דרך החתחתים

שתי חברות עברו לכאורה על חוקי התכנון והבנייה, האחת פרטית והאחת ממשלתית. נחשו מי הועמד לדין. עכשיו נוסיף לכם עוד פרט: החברה הפרטית רק ביצעה עבודה עבור החברה הממשלתית, בפרויקט שהוגדר כבעל חשיבות לאומית. נחשו שוב מי הועמד לדין. לא ניחשתם? פשוט מאוד: החברה הפרטית.

מעשה שהיה - כך היה. חברת מעצ שכרה את חברת סולל ובונה תשתיות, מקבוצת שיכון ובינוי, לשקם עבורה גשר בכביש הערבה. מפקח של הוועדה לתכנון ובנייה ערבה תיכונה גילה, כי באתר העבודה הוצבו קרוואנים בהם נעשה שימוש למשרדים ומחסנים. חזר המפקח למשרדו, דיווח לממונים עליו והם החליטו להגיש כתב אישום נגד סולל בונה. המנהלים אף טרחו, בדקו ומצאו מיהו מנהל החברה והעמידו לדין גם אותו: חיים גולמבק. החברה וגולמבק יוצגו בידי עו"ד ינון סרטל.

אלא שהמשפט הפך עד מהרה לפארסה. ראשית, גולמבק הוכיח שהוא בכלל לא היה מנהל סולל בונה תשתיות, אלא מנהל מפעלי הבטון של חברת סולל בונה - שהיא חברה אחרת בקבוצת שו"ב. את הפרטים הפשוטים האלו כנראה לא טרחה המדינה לבדוק בקפידה הראויה. מכל מקום, גולמבק אישר שהוא נשא באחריות להצבת מתקנים באזור הפרויקט - אבל לא הקרוואנים שבגינם הוגש כתב האישום, אלא סילו לייצור בטון. הסילו הזה היה חיוני לביצוע העבודות, בשל ריחוקו של האתר ממפעלי בטון קבועים.

שנית, וזה העיקר: גולמבק טען שאת הקרוואנים בכלל הציבה מעצ, שכאמור הפרויקט בוצע עבורה, בשטח ההתארגנות שלה. שופט בית משפט השלום בבאר שבע, איתי ברלסר-גונן, קיבל גירסה זו: המדינה לא הוכיחה שהקרוואנים היו שייכים לסולל בונה ולא סתרה את הטענה שלמעשה הם היו שייכים למעצ. סילו הבטון הוצב לפי דרישתה של מצע והוסר לאחר שכבר לא היה בו צורך, ועוד לפני הגשת כתב האישום.

נראה שגם נציג המדינה הבין שיש לו בעיה, כי בסיכומים ניסה לבצע פניית פרסה ולטעון שכתב האישום מתייחס לאותו סילו לבטון. ברלסר-גונן דחה בשתי ידיים את הניסיון: הדבר לא נאמר בכתב האישום, והמדינה עצמה - בטיעונים מקדימים - הבחינה היטב בין הקרוואנים לבין הסילו. אם נקבל את גישת המדינה, הוסיף, הרי שיש לזכות את סולל בונה ואת גולמבק ולו רק בשל הגנה מן הצדק: האכיפה הסלקטיבית שבחרה המדינה, כאשר העמידה לדין אותם ולא העמידה לדין את מעצ.

אם נצמדים כראוי לכתב האישום המקורי, המשיך ברלסר-גונן, הרי שהעובדה שהמדינה כלל לא טרחה לבדוק האם הקרוואנים אינם שייכים למעצ, מהווה מחדל חקירתי. אם החקירה הייתה מתנהלת כראוי, העיר, "ייתכן שכל כתב האישום הזה לא היה בא לעולם". מאידך-גיסא, אפילו אם נלך בגישת המדינה ונאמר שמדובר בסילו הבטון - מדובר במבנה זמני, על גלגלים, שכלל אין צורך באישור כלשהו כדי להציבו בשטח.

ברלסר-גונן מסכם: "השכל הישר והדעת אינם מאפשרים השלמה עם מצב שבו הוועדה המקומית בוחרת שלא להגיש כתב אישום כנגד מעצ, בגין אותם מבנים יבילים המשמשים למשרדים ומחסנים, והיא אצה להגיש כתב אישום כנגד מי שנותנת שירותים למעצ והונחתה על-ידי מעצ, בהיותה רשות הדרך, לבצע את הפעולות שהצריכו הבאת אותו מפעל בטון נייד לטובת הפרויקט, ואך זאת בלבד".