזכות קסמו וחושניותו של וואדיניוס (אלכס קרול הנפלא), שאף אחד או אחת לא יכול לעמוד בפניו, ממלאים את ההצגה ביופי, בתנועה ובקצב.
השחקנים לא רק רוקדים, אלא גם שרים, מנגנים ומתופפים על כלי נגינה אופיניים. אלכס קרול כה הזדהה עם התפקיד, שאפילו המיבטא שלו הפך ברזילאי. השירים בביצועו מרהיבים. אין תמה, שלמרות שכולם מכירים בחולשותיו של וואדיניוס - ההימורים והנשים, כולם ממשיכים להעניק לו ערבויות, שנבלעות במשחקי הרולטה, ומותירות אותו ריק מכל נכסיו.
למזלה של אשתו היפה והמורה לבישול דונה פלור (רז הראל הברה והטהורה) הוא מת צעיר, כך שתמו צרותיה ממנו. אך אמה הפעלתנית והנמרצת דונה רוזילדה (ענבר דנון רבת היכולות, גם בתפקידיה הנוספים בהצגה), דואגת לה לשידוך עם "כמעט דוקטור" - הרוקח האלגנטי והמקסים ד"ר תיאודורו (שהם שיינר הנאה אך השמרן ביחסי המין שלו עם אשתו). וכדי להכניס פלפל לעלילה, מגיח הבעל הנפטר מדי פעם אל אשתו האלמנה, ומנסה לפתותה למשגלים מטורפים, גם בנוכחות הבעל (רק את יכולה לראות אותי, הוא מתרץ את ביקוריו בעירום).
בעוד שבסרט הברזילאי שנשא את אותו השם, תפסה סוניה בראגה את מלוא תשומת הלב, הפעם, על בימת הסטודיו של יורם לוינשטיין, לוכד את רוב תשומת הלב של הצופים הבעל המת (אלכס קרול) עוד בחייו ובמיוחד אחרי מותו, וממשיך להסעיר את הבימה, את אלמנתו ואת הצופים בחן הרב שלו, ובקסם הבלתי נדלה. ההורמונים על הבימה גואים מרגע לרגע, ומרוב התלהבות השחקנים, שנכנסו בעצמם לטראנס - התארכה ההצגה לפחות ברבע שעה, למרות שאם הייתה נשמרת המידה המקורית - היה להצגה אימפקט יותר חזק. אך גם ככה, התאורה של המעצב המעולה זיו וולושין, התלבושות המרהיבות של ה"אלים" בטקסי הכישוף שעוצבו בידי
ירון לוי, המוזיקה המקורית של יצחקי פרנקו ועידו מנור שבוצעה בידי התזמורת, הדרכת הסמבה של צח יוסיפון והדרכת התיפוף של יערה ברבש יצרו יחדיו מרקחת מתוקה-מלהיבה ומרנינה שהקהל יוצא ממנה עליז ומאושר.
הרעיונות שהגה הבימאי עירד רובינשטיין - כלל לא הופיעו בסרט, כמו היותה של הרקדנית המקסימה חן בראל מתפקדת כרולטה, תוך כדי סיבובי גופה ושמלתה בסגנון הספרדי באדום-שחור. היא גם הייתה נפלאה כבעלת האוב בטקסים שכמונו לא ראינו. כך גם הצטיין אור אדרי בתפקידים שונים, ובקיצור - הבימאי עירד רובינשטיין הצליח לתת לכל אחד ואחת על הבמה את היכולת לבטא את יכולותיו תוך כדי תרומתו ליצירת המחזה, ולהמחיש עד כמה הכתה הזו מוכשרת. הרקדן הנפלא המצודד שצורף מתלמידי שנה א' היה אף הוא חלק מהקסם של ההצגה.
לאור הצלחתה, הוארך משך העלאתה עד ה-14 לינואר.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
