הנאמנות היציבה היא קו אופי בסיסי אצל ח"כ בר-און ולעיתים היא גובלת בגיחוך, כמו למשל בסגידתו לפטרון שלו, ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת, אהוד אולמרט. לאורך התקופה הממושכת שבה נחקר אולמרט בפרשות שחיתות שונות כבדות-משקל, פעל בר-און על תקן של סניגור ציבורי מתנדב מבלי שהוענק לו מנדט לכך.

בר-און הגדיל לעשות כאשר בשלוש הפעמים שבהן הוגשו בשנתיים האחרונות כתבי אישום פליליים נגד אהוד אולמרט, התראיין בכל כלי התקשורת, סיפר בהרחבה על יושרו של אולמרט ועל רמתו המוסרית המוכחת, והביע את בטחונו המוחלט שאולמרט ייצא זכאי מכל המשפטים הפליליים. מצער היה לי לשמוע דברים אלה מפרקליט שהתמחה בפלילים.

הזנב של אולמרט הפך להיות השופר שלו שתוקע תקיעות תרועה מול השברים של אולמרט. בר-און היה מאז ומתמיד גרופי של אולמרט, והיה מעורב מאחורי הקלעים בכל מיני תחמונים וקומבינות, לא תמיד עם עקבות מרשיעים. בספרי "זעקי ארץ מושחתת" חשפתי, בין השאר, פרט מאלף שקשור במערכת היחסים בין אולמרט ובר-און, שניהם חובבי כדורגל כרוניים:

בשנת 1997, בתקופת כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש הממשלה, נעשה "תרגיל מסריח" מתוך כוונה להשתלט על שלטון החוק במדינה. הכוונה הייתה למנות את בר-און, שהוא משפטן בהשכלתו, לתפקיד היועץ משפטי לממשלה על-מנת שיטה חסד עם בכירי המושחתים בשלטון.

נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, גילה בשעתו ששר המשפטים הנגבי עדכן אותו לגבי המינוי של בר-און. ברק: "אמרתי לו שאני מכיר את בר-און. הוא היה בכמה ישיבות בעניין לשכת עורכי הדין. בר-און איש נעים שיחה, עם חוש הומור, אבל לתפקיד של יועץ משפטי - הוא בהחלט לא מתאים". "הוספתי, שעל-פי הכללים, היועץ המשפטי צריך להיות כשיר להתמנות לשופט בית המשפט העליון, ואני לא הייתי ממנה אותו כשופט שלום".

יום לפני ביצוע התרגיל שנועד לכבוש את שלטון החוק, נועד בר-און עם אולמרט שכיהן אז כראש עיריית ירושלים כדי לקבל ממנו את "ברכת הדרך". מן הסתם לקח אולמרט בחשבון אפשרות שיום אחד עלולים להיחשף חלק ממעלליו הפליליים. אם יהיה אז בר-און בסביבה, זה יהיה טוב עבורו.

המשטרה חקרה את כל המעורבים בתרגיל באורח פעיל או פאסיבי, ביניהם בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן (אז כמנהל משרד ראש הממשלה), צחי הנגבי (שר המשפטים באותה עת), אריה דרעי (שר הפנים) ואיש העסקים דודי אפל שהיה אחד ה"טבחים". גם בר-און נחקר, איך לא? חקירת המשטרה נפתחה אחרי שהתעורר חשד, לפיו נתניהו הסכים למנות את בר-און ליועץ משפטי לממשלה בתמורה לכך ששס תתמוך בהסכם חברון שהוא גיבש, לו התנגדה המפלגה.

בר-און אמור היה, על-פי החשד, בתמורה, לאפשר לדרעי לסיים את המשפט נגדו בעסקת טיעון שאין עמה קלון. בעקבות החשיפה היה נתניהו לראש הממשלה הראשון שנחקר במשטרה. בנוסף, נחקרו גם מנכ"ל משרדו דאז, אביגדור ליברמן, והנגבי. היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל קבעו שאין ראיות מספיקות כדי להעמיד לדין את המעורבים.

מי ש"הכשיר את השרץ" אצל נתניהו, היה הנגבי שהתמחה בעבר במשרדו של בר-און והיה מקורב אליו. חושיו של נתניהו, שהוא חשדן מטבעו, לא אותתו לו שפועלים מאחורי גבו ומסבכים אותו בפלילים. המינוי הבעייתי של בר-און, שאושר על-ידי הממשלה, עורר ביקורת חריפה מוצדקת מימין ומשמאל, בפוליטיקה ובאקדמיה.

בר-און נחשב אומנם פרקליט בעל ניסיון בפלילים, אך טענו נגדו שכמעט לא עסק במשפט חוקתי ובמינהל-ציבורי. העיתונאי גדעון אלון כתב בעקבות המינוי ב'הארץ': "בר-און איננו נחשב בעיני המשפטנים כמשפטן בעל שיעור קומה מהשורה הראשונה של המשפטנים בארץ. הוא אומנם 'פליליסט' טוב, אך מעולם לא נחשב לבר-סמכא בתחום המשפטי. הוא מוכר לציבור הרחב בירושלים הודות לפעילותו בתחום הספורט מאז שימש כיו"ר אגודת הכדורגל של בית"ר ירושלים".

היעדר הכשירות המקצועית לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בלט עוד יותר על-רקע נתונים אחרים של בר-און: הוא היה באותה עת חבר מרכז הליכוד; לשרי הממשלה לא ניתנה שהות בין ההכרזה על שמו של בר-און ועד להצבעה על מינויו כדי לתהות על קנקנו. רק לאחר המינוי גילתה הסופרת עירית לינור בתוכנית "הכל דיבורים" בקול ישראל, כי בר-און בעצם מהמר כבד בבתי קזינו בחו"ל. עובדה מפתיעה זו קיבלה מאוחר יותר אישור וחיזוק ממקורות מוסמכים שנתקלו בבר-און בבתי קזינו בחו"ל. (למרבה האירוניה מונה בר-און כעבור שנים כיו"ר מועצת ההימורים, ונראה שמינוי זה הביא אותו ל"נמל הבית" שלו.)

בסופו של דבר בר-און הבין שנקלע לצרה גדולה והחליט להתפטר מתפקיד היועץ המשפטי כעבור 48 שעות של כהונה עלובה, אחרי שחש שראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים הנגבי לא מגבים אותו מול התקפות המחץ. נתניהו והנגבי הפצירו אומנם באורח פורמאלי בבר-און להישאר בתפקידו, אך בדיעבד הם הודו שהליך מינויו היה פגום וביקשו להציל את עורם ולפשוט את עורו.

פרשת "בר-און חברון" המצחינה הסתיימה אומנם בלי כתבי אישום פליליים, אבל חזרה מדי פעם לכותרות והזכירה תופעה חמורה. בר-און, שכיכב בפרשה זו, ביקש לשווא להשכיחה על-מנת שהקריירה הפוליטית שבה החל בליכוד תחת חסותו של אולמרט לא תיפגע. כבר בראשית פעילותו הפוליטית התגלה בר-און כבר-פלוגתא חריף בעל פה גדול וחסר-מעצורים, מעין בולדוג פוליטי שלא מפסיק לנבוח. אבל העננה של המינוי האומלל כיועץ המשיכה לרחף מעל ראשו.

אחת הפעמים שבהן נאלצנו להיזכר בפרשה בכל עוצמתה, הייתה בחודש נובמבר 2004, כאשר חבר הכנסת לשעבר יחיאל חזן נחשף בהצבעה כפולה שביצע במליאת הכנסת במקום חבר-כנסת אחר, הועמד לדין פלילי, הורשע ונדון לארבעה חודשי מאסר על תנאי ולעבודות שירות. במהלך הדיון הציבורי בנושא זה, נחשף כעבור זמן קצר צילום וידאו שנעשה בכנסת בחודש מאי 2003, ממנו עלתה בבירור עובדה מאלפת: גם חבר הכנסת רוני בר-און הצביע הצבעה כפולה בכנסת עבור חברת הכנסת לשעבר ענבל גבריאלי. חשיפת הצילום סתרה תצהיר שקרי של בר-און, שבו טען באורח חד-משמעי כי לא הצביע כלל הצבעה כפולה.

בעקבות זאת פנה פרקליטו של חזן, עורך הדין אשר חן, ליועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז, ודרש את פתיחת החקירה נגד רוני בר-און שכיהן כבר אז כשר. "כמי שאמון על שלטון החוק ושוויון בפני החוק, אנו פונים ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שינקוט את כל ההליכים ויורה בחקירה של השר בר-און באופן מיידי, לאחר שגם הודה בפה מלא בביצוע העבירה, כדי שלא יהא חוטא נשכר", כתב עו"ד חן. הפרקליט טען עוד, שקיים חשש לשיבוש ראיות בחקירה. "אם כבוד היועץ לא ימצא לנכון להורות למשטרה לפתוח בחקירת בר-און בהצבעתו הכפולה, ואף להעמידו לדין, ניאלץ לפנות לבג"צ למצוא סעד ותמיכה לתביעה אלמנטארית זו".

בעקבות חשיפת החשד לביצוע עבירה פלילית על-ידי חבר הכנסת בר-און, פנתה תנועת אומ"ץ ליועץ המשפטי לממשלה מזוז בדרישה להורות למשטרה לערוך חקירת משטרה בפרשת הצבעתו הכפולה של בר-און. משום מה החליט מזוז שלא להעמיד לדין את בר-און. אולי משום שבר-און התנצל וטען שפעל בתום לב. כך נחלץ בר-און מצרה נוספת.

בכל פעם שהייתה לבר-און ההזדמנות לסייע לאולמרט הנוכל, הוא לא היסס לעשות זאת בגלוי, למרות שידע היטב שאולמרט הוא כפוי-טובה סדרתי. הזדמנות נוספת לבר-און להוכיח את התבטלותו בפני אולמרט ניתנה לו בשעתו כאשר תמך בעמדתה של ועדת השרים לענייני חקיקה בראשותו של שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן, שביצעה מחטף בהרכב חסר שאישרה בחופזה להניח בכנסת הצעת חוק חדשה של חברת הכנסת רונית תירוש מקדימה, שנועדה למנוע מרשויות אכיפת החוק מלחקור ראש ממשלה מכהן על עבירות פליליות שביצע לפני תקופת כהונתו.

תנועת אומ"ץ הזדרזה לפרסם הודעה חד-משמעית, בה הבהירה כי בכוונתה לפתוח במערכה ציבורית לסיכול הפיכת לשכת ראש הממשלה לעיר מקלט לעבריינים סדרתיים ולשודדי הקופה הציבורית. בהודעה נאמר, בין השאר:

• "לא מפתיעה העובדה שהצעת חוק אנטי דמוקרטית זו נולדה בחטא ביזמתה של מפלגה קדימה ה'מתברכת' בריבויים של אישים בכירים חשודים, נחקרים ומורשעים בהם שני ראשי ממשלה לשעבר המוגדרים כמושחתים חסרי ספק. הנימוק הדחוק שחקירות של ראש ממשלה בתקופת כהונתו עלולות להפריע לענייני המדינה אינו רלוונטי ועומד בסתירה להחלטת בג"ץ שאיש ציבור רם דרג חייב להיות בעל יושרה אישית ובעל רמה מוסרית נורמטיבית ראויה. לא יעלה על הדעת שאיש ציבור שביצע בעבר עבירות פליליות ומועד להמשיך בהן יעמוד בראש המדינה, ישמש דוגמה אישית ויציב חלילה את האינטרסים האישיים שלו לשרוד בתפקיד בכל מחיר כדי להימלט משלטון החוק על פני האינטרסים החיוניים ביותר של המדינה".

הכדור מצוי מאז במגרשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. גם אם החוק היה מתקבל בכנסת, הוא היה חל על ראש הממשלה הבא. משום כך, לא יקשה על נתניהו לתמוך בדחיית החוק ולסמן שמוטב שבלשכת ראש הממשלה יישבו בעתיד לשם שינוי אנשים ישרים, חפים מחשדות, שהחוק נר לרגליהם וכספי ציבור אינם זורמים לכיסם או מממנים את הנאותיהם.

בשלב זה אני סקרן לדעת מה יאמר בר-און בבית המשפט אם יוזמן בבוא העת להעיד עדות אופי למען אולמרט אחרי שיהיה, ללא ספק, ראש הממשלה הראשון במדינה שיורשע במשפט פלילי.

בחודשים האחרונים הייתה לחבר הכנסת בר-און עדנה כאשר כיהן כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה ונעץ את שיניו בנתניהו ובשרי ממשלתו. עתה, אחרי שבר-און נטש את לבני והתמסר בקלות יחד עם חבריו ועם מופז לנתניהו, הוא ייתן מנוחה סוף-סוף לפיו הגדול ויפסיק לצייץ.