|
|
|
|
| הלקח העיקרי שאפשר לקחת ממנה הוא שעדיף להיות עשיר ובריא (ע"ע זוס) מאשר עני (ע"ע אריק סיני) וחולה (שלא נדע). מסקנה חשובה נוספת, לכל אלה שממתינים לטלפון של אראלה ממפעל הפיס, היא שיש חורים בנשמה שגם כסף לא יכול למלא | |
|
|
|
|
כל הדיורים שבעולם לא שווים חיבוק אחד של אימא. זה מוסר ההשכל ש"מעושרות" רוצה שיישאר איתכם בסיום עונתה הראשונה. כשניקול, ששוב לא מקשיבה לענבר וממרכזת את עצמה, פולטת את המסקנה הזאת אף אחת מחברותיה לא מערערת על הקביעה. אף אחת לא שואלת מי האימא? איך היא מחבקת? ואיזה פריטים של דיור מועמדים להמרה? דפנה, למשל, לא הכי מתלהבת מאימא שלה, אולי היא דווקא מעדיפה דיור? גם את אימא של ענבר לא ראינו בכלל כל העונה וענבר רק עכשיו למדה לאהוב מותגים. אולי היא כן בעניין של לעשות החלפות? למה תמיד ניקול חייבת לכפות את דעתה באגרסיביות, להכליל ולקבוע בשביל כולן? ובכל זאת, שלא תגידו שאין לה עקומת למידה.
ניקול בהחלט למדה לקח מהעבר. הפעם היא רק הסתפקה במשפט הזה. היא לא רצה להקים חברה בע"מ למוסרי השכל, היא לא הביאה איתה צוות של פילוסופים והוגי דעות שיגיש למעושרות פתגמים ומכתמים מעשה ידיה, ובעיקר לא השאירה ללאה ערימה של כלים מלוכלכים לשטוף כל הלילה. בין אם ניקול עבדה על המשפט הזה לגמרי לבד ובין אם ידה הנעלמה של ההפקה בחשה לה במחשבות, המסקנה היא אחת: גם היוצרים של "מעושרות" מנסים לשכנע אותנו שהם לא נכנסו אלינו הביתה, רוקנו פח של זבל בסלון והשאירו אותנו להתמודד עם הריח. גם הם רוצים שנחשוב של-22 הפרקים שחלפו לנגד עינינו יש ערך נוסף מעבר להיותם טראש טהור. זה בסדר, הם לא לבד. הפריים טיים הישראלי מוצף בתוכניות ריאליטי, שהולכות ומתלהקות, וגורמות ל"מעושרות" להיראות כמו תיאטרון הכורסא ולטקסים שיוצאים מפיהן של המשתתפות להישמע כמו שירה צעירה. מכיוון שהאחראים על התוצרת הטלוויזיונית הזאת מבינים משהו בתחושת אשמה, הם מנסים לקחת את הריק הארוז בוואקום הזה ולעטוף אותו בפסיכולוגיה בגרוש.
ואולי לא היו הדברים לחינם.
|
|
|
המרוויחות הגדולות: דפנה וענבר
|
|
כולם היום בטלוויזיה עוברים "תהליך", בין אם זה התמודדות עם שדים אמיתיים ועמוקים ובין אם זה התמודדות עם קילוף קלמנטינה בחתיכה אחת. אולי ככה הצופה ירגיש קצת פחות אשם, אולי אפשר יהיה למצוא אצלו כמה נקודות לחיצות ליצירת הזדהות. ב" האח הגדול" המניפולציה הזאת עובדת כמו שעון, ומכונת השיווק האגרסיבית של "קשת" כבר הצליחה להטמיע היטב את המסר שלא מדובר במוצר שאינו ראוי למאכל אדם, אלא במיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית. מיותר לציין שדיירי הווילה לא מייצגים אף אחד, אלא רק את עצמם. בעונה הנוכחית לא ברור אם גם לזה הם מסוגלים.
לזכותה של "מעושרות" ייאמר שברוב המוחלט של הזמן לא היו לה יומרות גרנדיוזיות מהסוג הזה. היא לא שיקפה את החברה הישראלית על מתחיה ושסעיה, אלא את הנוירוזות והתשוקות של המשתתפות בה. בעיקר הייתה "מעושרות" נאמנה למורשת לאה שנירר לעשות פאן, פאן, פאן וגם קצת בלגאן. הלקח העיקרי שאפשר לקחת ממנה הוא שעדיף להיות עשיר ובריא (ע"ע זוס) מאשר עני (ע"ע אריק סיני) וחולה (שלא נדע). מסקנה חשובה נוספת, לכל אלה שממתינים לטלפון של אראלה ממפעל הפיס, היא שיש חורים בנשמה שגם כסף לא יכול למלא. טלי, לאה וניקול היו בעלות המעמד הכלכלי האיתן ביותר ב"מעושרות", ובאותה מידה גם אלו שהתמסרו למצלמה בצורה הטוטלית ביותר. דפנה וענבר כנראה היו המרוויחות הגדולות ביותר מהפורמט שבסך-הכל ערבב שש נשים שלא ממש הכירו אחת את השנייה לפני כן והצליח לייצר דינמיקות וסערות בכוס מוחיטו על בסיס דו-שבועי.
|
|
|
|
רק אתי דודאי נותרה חידה בלתי מפוענחת ובלתי ברורה. במפגש הסיכום בבית של לאה היא התחילה להזיל דמעות כי היא הרגישה מותקפת ושעשו לה אמבוש. אפשר היה לרגע לחשוב שאתי מתחרטת על החשיפה, הפרסום והזובור הציבורי, עד שנתקלים בקליפ מעלה. הקליפ הזה מבהיר שהכל צפוי והרשות נתונה, ושמאיר אריאל כבר ניסח את זה היטב לפני קרוב ל-30 שנה - מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה.
|
|
| תאריך: |
26/01/2012
|
|
|
עודכן: |
26/01/2012
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
ייתכן שרבים בחרו בהן בראש ובראשונה מתוך תחושת שייכות מגזרית, ולא מתוך הסכמה אידיאולוגית 
