מי לא נתן את ההוראה

עד לפני שלושה שבועות בוושינגטון היו משוכנעים שבכל הקשור במלחמה בטרור, יש בידיהם קלף מנצח. המבצע לחיסול בן-לאדן היה ההוכחה. הנחת העבודה בממשל האמריקני, כמו גם בחוגים רחבים מחוצה לו, הייתה שארגון אל-קאעידה נמצא בנסיגה. כמעט נעלם. אבל אז הגיע 11 בספטמבר 2012, ועמו האירוע שזעזע את ארצות-הברית ואת העולם כולו: ההתקפה על שגרירות ארצות-הברית בבנגזי ומותם הטרגי של השגריר כריס סטיבנס ושלושה מאנשי השגרירות. תמונת הניצחון על הטרור נסדקה, ובמרוץ לבחירות נשמט מידיו של ברק אובמה מה שנראה עד אז כקלף מנצח.

אולם זו, ככל הנראה, בעיה אקוטית פחות של ממשל אובמה. מאז ההתקפה על השגרירות בבנגזי, כל יום שעובר נושא עמו גילויים מביכים על מה שהולך ומצטייר לא רק כהפקרות ביטחונית שהובילה למותו של השגריר, אלא כניסיון טיוח של הממשל האמריקני, שבימים הראשונים לאחר המתקפה על השגרירות האמריקנית התעקש לצייר תמונה שלפיה הייתה זו תוצאה של התפרצות זעם ספונטנית בעקבות הסרט 'תמימות המוסלמים', לא התקפה מתוכננת של אל-קאעידה על הנציגות האמריקנית בבנגזי. זאת למרות שככל שנוקפים הימים הולך ומתברר כי כל פעמוני האזעקה צלצלו בימים ובשבועות שלקראת המתקפה על השגרירות.

ה'דיילי ביסט' פרסם בשבוע שעבר שורה של גילויים מביכים שעמם ממשל אובמה יצטרך להתמודד בקרוב. המתקפה על הקונסוליה האמריקנית בבנגזי, כך מתברר, לא הייתה האירוע הראשון מסוגו. בחמשת החודשים שקדמו לפיגוע הותקף מתחם הנציגות האמריקנית פעמיים, ונרשמו איומים ספציפיים נגד השגריר סטיבנס.

מקור הגילויים הוא במכתב ששיגרו בשבוע שעבר למזכירת המדינה, הילרי קלינטון, יו"ר ועדת הביקורת של בית הנבחרים האמריקני, הרפובליקני דירל עיסא, ויו"ר תת-הוועדה לביטחון לאומי, ג'ייסון צ'ייפץ. מן המכתב שלהם אל הגברת קלינטון עולה כי בקהילת המודיעין והביטחון האמריקנית היה מידע מוצק על סכנה הנשקפת לחיי השגריר.

על-פי רצף האירועים המפורט במכתב, האירוע המשמעותי הראשון התרחש בשישה באפריל, אז הושלך מטען חבלה מעבר לגדר הביטחון המקיפה את מתחם הקונסוליה. בחומה נפער פתח גדול והוא אִפשר לעשרות אנשים לחדור למתחם המוגן ולתקוף את בניין הנציגות האמריקנית בבנגזי. התקדים המצמרר הזה שב והתרחש ב-11 בספטמבר, אך הפעם המחיר היה חייו של השגריר סטיבנס.

חודשיים אחרי האירוע הראשון, במהלך חודש יוני, פרסמו נאמניו לשעבר של מועמר קדאפי בפייסבוק איום ממוקד על חייו של השגריר. "אנחנו יודעים את מסלול ריצת הבוקר שלך", כתבו. סטיבנס הפסיק לרוץ. בדיעבד יתברר מתוך יומנו של השגריר שנמצא בין השרידים המפויחים של בניין הקונסוליה, כי הוא אכן חשש לחייו ולחיי אנשיו, וכי פעם אחר פעם ביקש לתגבר את הביטחון בנציגות האמריקנית. אך זה לא קרה.

במכתבם תוקפים יו"ר ועדת הביקורת עיסא וחבר הקונגרס צ'ייפץ בבירור את התעלמות הממשל מן הבקשות החוזרות ונשנות לתגבר את אמצעי הביטחון בקונסוליה.

בין לבין, כך מתברר, הייתה עוד סדרה ארוכה של אינדיקציות שיכלו ללמד על הכוונה לתקוף את השגרירות, כולל מידע שהגיע מארגוני ביון במזרח התיכון ומהמודיעין הבריטי. אך מה שצריך היה להביא יותר מכל לתגבור משמעותי של הביטחון בקונסוליה האמריקנית ערב 11 בספטמבר היה חיסולו, חודש קודם לכן, של מספר שתיים באל-קאעידה, אבו יחיא אל-ליבי, כוהן-דת ממוצא לובי, על-ידי מל"ט אמריקני. לא במפתיע, יום הפיגוע בבנגזי היה גם היום שבו בחר מנהיג אל-קאעידה, איימן א-זוואהירי, להודיע על "מות הקדושים" של סגנו, "האריה הלובי".

הכתובת, אם כן, הייתה על הקיר. השאלה שמופנית כעת במכתבו של יו"ר ועדת הביקורת של הקונגרס למזכירת המדינה, הילרי קלינטון, ישירה וברורה: אילו סידורי ביטחון התבקש הממשל לספק ומה נעשה בפועל?