אז איך התחילה פתאום מערכת הבחירות? <br>

מה השתנה בשבוע האחרון? מה קרה לפתע פתאום? מי ולמה הכניס את המערכת הפוליטית לסחרור, שהפך את הקדמת הבחירות לעובדה מוגמרת והותיר פתוחה רק את שאלת התאריך? לאן ולמה ממהר בנימין נתניהו? האם יזם את הקדמת הבחירות או שמא נשאב לתוכה? בימין ובשמאל יש דמויות שמספקות תיאוריות קשר כשברקע הסברים מדיניים.

תיאוריית הקשר של הימין: נתניהו מתכוון לשבור שמאלה ולפנות יישובים, אך מתקשה לעשות זאת עם ההרכב הנוכחי של הקואליציה, ובראש ובראשונה של סיעתו שלו. אחרי הבחירות, עם סיעה חדשה, יקים ממשלה עם סיעות השמאל וילך לתהליך מדיני.

תיאוריית הקשר של השמאל: נתניהו רוצה להיבחר לפני הבחירות בארה"ב, כי בנובמבר ייבחר אובמה לקדנציה השנייה, ואם הבחירות בישראל יתקיימו אחר כך הוא יסייע למועמד שיתמודד נגד נתניהו ויביא לניצחונו.

אף אחת מהתיאוריות לא משכנעת במיוחד.

אשר לתיאוריה הראשונה: איש לא מבטיח לנתניהו כי רשימת הליכוד לכנסת הבאה תהיה פחות ימנית מזו הנוכחית. ההפך הוא הנכון: המפקד הזיז את הליכוד ימינה ויצר שלוש-ארבע קבוצות אידיאולוגיות מאורגנות, המונות בסך הכול 15–20 אלף מתפקדים. לכל קבוצה אינטרסים משלה, אבל בשורה התחתונה הימין בליכוד רק יתחזק. ולגבי הקואליציה, לו רצה לשבור שמאלה יכול היה נתניהו לצרף את קדימה. למופז היה קשה שלא לתת יד לתהליך מדיני.

אשר לתיאוריה השנייה: נתניהו ידע גם לפני שבוע ואפילו לפני חודש שבנובמבר ייערכו בחירות בארה"ב. עם זאת, הוא לא התכוון קודם לכן לפזר את הכנסת במושב הקיץ. מי משך אם כן בחוט? מי הוביל לפיזור הכנסת?

ביום ראשון נפגש נתניהו עם אנשי מילואים ב'מאהל הפראיירים', והביע תמיכה מוחלטת בעמדתם. בד-בבד הודיעה ישראל ביתנו שבכוונתה להעלות להצבעה את חוק הגיוס שהכינה. הדיון בחוק היה מעמיד את נתניהו במצב בלתי אפשרי: תמיכתו בגיוס הייתה מובילה באופן מידי לפרישת הסיעות החרדיות. התנגדותו הייתה גורמת לו נזק תדמיתי ואלקטורלי קשה מנשוא.

שעה קלה לאחר שנפגש עם אנשי המילואים, אישר נתניהו בישיבת שרי הליכוד כי פניו להקדמת הבחירות. ביום שני כבר הייתה המערכת הפוליטית כמרקחה. הקדמת הבחירות נחשבה לעובדה מוגמרת. הדיונים התנהלו אך ורק בעניין התאריך. אחר-הצהריים באותו יום הודיע היועץ המשפטי לממשלה שבכוונתו להגיש בתוך חודש כתב אישום נגד יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן.

שתי גרסאות אם כן לסיבות שהובילו להקדמת הבחירות.

האחת: נתניהו הוא שמשך בחוטים. כבר לפני חודשיים-שלושה התבטא בשיחות סגורות בנוסח "אולי אתם יודעים מי יכול לפרק לי את הקואליציה?" בחירות בספטמבר מוציאות אותו מהסבך של חוק טל, מוציאות את העוקץ מהמחאה החברתית שתוכננה לקיץ, ותופסות את המחנה שמולו לא מוכן. לו המתין נתניהו, ייתכן שהקרב על ראשות מחנה השמאל היה מגיע בשלב כלשהו לנקודת הכרעה. או שמופז היה מתאושש ועובר את מפלגת העבודה, או שיחימוביץ' הייתה משאירה מאחור את קדימה. הברנז'ה התקשורתית שמעוניינת להפיל את נתניהו הייתה בלית ברירה מתחילה לבנות את המנצח כמועמד לראשות ממשלה. היום למחנה השמאל אין מועמד. תהיינה תוצאות הבחירות אשר תהיינה, רק הליכוד יכול להרכיב ממשלה.

סיבה נוספת: הוא רצה להוביל לבחירות כדי שליברמן לא יספיק לחתום על עסקת טיעון, להתפטר מהכנסת ולחזור לכנסת הבאה כפי שעושה עכשיו צחי הנגבי. ליברמן הבין שנתניהו גמר בדעתו ללכת לבחירות והקדים תרופה למכה: משך בחבל כדי לפרק את הממשלה שהייתה מיועדת לפירוק כדי להצטייר כמוביל ולא כנגרר.

הגרסה השנייה: ליברמן הוא שגרם להקדמת הבחירות. הוא יודע מה שאחרים לא יודעים, הוא צפה את הגשת כתב האישום נגדו והקדים את המאוחר. הליכה למערכת בחירות מהירה, כשכתב האישום מוגש במהלכה, עשויה להיטיב עם ישראל ביתנו שתרוץ בקמפיין "אני מאשים".

הדעות במערכת הפוליטית חלוקות. לכל גרסה יש תומכים, אבל נראה שליברמן לא היה להוט לרוץ לבחירות. סביר להניח שהיה מעלה את הצעת החוק שלו במהלך מושב הקיץ, אבל מבחינתו לא הייתה בעיה ללכת לבחירות גם כמה חודשים מאוחר יותר. כך או אחרת, נוצרה מציאות שבה הכתובת על הקיר, ואז כל שותף קואליציוני עשוי למשוך בחבל מתוך הבנה ברורה שהממשלה תתפרק בכל מקרה.

ביום שני התנצח אלקין בהנהלת הקואליציה עם ישראל אייכלר. אייכלר זעם כי הפילו לו תיקון לחוק לשון הרע שנועד להגן על החרדים. ביבי אולי ינצח את הבחירות, אמר, אבל בגלל שפגש את החבר'ה ממאהל הפראיירים, יקרה לו מה שקרה לשרון וללפיד. הוא הוסיף שהיה מעדיף לשבת בממשלה עם אבו-מאזן ולא עם ביבי. אלקין, שדווקא מקפיד להתקרב לחרדים, השיב לו – אני מאמין לך בהחלט. רק השמאל יודע לדאוג לחרדים, המשיך אייכלר.

העימות שיקף היטב את הסיבה, ולו הפורמלית, שהובילה להקדמת הבחירות. אייכלר חזר לכנסת באיחור ופספס כמה נקודות. האחת, אבו-מאזן כבר לא כל כך רלוונטי. השנייה, הזירה הציבורית היא לא כתמול שלשום. סקר שנערך לפני כחודש בקרב מתפקדי הליכוד מעיד כי 70 אחוז מהם תומכים בגיוס לכולם.

"מאהל הפראיירים" לא עושה רושם של מאבק פוליטי מאורגן. ביום שני אירח שאול מופז את ראשי המאבק בישיבת סיעת קדימה. הוא ציפה מהם לטפיחה על השכם, אך נחל אכזבה. האורחים דיברו בהתפעלות על פגישתם עם נתניהו, שלדבריהם התרשם מפעילותם והביע בהם תמיכה מוחלטת. מופז השתתק, אובד עצות. לעזרתו נחלץ רוני בר-און שהסביר כי נתניהו רק מדבר.

במאהל הכינו הצעת חוק שירות חובה. בקווים כלליים, היא דומה להצעת החוק של דודו רותם שהניח ליברמן בשבוע האחרון על שולחן הכנסת. גיוס לכולם להוציא 2,000–3,000 עילויים; הצבא יחליט מי יגויס ומי יופנה לשירות אזרחי או לאומי, כולל במגזר הערבי; תקופת מעבר של חמש שנים; חיילים שישרתו שירות קרבי יתוגמלו יותר מאחרים; מי שלא ישרת בכלל לא ייהנה מהקצבאות שמשלמת המדינה.

במקביל הכינו הצעות חוק גם סיעת העצמאות וקדימה. ההצעות פחות או יותר חופפות. ההצעה היחידה שלא מקובלת על אנשי המאהל היא הצעתו של יאיר לפיד שטרם הבשילה להצעת חוק. זאת משום שלפיד מציע פטור של חמש שנים שלדברי גרינברג אינו אלא הארכת חוק טל בחמש שנים נוספות.

כל המפלגות הציוניות, אומר עו"ד איתן מראשי המאהל, תומכות בהצעה שלו ושל חבריו. קדימה, העבודה, הבית היהודי, אריה אלדד מהאיחוד הלאומי. מה עם הליכודניקים? הם לא חתמו כי הם מחכים לראש הממשלה, אבל בשיחות פרטיות הביעו כמה חברי כנסת תמיכה מוחלטת. אשר לאנשי ישראל ביתנו, הם לא חתמו על הצעתו רק משום שהסיעה שלהם מעלה כבר הצעה דומה משלה. כל הסיעות הציוניות (גם מרצ), סיכם גינזבורג, תומכות בהצעה.

אכן כן, אבל תמיכה לפני הבחירות היא כסף קטן. השאלה היא מה יקרה ביום שאחרי. שאלתי את גינזבורג אם אינו חושב שאחרי הבחירות מה שהיה הוא שיהיה. הממשלה החדשה תגנוז את הצעות החוק הללו ותחוקק חלופה לחוק טל.

הוא חושב שלא. נתניהו, הוא אומר, יוכל להקים כל ממשלה שהוא רוצה. ממשלה עם העבודה וקדימה שבה הוא סממן ימני, אף שהסבירות נמוכה; ממשלה עם לפיד, קדימה וליברמן, בסבירות גבוהה; וממשלה עם כל אלה וגם עם העבודה. המפד"ל תהיה בפנים. החרדים לא. ממשלה נוסח ממשלת שרון השנייה.

בינתיים היועץ המשפטי של הכנסת פרסם חוות דעת שלפיה פיזור הכנסת יוביל להארכת חוק טל באופן אוטומטי עד תום שלושה חודשים מכינונה של הכנסת החדשה. בלשון פשוטה: מה שהיה הוא שיהיה, לפחות עד סוף 2012. סביר להניח שגם לאחר מכן.

ביום שלישי, שעה קלה לאחר שהגישה ליו"ר הכנסת את מכתב ההתפטרות שלה, הרימה ציפי לבני טלפון לח"כית בקדימה, מאלה שתמכו בה במרוץ מול מופז. לא, היא לא הציעה לח"כית לפלג ביחד את הסיעה וללכת איתה למפלגה שתקים. היא התקשרה להיפרד כשהיא בסערת רגשות ודמעות בקולה. אל תיקחי את זה קשה, ציפי, ניחמה אותה חברת הכנסת. תיקחי פסק זמן, את עדיין צעירה, תחזרי לכנסת הבאה. צחי עד אז יחליף את מופז, ויקבלו אותך בזרועות פתוחות.

הח"כית מצדה חייבת לדאוג לעצמה. סקרי דעת הקהל מבשרים לקדימה רעות. 16–18 חברי סיעה לא יחזרו לכנסת הבאה, וזה במקרה הטוב. אם המפלגה לא תתאושש, העריך שלשום חבר סיעה נוסף, היא עלולה להידרדר גם ל-7–8 מנדטים. קדימה במדרון חלקלק.

ביום שני בישיבת הסיעה, כשביקש מופז לנחם את נתניהו, נראו מרבית חברי הסיעה כיושבי שבעה. הרשימה שתיכנס לכנסת צפופה כסירה האחרונה שיצאה מהטיטאניק. מקומות בסירה יתפסו לבטח צחי הנגבי ודן חלוץ, ומופז יתיימר להביא עוד כוכב חדש. רק שליש מהח"כים המכהנים יחזרו לכנסת אחרי הבחירות.

האם עומדת להם האופציה של הליכה לבחירות עם לבני? הבחירה היא בין הפטיש לסדן. בקדימה בקושי נותרו מקומות, ומפלגה של לבני כלל לא בטוח שתעבור את אחוז החסימה.

שוחחתי עם חמישה מתומכי לבני לשעבר. מהקרובים אליה. איש לא קיבל הצעה להצטרף למפלגה החדשה שתקים. עם אף אחד מהם לא דנה לבני על המהלך המתרקם לכאורה. "ציפי לא הציעה לי כלום", אמר אחד מהם. "גם אם תציע, את חושבת שיש מקום לעוד מפלגה בין הליכוד לעבודה? לצד קדימה, לפיד, ומפלגתו החדשה של אלדד יניב?"

מוקדם להגיד אם תצליח לבני לפלג את קדימה. אם כן, יהיה זה מהלך של "תמות נפשי עם פלשתים". גם אם תעבור את אחוז החסימה, לבני אולי תחסל את מופז אך יחד עם זאת תהפוך ממועמדת לראשות ממשלה לראש סיעה קיקיונית שתתייבש על ספסלי האופוזיציה. משהו בסגנון מרצ.

לפני כחודש וחצי הערכתי שלבני תפסיד בפריימריז בקדימה ותלך הביתה. השבוע התאמתה התחזית. בשיח הציבורי שלנו, על פוליטיקאי מתפטר, כמו על מת, אומרים דברים טובים או שלא אומרים כלום. אלא שלבני טרם עזבה רשמית את הזירה הפוליטית. לא, היא לא הייתה קורבן של כללי משחק לא הוגנים. מנהיגה בעלת עקרונות שלא רצתה "למכור את המדינה לחרדים", אשת ציבור הדורת אידיאולוגיה שלא נכנעה לקבלני קולות ועל כן הפסידה בפריימריז. האמת היא שלבני לא תפסה מקום בשורת הפוליטיקאים שמזוהים עם האג'נדה האידיאולוגית שהם מקדמים: גאולה כהן, שולמית אלוני, עוזי לנדאו, יוסי ביילין, אריה אלדד. לא היה לה מסר ייחודי משלה. היא הייתה פוליטיקאית שלא הצליחה והבוחר שלח אותה הביתה.

שתי מפלגות יצאו השבוע לדרך חדשה: 'יש עתיד' של יאיר לפיד ו'העצמאות' של ברק.

לפיד טרם השיק את מפלגתו, ובינתיים הציג רק את תוכניתו לגיוס. תוכנית מאוזנת ומאופקת שבכל זאת זכתה להתקפה משס. אחרי הכול יאיר לפיד, גם אם הוא מדבר בנימה שונה מאביו, נושא את אותו השם.

הסקרים מיטיבים איתו, ולא רק הסקרים שאנו נחשפים אליהם: לאחרונה מביע היועץ האסטרטגי של ישראל ביתנו ארתור פינקלשטיין דאגה נוכח סקרים פנימיים שנערכו עבור המפלגה. על-פי הסקרים, ניכרת זליגה של קולות מישראל ביתנו למפלגתו של לפיד בממדים של שלושה-ארבעה מנדטים.

הרשימה החדשה, בשונה מקדימה, רווית מקומות פנויים, אבל בינתיים לפיד עומד על שלו ובסביבתו חוזרים וקובעים שהוא אינו מחכה לציפי לבני. לא בתור מספר שתיים ברשימה ולא באיחוד סיעות אם תקים מפלגה משלה.

יממה לאחר הופעתו של לפיד הודיע ברק על התמודדות מפלגתו לכנסת. באנו להפריך את השמועות על שריונים בליכוד, אמר והציג בחגיגיות סקר שבו המפלגה עולה משני מנדטים לשלושה ועוברת את אחוז החסימה.

תתפלאו, אבל לא בשמיים היא: אם מופז ימשיך להידרדר, ברק אכן עשוי להכניס שלושה חברי כנסת. אשר לשריון בליכוד, אכן הייתה כוונה כזו אך המהלך לא הצליח.

לפני כמה חודשים נפגש ברק עם דמות בעלת השפעה ביו"ש. מטרת הפגישה הייתה לשכנע את האיש, שחולש על מספר משמעותי של מתפקדים, שלא להתנגד לשריונו של ברק ברשימת הליכוד לכנסת. שר מהליכוד המקורב לנתניהו היה בפגישה.

בליכוד עוררה הכוונה לשריין מקום לברק התנגדות מקיר לקיר. בוגי יעלון ודני דנון תקפו אותה מעל כל במה אפשרית. הניסיון נבלם. היום מדברים בליכוד על חיסולים לקראת הפריימריז שיתקיימו באמצע יוני. את ברק כבר חיסלו בליכוד ואילצו אותו להתמודד לבד.