הופכים הגינה לחגיגה של ריחות נעימים

זיכרונות העבר מלווים אותנו תמיד, וכולנו זוכרים ריחות מן העבר הקשורים במקומות, בזמן, באדם, ברגשות. אנו קושרים זיכרון של מקום למאורע, לתבנית נוף או לגורם אשר מעורר את חושינו.

זיכרונות רבים קשורים בריחות מתוקים של יסמין או יערה בערבי הקיץ החמים, או ריחות ההדרים באביב המוקדם בשרון. ריח האדמה לאחר הגשם הראשון, ואפילו ריח כיסוח הדשא מעלה זיכרונו. רבים מצמחי הנוי בשלבי פיתוחם השונים ליופי, לגובה, לחיי מדף, לצבעים עזים איבדו בדרך הפיתוח את תכונת הריח, שבלעדיה יתכן והם לא היו מתקיימים בטבע.

קשה מאוד להגדיר ריחות מבחינת סוג הריח, עוצמתו, איכותו, יעילותו ונעימותו. לרוב נבחר צמחים על-פי המראה, הפריחה והצבע ולאו דוקא על-פי תכונת ריחם. צמחים מדיפי ריח לא תמיד מצטיינים במופע בולט. הריח הוא הגורם הדומיננטי אשר מושך חרקים ומאפשר להם ליצור המשכיות לדורות נוספים. ולכן צמחים ריחניים לא תמיד הקפידו על הופעה נאה.

מיקום הצמח הריחני בגינה

לאיכות ויעילות הריח יש השפעה על החלטת מיקום הצמח בגן. לאחר התאמת הצמח למקום בגינה מבחינת אור וצל, יש חשיבות למקם את הצמח הריחני מבחינת מרחק ממקום הישיבה, תוך התחשבות ברוחות אשר נושאים את הריח עימם. צמחים אשר זקוקים למגע או שפשוף לשם הדפת ריח נמקם קרוב לשבילים, ואילו צמחים אשר מדיפים ריח ללא עזרה חיצונית נמקם לפי כיווני הרוח בשעות היום או הערב.

חשוב להתחשב בשעות מתן הריח בכדי לא למקם צמחים המדיפים ריח באותה שעה זה ליד זה. צמחים המדיפים ריח ביום נעדיף למקמם ליד שבילים ואילו צמחים המדיפים ריח בערב או בלילה נמקם ליד מקום ישיבה או ליד חלונות וכניסה. כמובן שהריח הוא לא גורם בלעדי לקביעת מיקום הצמח, קיים גורם הנשירה אשר יש להתחשב בו.

כאשר הנשירה מלכלכת מדרכה או כניסה יש להרחיק את הצמח משם. אולם הנשירה יכולה לתרום למראה הגן עם צבעים מתחלפים ולצבוע את המדשאה. כך לדוגמה הנשירים צובעים בלבן וורוד בראשית האביב, הסיגלון בסגול והמכנף נאה בצהוב באמצע הקיץ ואילו הקולורוטריה צובעת בצהוב הסתיו.

גם לענפים וגזעים יש ריחות ייחודים, מהם מורגשים בימי גשם ומהם מדיפים ריח בימים חמים. ישנם הרבה צמחים בעלי תכונת ריח, אולם נדרשת עזרה בכדי להפיק מהם את הריח ע"י שפשוף העלים או נגיעה, למשל עלי דפנה, רוזמרין או גרניום רפואי. בצמחים אשר הריח אשר הם מדיפים חלש יחסית, בעיקר צמחים עשבוניים, פקעות ובצלים, מומלץ לשתול בגושים בכדי להגביר את עוצמת הריח.

מרכיב הריח בצמחי הנוי לא תמיד מופיע בצמחים מיוחדים ביופיים כמו ורד וציפורן, אולם בתכנון מושכל ניתן לשלב צמחי ריח עם צמחים צבעוניים פורחים ולקבל מראה מרהיב ומהנה במיוחד וגם מדיף ריח.

האגרונומים של וונדי ריכזו לנוחות המתלבטים את הצמחים מפיצי הריח המתאימים לגן הישראלי לפי הקבוצות השונות ומספר עצות מעשיות:

מפיצי ריח רב שנתיים - לוונדר משונן, לוונדר רפואי, סיגלית הגינה, עוקץ העקרב, ציפורן, פלוקס, ביגוניה וריצמונדסון.

שיחים פורחים - ברונפלסיה, ליקופילום קמחי, מורן, עץ השמן המנוקד, פיטוספורום יפני, צסטרום לילי. יש לזכור שגיזומים תכופים לשמירת עצוב הגדר גורמים להקטנת כמות הפרחים ובמקביל להקטנת נדיפות ריח בגינה.

מפיצי ריח עונתיים לתקופת הקיץ - טגטס ופטוניה.

צמחי בצל ופקעת ריחניים - רוב צמחי הבצל והפקעת הם קטנים ולכן יש לשתול אותם בקבוצות ולקרב אותם לאזור נגיש בכדי שנוכל ליהנות מריחם. המומלצים הם: אירוס גרמני, יקינתון, סיפן, נרקיס, רקפת תרבותית, פרזיה ושושן צחור.

מטפסים פורחים - בכדי ליהנות מהמטפסים שבחרנו מומלץ למקם אותם ליד חלון, כניסה או בפרגולה. הצמחים המומלצים הם: אלמון הודי, בומונטיה גדולת פרחים, ויסטריה סינית, ורדים, טרכלוספורמון יסמיני, יסמין ערבי, פרחוני, רפואי, מנדווילה וקלרודנדרון.

עצים פורחים - עצי הדר, כסיית האבוב, מגנוליה, פלומריה ריחנית וקטרוסית מרובעת.

מפיצי ריח ליילים - אלמון הודי, דטורה אילנית, צסטרום לילי, טבק מכונף - זן גבוה.

צמחים בעלי עלי עלווה ריחנית - גיזום של צמחים בעלי עלווה ריחנית עוזרת להפצת הריח. בקטגוריה זו נכללים כל צמחי התבלין. מומלץ לשתול אותם בסמוך למעברים בכדי שבאמצעות החיכוך נגביר את נדיפות הריח וכדי שיהיו זמינים לקטיף ספונטני. צמחי התבלין שמקורם באזור הים התיכון מגיבים לשמש ישירה בנידוף השמנים האתרים, לכן מומלץ למקם אותם חשופים לשמש.

צמחים נוספים שעלוותם ריחנית - ברוש לימוני, הדס מצוי, הדרים, ער אציל וגרניום לימוני.