ליציבות באפגניסטן יש תפקיד חשוב בתוכניותיה של סין. בשנים האחרונות פורסם שהסינים בודקים אפשרות להקמת רשת מסילות ברזל שתחבר בין הנמל בגוודאר לבין שתי נקודות אסטרטגיות נוספות. אחת מהן נמצאת במחוז סינג'יאנג, חבל מוסלמי אוטונומי במערב סין הנאבק לעצמאות מלאה. ביג'ין פועלת ביד קשה נגד הנלחמים לעצמאות, ומאידך משקיעה משאבים רבים בפיתוח האזור. הנקודה השנייה היא איינאק, מכרה נחושת ענק מדרום לקאבול.

חברות סיניות רכשו זכויות על פיתוחו של איינאק בשנת 2008, ומאז השקיעו 4 מיליארד דולר באתר. בסוף שנת 2011 הסינים נכנסו גם לתחום חיפושי הנפט באפגניסטן, ותאגידי אנרגיה ממשלתיים של בייג'ין וקאבול חתמו על עסקה לפיתוח שדות נפט על גדותיו של נהר אמו-דריה שבמחוז סר-אי-פול.

כלכלתה הצומחת של סין זקוקה למשאבי טבע ולמקורות אנרגיה. על-פי מומחים סובייטים שסקרו את משאביה של אפניסטן בשנות ה-80, יש בה לפחות 62 מיליארד קובומטר של גז טבעי, כ-500 מיליון טון פחם וכ-15 מיליון טון של נפט. מפות הסקר הסובייטי נמצאו לפני כמה שנים בספרייה של השירות הגיאולוגי בקאבול. קבוצת מומחים אמריקניים ביצעה בעזרתן תצלומי אוויר מדויקים של מכרות ושל שדות אנרגיה בשנים 2004-2010. בדוח שהגישה הקבוצה לפנטגון, הפוטנציאל של המינרלים המקומיים מוערך בטריליון דולר בקירוב. הערכותיה של הממשלה האפגנית מגיעות אף הן ל-3 טריליון דולר.

בממשלה מרוצים מאוד מההשקעות הסיניות, כיוון שאין בכוחה להזרים סכומים כאלה, המחיים את כלכלת המדינה ומעניקים מקומות עבודה לאזרחיה. סין משקיעה גם בפיתוח תשתיותיה של אפגניסטן. חברותיה משתתפות בבניית מסילות רכבת, בפיתוח החקלאות ומערכות השקיה. נוסף על כך, בייג'ין העניקה לאחרונה סיוע בסך 300 מיליון דולר לממשלת אפגניסטן. גורמים בממשלה המקומית תולים תקווה רבות בסיוע הסיני. מקור בכיר במשרד החוץ בקאבול, שהתראיין לפני כמה שבועות לעיתון ההודי Hindustan Times, הביע תקווה שאנשי הטליבאן יחשבו פעמיים לפני שיתקפו אתרים שנמצאים בהם נציגי סין, בעלת בריתה של פקיסטן המעניקה להם חסות.

הסינים מצדם מוכנים לקחת סיכונים. "סין משקיעה במקומות רבים בעולם, ולהשקעותיה אין חסינות בשום מקום. אנשיה נפגעים בפקיסטן, בסודן ובמקומות אחרים באפריקה", אומר בשיחה עם 'מקור ראשון' פרופ' יצחק שיחור, מומחה לסין. לדעתו, "האינטרס הסיני הוא כלכלי בעיקרו, אבל גם אסטרטגי - חיזוק מדינות חיץ".

ובינתיים הפעילות הסינית באיינאק הולידה כמה פרשיות עסיסיות. תחקיר ב'וושינגטון פוסט' בשנת 2009 גילה ששר המכרות דאז, מחמד עאדל, קיבל מהסינים שוחד בסך 30 מיליון דולר תמורת אישור הפרויקט. השר הודח, אך הפרויקט לא נעצר.

סיפור נוסף צץ בינואר האחרון: כמה כפרים מסביב למכרה באיינאק פונו בתמורה להבטחה לקבלת קרקעות חלופיות, אך חלק מהמפונים טענו שלא קיבלו את התמורה המובטחת. אחרים טענו שקיבלו קרקעות, אך לא חוברו לתשתיות ובינתיים הם חיים באוהלים. נציגי הממשלה אמרו מנגד שלחלק מהמתלוננים אין בכלל בעלות על הקרקעות המקוריות או שהאישורים שבידיהם זויפו.

איך שלא מסתכלים על זה, הסיפור מריח רע. הטעם הרע מתגבר עוד יותר לנוכח הפרסומים ש-3 מיליון דולר מתוך סכום הפיצויים בסך 5 מיליון, ששולם לתושבי הכפרים, מימן תאגיד המתכות הממשלתי מסין.

המפונים מאיינאק מותססים, קרוב לוודאי, על-ידי הטליבאן. מתיו דיו-פי, ראש דסק אפגניסטן ב-CTC, המרכז למאבק בטרור שליד האקדמיה הצבאית של ארה"ב, פרסם לאחרונה דוח על פעילות פלילית במכרות באפגניסטן. מדובר במרכז מחקרים יוקרתי שהקים הפנטגון בשנת 2003 כחלק מלקחי ה-11 בספטמבר. על-פי הדוח של דיו-פי, מאז שנות ה-80 ארגוני המוג'אהדין שנלחמו בצבא הסובייטי השתלטו על המכרות. לאורך השנים השליטה החליפה ידיים כמה פעמים בין הטליבאן לבין כוחות 'ג'מיאת-א איסלאמי' המסונפים לבין רשת 'האחים המוסלמים' העולמית. במהלך המשפט שמתנהל בארה"ב נגד סוחר הנשק הרוסי, ויקטור בוט, עלה שהאיש סיפק לקבוצות שונות באפגניסטן נשק תמורת תוצרת המכרות שבשליטתן.

בשנים האחרונות 'ג'מיאת-א איסלאמי' הולך ונעלם מהזירה האפגנית, במיוחד עם חיסולו של מנהיגה בורהנודין רבאני, שעמד בראש המועצה לפיוס לאומי. אפשר לומר שבשנים האחרונות השלים הטליבאן את השתלטותו על ענף המכרות. כבר בשנת 2005 משרד המכרות בקאבול דיווח ש-80% מהמחצבות במדינה נמצאים בידי הטליבאן. על-פי הדוח של דיו-פי, זהו מקור ההכנסה השני של הארגון אחרי הסחר בסמים. הדוח מוצא תיאום גבוה מאוד בין מיקום המכרות לבין מחוזות השליטה של הטליבאן.

מאות אנשי הביטחון שהממשלה שולחת לשמור על המכרות אינם מצליחים במשימתם, כיוון שקבוצות הפשע וראשי הטליבאן דואגים לשלם להם שכר גבוה יותר מהמשכורות הממשלתיות שהם מקבלים, תמורת העלמת עין. מחירה של משאית מלאה במינרלים שאנשי הביטחון מעלימים עין מקיומה הוא 2,000-400 דולר.

ראשי משפחות הפשע, המקושרות לטליבאן, מעבירים את תוצרת המכרות לשבטים בפקיסטן. על-פי הערכות שונות, מדי יום מועברים כ-400 טון מתכות גולמיות למדינה השכנה. בפקיסטן הם מוצאים את דרכם לשווקים סולידיים, ובהם תאגידים בינלאומיים מכובדים. במחוז בודד, ושמו חוסט, הפעילות במחצבות כרום מניבה רווח שנתי בסך כ-6 מיליון דולר בשנה. משפחות הפשע מתחלקות ברווחיהן עם הטליבאן בשני צדי הגבול שבין אפגניסטן לבין פקיסטן. יש חלוקת עבודה מסודרת בין הקבוצות השונות: מפעילי מחצבות, מבריחי גבול ומשווקי תוצרת.

שליטתם של אנשי הטליבאן בענף המכרות לא נעלמה מעיני צבא ארה"ב, ובמהלך השנה שעברה הופצצו כמה פעמים קבוצות חמושות המנהלות כריית כרום, ומבריחות אותו לפקיסטן. במרס 2011, הפציץ חיל האוויר האמריקני אסיפת סולחה בין משפחת פשע מקומית לבין הנהגת הטליבאן, סביב מחלוקת על הברחת הגבול. 40 ממשתתפי האסיפה חוסלו בהפצצה.

חזית המלחמה באפגניסטן עוברת אפוא לא רק בשדות הקרב, אלא גם במישור הכלכלי. עם או בלי התערבות סינית אנשי הטליבאן לא יוותרו בקלות על מקור הכנסה כה מניב.