העובדים הסמויים מן העין

הם לא עובדים קבועים, והם גם לא בדיוק עובדי קבלן, אבל הם עובדים כמעט שקופים. תשומת הלב הציבורית פוסחת על דפוס העסקה סמוי מן העין, הנהוג במשק ההולך ומופרט שלנו - כבר למעלה מעשור. כה סמוי, עד כי חמק מתחת לרדאר של שיח המחאה ומעיני התקשורת, ונעלם לחלוטין מההסכם שנחתם בפברואר 2012 בין האוצר להסתדרות, בעניין עובדי הקבלן.

מדובר ב"עובדים משוחלפים" - עובדים בעלי הכשרה מקצועית, המועסקים במקצועות הליבה אך חסרים יציבות וביטחון תעסוקתי. אפשרויות הקידום שלהם מוגבלות והם אינם נהנים מכל התנאים של העובדים הקבועים. המונח "עובדים משוחלפים" הוא פרפראזה על מונח מתחום האלגברה הליניארית ("שחלוף" [Transpose] - החלפה בין שורות ועמודות שאינה משנה את המטריצה). אלו עובדים המועסקים לתקופות ארוכות, עד עשר שנים, ומוחלפים בעובדים אחרים הנכנסים לארגון וממלאים תפקיד זהה.

אם נתאר את העסקת העובדים בשוק העבודה על קו אופקי רציף, שבקצהו האחד עובדים קבועים ובקצהו השני עובדי הקבלן, הרי שהעובדים המשוחלפים ממוקמים במעלה הקו, מעל עובדי הקבלן, אך מתחת לעובדים הקבועים (שאף הם נחלקים לדורות). מנגנון העסקה זה אומנם מיטיב עם העובד בהשוואה למנגנון העסקה באמצעות קבלן כוח-אדם, משום שהמעסיק ומקום העבודה חד הם, אבל הוא פוגעני מבחינות רבות.

שני מעמדות עובדים: "קבוע" ו"ארעי"

"עובדים משוחלפים" ניתן למצוא בכל הרמות וכמעט בכל התפקידים, החל בנציגי שירות במוקדים טלפוניים, עובדי כפיים ועובדי משרד מקצועיים (אקדמאים, מהנדסים, הנדסאים, טכנאים, עורכי דין וכלכלנים). העובדים המשוחלפים עובדים כתף אל כתף עם עובדי הארגון הקבועים, אך מעצם היותם משוחלפים דפוס העסקתם הוא פוגעני.

הם מועסקים בחוזה מיוחד ונהנים ממרבית ההטבות הסוציאליות והמפעליות ומתנאי שכר הנהוגים באותו מקום עבודה, אך הם נבדלים מהעובדים הקבועים בנגישות למכרזים ובתקופת העסקה הקצובה מראש. העובדים בחוזה מיוחד מופלים באופן יחסי לחבריהם במספר היבטים - ההיבט הפוגעני ביותר הוא במימד ה"קביעות". עבודה כתף אל כתף שנים רבות של שני עובדים, האחד בעל סטאטוס "קבוע" והשני בעל סטאטוס "ארעי" (משוחלף) - יוצרת שני מעמדות של עובדים באותו ארגון.

יתרון המעסיק: גמישות ניהולית

היתרון למעסיק הוא גמישות ניהולית. אם תפחת העבודה - ניתן יהיה בקלות יחסית להתאים את מצבת כוח האדם לנדרש. ועד העובדים המקומי אינו נפגע מדרך העסקה זו, כי עובדיו מאורגנים תחת ההסכם הקיבוצי וההנהלה אינה יכולה להפעילם בעת שביתה. הם משלמים מיסי ועד, כך שכוחו ועוצמתו של ועד העובדים נשמרים. במקרה בו הארגון יידרש או יאלץ "לשחרר" באופן מיידי כמות גדולה של עובדים, העובדים הארעיים יהיו הראשונים לשלם את המחיר.

גם ההסתדרות אינה ניזוקה מדרך העסקה זו. העובדים מאוגדים באמצעות ארגון העובדים הקיים במקום העבודה ומשלמים דמי חבר או דמי ארגון. מדפוס העסקה זה נפגעים בעיקר העובדים המשוחלפים והארגון המעסיק. בראיונות עם העובדים עולה בבירור הטענה כי לאחר עשר שנות עבודה (כשהעובד חצה את גיל 30) ובמצב שוק העבודה, קשה מאוד למצוא עבודה חדשה. בוודאי עבודה בתנאי שכר ותנאים סוציאליים כפי שהתרגלו. בנוסף, העובדים הקימו או הגדילו משפחה, רכשו בית ומשלמים משכנתה. דווקא בשנים הקשות ביותר מבחינה כלכלית הם מוצאים את עצמם מחוץ למקום העבודה שהכירו.

עובדים הנמצאים בשליש האחרון של תקופת העסקתם מדווחים על מוטיבציה ירודה, תפוקה פוחתת וריבוי יחסי של היעדרויות. ההסכם שנחתם בין האוצר וההסתדרות והביא לסיום השביתה הגדולה ב-12 בפברואר, מסיים למעשה את העסקת עובדי "כתף אל כתף" באמצעות קבלן לאחר תקופה של תשעה חודשים. יש להבטיח שדפוס העסקה זה לא יומר בדפוס העסקה מתחכם, בו העובדים מועסקים ישירות על-ידי המעסיק ומשוחלפים מדי תקופה.

מחאת קיץ 2011 והשביתה למען מתן פתרון לתופעת עובדי הקבלן יצרו שעת רצון, וראוי יהיה לנצלה לטובת דיון ציבורי כולל ורחב יותר על דפוסי ההעסקה במשק, מתוך שאיפה להעניק לאדם העובד ביטחון תעסוקתי וביטחון פנסיוני.