הכל בגלל היוקר הנורא, שובר השיאים, של ציריך, שמבריח ממנה לא רק המוני תיירים - בכללם גם הישראלים שבהם - אלא אף רבים מתושביה המקומיים. עד כדי כך הגיעו הדברים שאלה מעדיפים לערוך את קניותיהם השוטפות מעבר לגבול הגרמני... שיירות ארוכות של כלי רכב משתרכות מדי יום על האוטוסטראדות, בואכה גרמניה, שבה זולים תעריפי הקניות לאין שיעור מאלה של שווייץ. קונסטנץ, באדן, באד סקינגן, לאופנבורג, וולדסהוט-טינגן, שבצד הגרמני, הפכו בשנה האחרונה ליעדים של עליה לרגל לשווייצרי המצוי, שאינו מסוגל עוד לעמוד ביוקר המחייה של ארצו, העובר כל גבול.
אלא שהחיסכון הגדול בקניות הנערכות בצד הגרמני כרוך בתור מורט עצבים לאורך הגבול השווייצרי. לעומת שוטרי המכס הגרמנים, שמפגינים אדישות מוחלטת בתחנת הגבול, נטפלים שוטרי המכס השווייצרים, כמוצאי שלל רב לכל כלי-רכב העובר אליהם מהצד הגרמני. השוטרים השווייצריים, חמורי הסבר, מזעיפים פנים לכל מי שחולף על דרכם, שכן אין הם רואים בעין יפה את מבול הקניות מעבר לגבול שלהם.
מריטת עצבים
המכונית השווייצרית שלנו, שאותה שכרנו בשדה התעופה של ציריך, הייתה רק אחת משרשרת ארוכה של כלי-רכב שהמתינו, בקוצר-רוח, למוצא פיהם של שוטרי המכס התורנים שבתחנת הגבול, לאחר שהגענו אליה מעיירה גרמנית. "דרכונים בבקשה והצהרה על אומדן סכום קניות בצד הגרמני" - תובע מאיתנו השוטר, בלשון תקיפה ובסבר-פנים חמורות, מתקשה להאמין שלא קנינו דבר בגרמניה. אנחנו מסבירים לו שזה עתה הגענו משדה התעופה של ציריך, דרך ישובים גרמניים, וכי פנינו מועדות לעיירה הגרמנית הסמוכה ולדסהוט. למזלנו נוטה השוטר להאמין לנו, מבלי שאנו נאלצים לפרק את המזוודות לעיניו. אבל המכונית הממתינה במסלול המקביל איננה ברת-מזל וזוכה ליחס חשדני במיוחד. בעליה, שהגיעו אף הם משדה התעופה, נאלצים לפתוח את המזוודות שלהם, המופקדות בתא המטען של מכוניתם, ולחשוף את כל מה שמצוי בהן, תוך שהם תוקעים בתור ארוך ומתפתל מאות מכוניות אחרות.
מרגיז במיוחד הוא גורלם של נהגי המשאיות, התוקעים את תחנת הגבול לשעה ארוכה. נהגיהן השווייצרים, החולפים בתחנה, נאלצים לעבור את סיוט הבדיקות הזה מדי יום על חשבון זמנם החופשי. הבדיקות הנערכות להם קפדניות במיוחד ועליהם להוכיח בהן שלא העבירו, חלילה וחס, פרודוקטים שמעבר לסכום המותר, שהוא אגב נמוך למדי. דקדקנות הבדיקות ממאיסה עליהם את החיים, כמו גם את אלה של התיירים התמימים הנאלצים להמתין בסבלנות ולהישמע להוראותיו הנוקשות של שוטר המכס.
אמפתיה
ציריך, עיר התיירות השווייצרית בהא הידיעה וצומת העצבים של המסחר והכספים, שוב אינה זוכה לאמפתיה שזכתה לה בימים עברו. מי שרק יכול בורח ממנה. תעריפי חנויותיה, מסעדותיה ומלונותיה יקרים להחריד לעומת אלה של הצד הגרמני. "ילמולי" - מרכז הקניות מספר אחת של ציריך - ממש מרוקן מאדם. כמוהם גם "שפרינגלי" - מעוז דברי המתיקה והמאפים השווייצריים היוקרתיים - שתעריפיו מרקיעי-שחקים. במלונותיה של העיר, שפעם היו גדושים עד אפס מקום, ניתן עכשיו להשיג חדר בנקל, ולא בשל סוף-עונה, כי בציריך כל השנה עונה. רק טיפש מוכן לשלם תעריף כפול כמעט מזה הנקוב במלון גרמני מקביל, המצוי במרחק של קילומטרים ספורים בלבד.
המדרחוב של העיר העתיקה, שבשנה החולפת עדיין שקק-חיים, ממש שומם. תיירים? כמעט הס מלהזכיר, לא כל שכן ישראלים. בפתחי המלונות ניצבים יחצנים, המשדלים עוברים-ושבים לחסות בצילם. במסעדה האיטלקית האהובה שלנו דורשים עכשיו תעריף גבוה ב-40% מזה של השנה שעברה ואנחנו ממהרים לברוח ממנה.
גם תעריפי התחבורה הציבורית בציריך נוסקים אל על. מי שרק יכול מוותר על נסיעה במונית ומעדיף על פניה את הריקשה השווייצרית, שהיא מעין כרכרה, המונהגת בידי סטודנטים ושתעריפיה באמת זולים. דרך חסכונית אחרת היא לרכוש כרטיס יומי משולב לנסיעה באוטובוס, בחשמלית ובספינה, השטה במימי נהר הלימט, כדי לחצות את ציריך לאורכה ולרוחבה.
הבאנהופשטרסה - פאר רחובותיה של ציריך ולב ליבו של המסחר בה - כבר אינו שוקק-חיים כבעבר. מי שרק יכול מדיר את רגליו ממנו בשל היוקר המחריד של עסקיו, ואפילו הבנק המשגשג של יוליוס בר, שרוב לקוחותיו הם יהודים, משווע עכשיו ללקוחות חדשים במקום אלה שעזבו, רק שיבואו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
