לילות לבנים, קנטוניסטים ושאר ירקות

אבל הקושי הזה הוא כאין וכאפס לעומת הקושי שבהוצאת השבת. בשבת חוקת, למשל, יצאה השבת לאחר השעה 2 אחר חצות, והיהודים הבודדים שאזרו כוח להמתין עד יציאת השבת, התכנסו בבית הכנסת המרכזי של פטרבורג בשעה 02:10 אחר חצות, לתפילת ערבית. שומרי מצוות רבים מתקשים לעמוד בלוח הזמנים הזה, ומבדילים על היין למחרת בבוקר, לפני תפילת שחרית, כשתפילין מעטרות את ראשיהם. ערבית הם נאלצים להתפלל בעוד היום גדול, אך ללא 'אתה חוננתנו'. את צום י"ז בתמוז, הם שברו רק לאחר 2 אחר חצות.

הבעיה קיימת, אבל במהופך, בימי החורף. בעיר שלילות הקיץ שלה לבנים, הופכים ימי החורף לקצרים ביותר. השמש זורחת רק אחרי השעה 9, ושוקעת ב-3 אחר-הצהריים, כך שיהודי שמבקש להתפלל לפני צאתו לעבודה נאלץ להניח תפילין בחשיכה גמורה. הימים הקצרצרים בחורף גורמים לתופעות של דכאונות קשים בקרב האוכלוסיה, בשיעורים העולים על הממוצע העולמי. אם תרצו, גם בתופעה זו יש משום מסר ליהודי ארצות הצפון, שאין מקומם שם.

אבל לא רבים מקרב 100 אלף יהודי פטרבורג, מקבלים את המסר הטמון בתופעה המוזרה שתיארנו. להם מזומנות, לצערנו, תזכורות אחרות, בדמות תקריות אנטישמיות המתחוללות בעיר יפהפייה זו: ממש ביום ביקורנו בה, נמרחו בזפת צלבי קרס וכתובות נאצה על גבי קירותיו של בניין משרדי הסוכנות היהודית: "היהודים לבוכנוולד" (בוכנוולד הוא שמו של מחנה המוות הנאצי, אחד מיני רבים, שבו נרצחו בעינויים קשים בימי מלחמת העולם השנייה 65 אלף בני אדם, רובם יהודים). ויש גם תופעות חמורות יותר: בשנת 2007 נרצח ב-20 דקירות סכין סטודנט יהודי בן 20, דימיטרי ניקולינסקי הי"ד, רק משום שחזותו היהודית הפריעה לכנופיית גלוחי ראש שארבה לו בכניסה לביתו.

פטרבורג מתקשרת גם מהיבטים אחרים לעניינים ישראלים. מי שמבקר בעיר ובאתריה אינו יכול להימלט מהעובדה שרוחו של הצאר ניקולאי הראשון, הזכור לרע, שעצמותיו נטמנו במבצר פטרופבלוסקיה בעיר, עדיין מרחפת עליה. ניקולאי הראשון, שעלה לכס המלוכה ב-1825, הוא שגזר את גזירת הקנטוניסטים האיומה, שנועדה להכרית את דור ההמשך של יהדות רוסיה.

בעודנו צופים באתר קבורתו של ניקולאי הראשון, הגיעו מן הארץ הידיעות על חוצפתם חסרת המעצורים של מנהיגים פוליטים חרדים ומפעיליהם במערכת יתד נאמן, להשוות את סוגיית גיוס בני הישיבות לשירות צבאי או אזרחי, לגזירת הקנטוניסטים, רחמנא-לצלן (הקנטוניסטים היו ילדים יהודיים בני 12 שנחטפו על-פי גזירת הצאר ניקולאי הראשון, שר"י, בכוח מזרועות אמותיהם בידי חיילי הצאר, על-מנת שישרתו את המולדת במשך 31 שנה ברציפות, ואגב כך יתנצרו ויהפכו לפרבוסלבים אדוקים).

וההשוואה הזו כל כך שקרית ומקוממת, שרק בור ועם הארץ שמתעלם מהעובדות ההיסטוריות, יכול לעשותה. קשה להבין מנין נשאבה כל כך הרבה שנאת ישראל בעצם העלאת השוואה הזויה ומופרכת זו. ראשית, מפני שלא נתניהו ולא ברק, שאפשר למתוח עליהם ביקורת מכאן ועד להודעה חדשה, אינם צוררי היהודים מסוגו של הצאר ניקולאי הרשע, ובחורי הישיבות אינם יכולים להיות קנטוניסטים, משום שאף אחד לא מתכנן להם, חלילה, גורל דומה. רק מי שלא קרא ולא שנה, אינו יודע שהקנטוניסטים גויסו לצבא הצאר בגיל 12 ל-31 שנה (!!!) שבהן כמובן איבדו את הקשר עם משפחותיהם ויהדותם. מישהו שמע על הצעת רשע שכזו לגייס מישהו ל-31 שנות ניתוק מוחלט?

בקיצור, אין שום דבר משותף, ממש אין, בין גזירת הקנטוניסטים לסוגייה המעסיקה כיום את הציבור הישראלי. הקנטוניסטים גויסו, לפחות רשמית, להגנת 'אימא רוסיה' ואזרחיה גויי הארצות (ולמעשה, להעבירם מעל דתם בצבא הצאר), וכאן מדובר בהגנת שלומה של ארץ הקודש וחייהם של אחינו בני ישראל, באמצעות צבא ישראל, שכל קיומו הוא בגדר מצווה של הצלת ישראל מיד צר. הקנטוניסטים הוכרחו להיטבל לנצרות בעל-כורחם; לא הורשו להתפלל, לשמור שבת, לציין את חגי ישראל, לקבל מזון כשר. נאסר עליהם לדבר בשפתם, והם נשלחו לגלות רחוקה כדי שלא יוכלו לבקר את בני משפחותיהם וקהילותיהם. על הקנטוניסטים נכפתה בכוח-הזרוע אכילת בשר חזיר, ואילו כאן מובטח להם מזון כשר למהדרין בהכשר הבד"ץ. כך שלהשוות בין גזירת הקנטוניסטים, לסוגיית גיוס בני הישיבות, זה כמו להשוות בין בד"ץ לבג"ץ. הדברים אפילו אינם מתחילים להידמות זה לזה.

ביקור בפטרבורג אינו יכול להיות שלם מבלי לצפות מקרוב באוניית הקרב 'ארוֹרה', שסימנה באמצעות יריית תותח אחת, את תחילת המתקפה הבולשביקית המהפכנית על ארמון החורף של הצאר, באוקטובר 1917. האונייה הפכה מאז לנכס היסטוריה ונחשבת מאז ועד היום לכלי השיט מספר 1 ברשימת כלי השיט של הצי הרוסי.

אוניית הצי אורורה מזכירה אסוציאטיבית לעניינו את גורלה של עיר הנמל הפרוסית-גרמנית קניגסברג, שמאז השתלטו הסובייטים עליה הפכה לקלינינגרד. בשלהי מלחמת העולם השנייה, בעודם כובשים בסערה את ברלין הבירה ומקעקעים בה עד היסוד את המשטר הנאצי הארור, כבשו הרוסים גם את קניגסברג. את שמה שינו לקלינינגרד ואת נמלה עשו לבסיס מפקדת הצי הרוסי בים הבלטי.

מאות כלי שיט קרביים רוסיים, כולל צוללות שמוחבאות במקלטים תת-ימיים, מרוכזות בקלינינגרד, אבל מעט מאוד מקרב מאות אלפי הגרמנים שחיו בה עד הכיבוש הסובייטי. הקומוניסטים גירשו ו/או רצחו מאות אלפים בעיר וטיאטאו מתוכה כל סממן לגרמניותה.

שמא תאמרו: זכות אבות? אולי הייתה העיר רוסית באחד מפרקי העבר שלה? שום זכות. רק זכות הכוח. די להם, לרוסים, שמטעמים ביטחוניים בלבד הם נזקקים לבסיס צבאי חזק בים הבלטי, שיוכל לעמוד איתן מול ציי המערב. 68 שנים חלפו מאז הפכה קניגסברג הגרמנית לקלינינגרד הרוסית. מאז לא התקיים אפילו דיון אחד באו"ם בסוגיית 'זכות השיבה' הגרמנית, ואף 'שלום עכשיווניק' במוסקבה או בפטרבורג לא קרא לפשרה טריטוריאלית בעיר הגרמנית הגזולה, שאין לרוסים שום זכויות היסטוריות בה. אפילו גרמניה הפסיקה לחלום על 'החזרת שטחים' של מחוז קניגסברג לתחומיה.

והמסקנה לעניינו? לאף אחד באמת לא איכפת אם טריטוריות כאלה או אחרות היו פעם של אחרים, כל עוד אין הן בתחומי ארץ ישראל. רק בארץ ישראל מבקשים להנהיג את העיקרון השקרי, שהתוקפן (שעדיין ממשיך בתוקפנותו) זכאי לפרס. במחוז קניגסבורג-קליניניגרד אף אחד אינו מנסה לקעקע את טענותיה הביטחוניות של רוסיה, הצודקות כשלעצמן, בדבר הצורך להחזיק צי חזק בים הבלטי. אז מה אם לצורך זה השתלטת על קניגסברג, מחקת כל סממן גרמני מתוכה, והפכת אותה לעיר רוסית? כאן לא עוסקים בזכות השיבה אלא בעיקרון המוצדק, ולפיו התוקפן משלם תשלום מלא, לנצח נצחים.

פרשת קניגסברג-קלינינגרד מלמדת שמן ההיגיון והצדק הוא, שנמסור את השטחים לפלשתינים, רק אחרי שהרוסים יחזירו לגרמניה את עיר הנמל הזו. ופשוט וברור לגמרי, שמשיח צדקנו יבוא עוד קודם לכן.