מסעדה שכולה ים-מעדנים

שלושה חודשים בלבד, מאז שנפתחה, הספיקו למסעדת "דליקטסן" התל אביבית (יהודה הלוי 79-81) להעפיל לפסגות. אולי זה בזכות הניסיון הקולינרי והמוניטין הלא-מבוטל של בעליה, רותי ומתי ברודו, ואולי סתם בזכות המזל הטוב שמשחק לידיה.

כך או אחרת, הדברים אמורים במסעדה הטובלת כולה בים של מעדנים. כזו שנמנית עם קומץ של מסעדות-צמרת, המפנקות את סועדיהן בשופרא דשופרא. קומתה הראשונה היא מעדניה, המוכרת את התוצרת שלה לאניני-טעם. קומתה השניה, עם מרפסת צמודה, משמשת כמפגש של גורמה לסועדיה.

במשך כל ימות החול היא הומה ושוקקת-חיים ומוגשות בהם ארוחות-בוקר מגוונות, שהופכות בסופי-שבוע לברנץ'. בצהרי היום מתחלפים תפריטי הבוקר בתפריט-צהריים עשיר למדי, ולנו, שהתנסינו בו, הוא הסב נחת מרובה.

פתחנו בקיגל ירושלמי, שאליו נתלוו מלפפונים חמוצים. המנה, היהודית לשמה, ערבה מאוד לחיכנו, והזכירה לנו את מאכל הבית של פעם. השבח לאל גם למלפפון החמוץ, שלא הגיח הפעם, כמנהגן של מסעדות אחרות, מקופסת-שימורים.

מעל ומעבר

רק בת הזוג החמיצה פנים לנוכח המנה שנחה בצלחתה. למזלה הבחין בה המלצר אדיב הסבר ופיצה אותה במנה נדיבה של כבד קצוץ עם חזרת. זו הייתה עשויה בטוב-טעם, כשלשבחו של הכבד ייאמר שהיטיב, אכן, לשמור על כבודו. הוא לא היה דייסתי, אלא גושי ומוצק כדבעי.

בעוד אנו מיטיבים ליבנו בלחם הבית השחור, עטור הגרעינים, בתוספת בקבוק של מים צוננים, שהוגשו על חשבון הבית - נחתו על שולחננו המנות העיקריות. אני בחרתי בקבב-טלה על הפלאנצ'ה, בתוספת של חציל קלוי, עגבנייה מבושלת, בצל ירוק וקערית של טחינה. הייתה זו מנה משובבת-לבב, פיקנטית ומדיפה ניחוחות ערבים. בת הזוג, מצידה, הרעיפה שבחים מרובים על פילה הדניס המופלא, לדבריה, שהוגש עם סלט-בורגול עסיסי וירקות קלויים.

את ארוחת הגורמה שלנו השלים מאפה של טארלט-פירות - מעשה ידיה להתפאר של קונדיטוריית "בייקרי", המשרתת נאמנה את "דליקטסן", כמו את שאר מסעדות הרשת של הזוג ברודו. עוגת הבצק הפריך והעגלגלה, שהייתה ספוגה במרקחת-פירות מעודנת, הפיצה טעמים וניחוחות למכביר. פינשנו באספרסו כפול, עשוי כיד המלך, ובסודה צוננת.

השירות היה מעל ומעבר. החשבון לשניים הסתכם ב-216 שקל - שווה ממש כל אגורה. מה שברור הוא של"דליקטסן" נחזור ונשוב במהרה, ועד אז אנו מזכים אותה במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי.