בדרך לקבלת התואר?

לראשיה אין כל ספק שהמעמד המכובד אכן מגיע לה. נגיד האוניברסיטה, השר לשעבר יגאל כהן-אורגד, אומר שהיא עמדה בכל הדרישות האקדמיות שהוצבו לפניה כתנאי לקבלת המעמד ומציג את החלטת הממשלה מ-2005 שלפיה "הממשלה רואה חשיבות לאומית בהסבתה לאוניברסיטה, כמנוף לחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה באזור".

לפני חצי שנה, בינואר 2012, סיימה את עבודתה ועדת המעקב שהוקמה בעקבות אותה החלטת ממשלה במטרה לבדוק אם אריאל אכן עונה על כל הדרישות האקדמיות. הדוח שכתבה טרם פורסם, אך בפרקים ממנו שהגיעו לידינו היא קובעת באופן חד-משמעי כי "היעדים שהוצבו הושגו באופן מלא ואף מעבר לכך". הוועדה מציינת שהתרשמה מאוד מההתפתחויות שחלו בכל הפרמטרים האקדמיים שקבעה מל"ג יהודה ושומרון (שהוקמה בעקבות חוות דעת משפטית הקובעת שיש להקים מועצה נפרדת לאזורים שבהם לא חל החוק הישראלי), ובמיוחד במספר חברי הסגל האקדמי הבכיר והרכבו, במספר תוכניות הלימודים והמגוון שלהן בתחומי המדעים השונים, בפעילויות המחקר, בהצלחות בגיוס מענקי מחקר בארץ ובחו"ל ובגידול הגבוה במספר התלמידים לתואר שני ושלישי. "התיאור היבש של הממצאים, מרשים ככל שיהיה, איננו מצליח לבטא את ההתפעלות של כל חברי הוועדה מההתפתחות כתוצאה מביקורינו במקום", נאמר בדוח.

חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה למדעים, פרופ' מאיר וילצ'ק, כתב לוועדה לאחר שביקר במקום: "לאור הרמה הגבוהה שהציגו המדענים במחלקות הכימיה, הביוכימיה והביולוגיה המולקולרית, אין לי ספק שצריכים לשדרג את המרכז האוניברסיטאי לאוניברסיטה עם כל הזכויות הנובעות מכך".

מספר הפרסומים שהוציאו חוקרי אריאל מתחת ידם גבוה לאין שיעור מכל מוסד אקדמי מקביל בארץ. בעוד שיתר המכללות מנופפות ב-20 עד 40 מאמרים בשנה, באריאל פורסמו 222. "אנחנו עדיין לא אוניברסיטה ואנחנו יודעים את מקומנו, אבל הפעילות האקדמית שלנו חריגה בכל קנה מידה לעומת יתר המוסדות שאינם אוניברסיטאות", אומר כהן-אורגד.

השדרוג טומן בחובו כמה הטבות העשויות לשים את אריאל במקום טוב בהרבה מזה שבו היא נמצאת. היא תזכה לתמיכה ממשלתית שתכפיל את תקציבה ותעמידו על יותר מ-200 מיליון שקל. סכום זה נמוך באופן ניכר מהתמיכה באוניברסיטאות האחרות - הנעה בין 500 מיליון לאוניברסיטה הקטנה ביותר (חיפה) ועד למיליארד ויותר לאוניברסיטאות תל אביב וירושלים - אבל בתור התחלה זה לגמרי לא רע. השדרוג גם יאפשר לאריאל להתחרות באוניברסיטאות האחרות בבקשות לקבל ציוד מעבדות, לקבל חלק מהתקציבים שנועדו לתוכנית להשבת מדענים חוזרים ולהשתתף בתערוכות לקבלת סטודנטים במסגרת העתודה האקדמית.

אלא שבדרך להכרת הממסד באריאל כאוניברסיטה עומדים כמה מכשולים שחלקם, לפחות, נראים כנגועים בשיקולים שאינם ממין העניין. הרבה פוליטיקה, קנאה וחוסר פרגון מלווים את אריאל כמעט למן היום הראשון להיווסדה. הדיון הצפוי בות"ת יהיה המערכה השלישית בשרשרת המאבקים שלה להכרה.

המערכה הראשונה החלה עוד בטרם נדרשה החלטה להופכה ממכללה למרכז אוניברסיטאי. הניסיון הראשון היה בשנת 1999. שר החינוך דאז, הרב יצחק לוי, ביקש מהמל"ג להקים ועדה שתבדוק את העניין, אולם ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) בראשות נשיא אוניברסיטת בר-אילן משה קוה לא ראה את העניין בעין יפה. קוה כינס את ור"ה כדי להסביר מדוע הכרה באריאל תהיה אסון, ולא הגיב כאשר נשיא אוניברסיטת תל אביב דאז, פרופ' דינשטיין, הסביר מדוע הפיכת אריאל לאוניברסיטה היא מעשה חמור ממש כמו פתיחת מנהרות הכותל.

שש שנים מאוחר יותר, בפעילות כמעט חשאית ("מתחת למסכי הרדאר" הגדיר זאת גורם בכיר שהיה מעורב במהלך), אישרה מל"ג יו"ש את הפיכת אריאל למרכז אוניברסיטאי בדרך להכרה אוניברסיטאית מלאה.

גם החלטה זו לא עברה בקלות. אף שראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, הביע בכתב את תמיכתו הנלהבת בהפיכת אריאל לאוניברסיטה, נדרשו שתי עתירות לבג"ץ נגד שרת החינוך דאז, יולי תמיר, שאיימה שאם ההחלטה לא תבוטל המל"ג תכריז על התארים הניתנים באריאל כבלתי חוקיים. בלחץ בג"ץ תמיר חזרה בה אך לאחר מכן מצאה עילה נוספת להתנגדות. ההחלטה על הקמת ועדת הבדיקה לא אושרה על-ידי אלוף הפיקוד, שהוא, לצורך העניין, הגורם הריבוני המחליף את הממשלה בשטח. אלוף הפיקוד אינו חותם כל עוד שר הביטחון אינו מורה לו לחתום. "שאלתי את תמיר", מספר כהן-אורגד, "איך זה שאת, ממקימי 'שלום עכשיו', נאחזת בתירוץ כמו הצורך בחתימת אלוף הפיקוד. תמיר אמרה שתכיר באריאל כשלוחה של אוניברסיטה זרה ברבת-עמון".

רק משקמה ממשלת נתניהו הצליח שר החינוך גדעון סער להשלים את המהלך. שר הביטחון אהוד ברק, שבימי אולמרט סירב לאשר את חתימת אלוף הפיקוד, הסכים לכך לאחר התערבותו של נתניהו.

"האמת היא שאני מבין את יולי תמיר", אומר כהן-אורגד. "היא לא עשתה זאת רק מטעמי אידיאולוגיה ומשום שאריאל נמצאת בשומרון. היא ביטאה את אי הרצון של הממסד האוניברסיטאי להקים אוניברסיטה נוספת".

אכן, לא מעט גורמים בתוך האקדמיה נאבקים למניעת ההכרה באריאל. חלק מהמתנגדים עושים זאת מטעמים אידיאולוגיים-פוליטיים, וחלקם מחוסר רצון להוסיף מתחרים בשטח. ראשי האוניברסיטאות, שבשנים האחרונות קובלים על קיצוץ חד בתקציבי המחקר, חוששים שהקמתה של עוד אוניברסיטה תביא להפחתה נוספת בתקציביהם והם נאחזים בטענות מטענות שונות. בין היתר נשמעת הטענה שבמדינה קטנה כישראל אין צורך בכל כך הרבה אוניברסיטאות. העובדה שמאז 1972 לא קמה ולו אוניברסיטה אחת אף שאוכלוסיית המדינה הכפילה את עצמה אינה מהווה עילה מספקת בעיניהם.
"אתה זוכר את התורים לאוטובוסים בשנים עברו", מחייך כהן-אורגד, "ברגע שאנשים הצליחו לעלות הם היו צועקים לנהג לסגור את הדלת כי אין יותר מקום... חוק המל"ג שנחקק ב-1958 קובע שעל ועדת החינוך לקבוע כללים לקביעת אוניברסיטאות. עד היום לא נקבעו כללים כאלה כי הם אינם רוצים שייקבעו".

נשיא אוניברסיטת בר-אילן, משה קוה, אומר בתגובה לדברים כי "זו אינה סוגיה פוליטית אלא אקדמית. מערכת ההשכלה הגבוהה עומדת כיום אחרי עשר שנים קשות של קיצוץ תקציבי הנקראות 'העשור האבוד'. אלף מדענים ירדו מן הארץ כי לא נמצא להם מקום באוניברסיטאות. בהשוואה לאוכלוסיה בעולם, אין מקום לאוניברסיטאות נוספות בישראל. כבר כיום יש 56 מכללות שכל אחת מהן מבקשת להפוך לאוניברסיטה, ושמיכת התקציב קצרה מלספק את כולן. באריאל מלמדים אנשי מקצוע מעולים ובעבר הייתה המכללה בחסות בר-אילן. נשמח לשתף איתה פעולה במחקרים משותפים בעתיד. העברת תקציב לאריאל תדלדל את כוחן של אוניברסיטאות המחקר הקיימות".

באריאל מבקשים להזכיר ל'אחות הבכירה' את הקשיים שליוו את הקמתה. בר-אילן הוקמה בעקבות הסכם קואליציוני בין בן-גוריון למשה חיים שפירא, מנהיג המזרחי, שקבע כי היא לא תבקש תקציבים ציבוריים. "עד היום הם עדיין לא מבקשים", מחייך גורם באריאל, "הם רק מקבלים".

סיפורה של אוניברסיטת חיפה לווה ב'קומבינות' פוליטיות לא פחותות. בעקבות הפילוג במפא"י ב-1965, כאשר בן-גוריון הקים את רפ"י, נשאר ראש העיר המיתולוגי אבא חושי נאמן למפא"י ולאשכול בתמורה להבטחה של האחרון להקים את האוניברסיטה. זו אכן הוקמה וחתנו של אשכול, ד"ר אליעזר רפאלי, התמנה לנשיאה הראשון. עד היום מתנוסס באוניברסיטה מגדל ענק הנושא בגאווה את שמו של ראש הממשלה לוי אשכול. מעטים יודעים למה.

שר החינוך גדעון סער הוא תומך נלהב בהפיכתה של אריאל לאוניברסיטה. הוא לא נרתע מביקורת משמאל, כשם שלא נרתע כשהאשימו אותו לפני שלושה חודשים שמינה מל"ג חדשה רק כדי להכשיר את אריאל. הוא אפילו צירף למל"ג חבר סגל מאריאל, פרופ' אורציון ברתנא מהחוג לספרות. השר סער אומר שחייבים להתמלא שני תנאים - עמידה בתנאי סף אקדמיים, דבר שהוכח שנעשה, ווידוא שלא ייפגעו תקציבי המחקר של האוניברסיטאות הקיימות.

"בהיבט האקדמי אני יודע שהמוסד עומד בדרישות, כך שנותרה שאלת הסיכום התקציבי", אומר סער. מהיכן יבוא הכסף, אני שואל אותו. "הממשלה תצטרך להחליט אם היא רוצה שבאריאל תוקם אוניברסיטה. אם התשובה היא חיובית, היא תמצא מקורות מימון". האם בהרכבה הנוכחי, אני מקשה, נוכח תקציב עתיר קיצוצים וגזרות, הממשלה אכן תחליט להקצות את המשאבים הדרושים לכך? "למחייבים יש רוב. אם תידרש הממשלה להחלטה, היא בהחלט תעשה זאת".

למעשה, סער אינו זקוק להחלטת ממשלה. ברגע שהוא ושר האוצר יחליטו לתקצב את אריאל, גם לאגף התקציבים המתנגד נמרצות לא יהיה הרבה מה לומר. הבעיה כרגע היא הות"ת. פרופ' עמנואל טרכטנברג העומד בראש הות"ת לא מתלהב כלל ועיקר, בלשון המעטה, מהענקת מעמד אוניברסיטה לאריאל. יש המייחסים זאת לעמדותיו הפוליטיות.

מלשכת שר האוצר יובל שטייניץ נמסר בימים האחרונים ששר האוצר רואה בחיוב את שדרוג המרכז האוניברסיטאי באריאל, כולל האפשרות להפיכתו לאוניברסיטה או לקולג' אוניברסיטאי, ואף הצהיר על כך בנאום פומבי שנשא במרכז האוניברסיטאי באריאל לפני שנה.

פרופ' טרכטנברג לא השיב לשאלות שהופנו אליו ושנגעו לעמדתו האישית בנושא, כולל עובדת מיקום האוניברסיטה מעבר לקו הירוק.

"כאשר נגמרים הטיעונים האקדמיים מתחילים להילחם על דעת הקהל", אומר כהן-אורגד. "עכשיו נשמעת הטענה שהכרה באריאל כאוניברסיטה תגרור בעקבותיה חרם אקדמי מקיף על כל המוסדות האקדמיים בישראל בשל מיקומה ב'שטח כבוש'. אלה דברי הבל. האיומים האלה נשמעים כל הזמן. איימו על אוניברסיטת חיפה שלא נתנה קביעות לאילן פפה (מדוברי השמאל הקיצוני), ועל האוניברסיטה העברית שכמה מבנייני מעונות הסטודנטים שלה הוקמו על אדמות עיסאוויה. בזמן שאיומים אלה נשמעים אנו מקיימים יחסים אקדמיים נרחבים עם כל העולם. חוקרים שלנו יושבים באוניברסיטת קיימברידג' ומפרסמים עם חוקריה מאמרים משותפים. אנחנו מופיעים בכנסים בינלאומיים מכובדים 'בשם ובמלכות' וכנסים כאלה מתקיימים אצלנו. מאמרים של חוקרינו מתפרסמים בעלונים מדעיים ברחבי העולם ומספר המאמרים שלנו ברשימת ה-ISI (רשימה שבה מציינים את המאמרים המדעיים היוקרתיים ביותר) הוא עצום".

ברשימת ה-ISI נמצאים מאמרים משותפים לחוקרים מאריאל ומערב הסעודית, לצד אנגליה, ארה"ב, שווייץ, טורקיה, דרום קוריאה, סין ו-17 מדינות נוספות. כהן-אורגד שולף חוברת שיצאה לאור באריאל ובה מאמרים שפרסמו חוקרים מאוניברסיטאות טהרן וקהיר, מ'קינג פאהד' בערב הסעודית ומהאוניברסיטה האיסלאמית באיסלמאבאד. במסמך של ארגון האוניברסיטאות שליד אונסק"ו "מככבת" אריאל בראש רשימת האוניברסיטאות בארץ "בגלל שהיא באות A, אבל בר-אילן, למשל, לא נמצאת שם. אז שלא יאיימו עלינו שאם נוכר כאוניברסיטה תהיה מהומה עד השמים".

מדי כמה חודשים מתפרסמת עצומה חתומה בידי מאות חברי סגל אקדמי באוניברסיטאות ובמכללות בארץ הקוראת למנוע את ההכרה מאריאל בשל היותה "סמל לכיבוש". "ברור לחלוטין שאם יוכרז חרם כלשהו הוא יתחיל בראש ובראשונה אצלנו, פה בארץ", אומר כהן-אורגד.

כיום לומדים באריאל כ-12,500 סטודנטים. הם באים מכל חלקי הארץ, כולל מיישובים ערביים במרכז ובגליל. לא פחות מ-88 דוקטורנטים הרשומים באוניברסיטאות שונות בארץ עורכים את המחקר שלהם במעבדות אריאל והיא זו שמממנת את מלגת הקיום שלהם. אריאל נבחרה על-ידי הממשלה - יחד עם הטכניון, תל אביב ובר-אילן - בפרויקט למציאת תחליפי דלק שהוקצו לו 400 מיליון דולר ל-15 שנה, ולה סיכוי טוב להוביל את המחקר בתחום בעולם.

כהן-אורגד מוביל אותנו למתקן "סודי" המצוי במבנה בעל קירות בטון עבים במיוחד. במבנה שוכן אחר כבוד מאיץ החלקיקים האלקטרוני הגדול בישראל. את הפרויקט מנהל פרופ' אבי גובר, שהחל לעסוק בו עוד בהיותו במכון ויצמן. לאחר שהמדען הראשי עזב לטובת פרויקט ביטחוני סודי ברודהייבן בארה"ב, המתקן הועבר לאריאל, שהסכימה להרים את הכפפה. ראש הות"ת דאז, פרופ' נחמיה לב ציון, ניסה למנוע זאת בכל כוחו והבטיח לממן את העברתו לאוניברסיטת תל אביב, רק כדי שלא יגיע לאריאל. בסופו של דבר נמצא מקור מימון חיצוני ובתמיכת משרד הביטחון המאיץ פועל באריאל.

פיתוח אחר בהזמנת מערכת הביטחון שעליו עובדים באריאל עוסק באמצעי מתוחכם לפיזור הפגנות שלא מותיר סימנים על הגוף, "נשק ללא הרג", אומר כהן-אורגד. "משרד הביטחון רואה בנו קבוצה שעתידה להוביל בחזית הטכנולוגיה הזאת.

"הציבור לא מכיר אותנו מספיק. נכון ש-45 אלף סטודנטים מרחבי הארץ פונים אלינו מדי שנה וכ-4,500 בוחרים ללמוד אצלנו, אבל בדעת הקהל אנחנו נמצאים אי שם על הגבעות ליד איזה אוהל ובו כמה מתיישבים בעלי ציציות מתנפנפות ועל ידם וילה שהממשלה הקימה. את זה אנחנו מבקשים לשנות".