חסימה של מבצע הכיתור

אבל בכך לא הסתיימה הבוגדנות האירופית. פחות מיממה אחרי ההחלטה באו"ם הודיע נתניהו על תגובת ישראל: "בניית 3,000 דירות ביו"ש ובירושלים וקידום הליכי תכנון של אלפי יחידות דיור בירושלים ובגושי ההתיישבות, לרבות הקטע המחבר בין ירושלים למעלה-אדומים, E1". נתניהו ידע שהוא תוקע לעולם אצבע בעין. בנייה ב-E1 מבחינת הפלשתינים היא פעולה רגישה יותר מבנייה בירושלים או בהתנחלויות, מכיוון שמשמעותה הערמת קושי עצום בפני כינון מזרח ירושלים כבירת המדינה הפלשתינית. זאת בשעה שאירופה מזמן קבעה את מזרח העיר כבירה העתידית של פלשתין.

הודעת נתניהו חייבה את המנהיגים האירופים להגיב. אחרי שתמכו במהלך החד-צדדי והמנוגד להסכמים של הצד הפלשתיני, היה עליהם להתייחס לצעד החד-צדדי, שאינו מנוגד להסכם, שנקטה ישראל. השכל הישר אומר כי מתווך נטול פניות יגיב באופן שוויוני. כלומר, אם האירופים צידדו באקט הפלשתיני עליהם לצדד או לכל הפחות לגלות הבנה לאקט הישראלי. אבל אירופה הצבועה, באופן שלא הפתיע איש, עשתה בדיוק להפך. היא גינתה בקול גדול את ישראל ונזפה בשגרירינו במהלך מתואם חוצה יבשת. ככה ייעשה לישראל אשר אירופה חפצה בהשפלתה.

את השאלה מדוע נהגה אירופה כך הפניתי לשגריר האיחוד האירופי בישראל אנדרו סטנדלי, ולמקבילו - ראש המשלחת האירופית לרשות הפלשתינית, ג'ון גת רותר. ביום שלישי קיימו השניים את התדרוך החצי-שנתי הקבוע לעיתונות הישראלית. השניים הביעו את דאגתם העמוקה מצעדי הענישה של ישראל. רותר אמר כי הוא חושש לעתידה הכלכלי של הרש"פ בעקבות קיזוז 400 מיליון שקלים מכספי המסים שישראל מעבירה לרש"פ. הם כמובן הסבירו שלאירופה "התנגדות ארוכת-שנים לבנייה בהתנחלויות, ובכלל זה במזרח ירושלים".

שני הצדדים נקטו בשבוע האחרון צעדים חד-צדדיים. חברות האיחוד הגיבו בדרך שונה - ישראל ספגה גינויים ושגריריה זומנו לשיחות נזיפה, והפלשתינים לעומת זאת נהנו מתמיכה רחבה. האם לדעתכם זו תגובה הוגנת ושוויונית?

"יש לנו דאגה ותסכול מתמשכים ממצבו של תהליך השלום", ענה רותר. "השורה התחתונה היא שדברים לא זזו. עבדנו עם הצדדים בניסיון להניע את המשא-ומתן. המאמצים לא הצליחו. במשך כל השנים האלה עבדנו מקרוב מאוד עם הפלשתינים על בניית מוסדות המדינה הפלשתינית. עבדנו כדי לקדם את האווירה החיובית. זה לא צלח". כשלעצמי, לא הבנתי את הקשר בין השאלה לתשובה.

השגריר סטנדלי תרם הסבר משלו. "המדינות רצו לוודא את המשך הקיום של רעיון המדינה הפלשתינית. זו הדרך הטובה ביותר לשלום. התגובה להחלטת ישראל לבנות ב-E1 נועדה להראות שיש עדיין מחויבות למדינה פלשתינית".

זה מסביר מדוע ננזפו השגרירים הישראלים, אבל מדוע לא ננזפו השגרירים הפלשתינים בברלין ובלונדון?

סטנדלי הרים את ידיו ושתק. וכי מה יענה. הסטנדרט הכפול הרי זועק לשמים. מדינות אירופה, שחלק מהן חתומות כערבות על הסכמי אוסלו, נתנו זה עתה את ידן להפרתם. לא זו אף זו, הן כאמור הוליכו שולל את ישראל עד הרגע האחרון. והחמור ביותר – בסוף הענישו את ישראל במקום את הפלשתינים. אנחנו הישראלים כבר כל כך רגילים לחטוף, ומה גם שרוב התקשורת מלבה את הפגיעה בישראל, עד שאיבדנו את הרצון להתקומם. שינזפו. מגיע לנו. הרי אנחנו אשמים. כל כך אשמים, עד שבא ראש הממשלה הקודם ושופך עוד דלק למדורה.

אחרי שפגע בישראל פעם אחת המשיך אולמרט במסע. בכנס סבן בוושינגטון הגדיר ראש הממשלה לשעבר את החלטת נתניהו לבנות בהתנחלויות ולקדם את התוכניות ב-E1 כסטירת לחי לנשיא ארה"ב אובמה. לולא נאמרו הדברים בחו"ל ולולא הייתה זו עת בחירות, אולי אפשר היה להתייחס לביקורת של אולמרט כעניינית. אך מה לעשות, רשת האינטרנט אינה שוכחת ואינה סולחת. לפני שש שנים, בתקופתו של ממשל בוש האוהד, נשאל אולמרט על-ידי עיתון 'הארץ': "האם תבנה באזור E1, בין ירושלים למעלה-אדומים, למרות ההתנגדות האמריקנית?" תשובתו הייתה חיובית וחד-משמעית. "בוודאי. הרי לא יעלה על הדעת שאנחנו נדבר על מעלה-אדומים כחלק ממדינת ישראל, ונשאיר אותה כאי או כמובלעת מבודדת. ברור לחלוטין שהרצף מירושלים למעלה-אדומים יהיה רצף בנוי. זה ברור גם לפלשתינים וגם לאמריקנים. לדעתי, יש בעניין הזה קונצנזוס מוחלט בישראל. אפילו יוסי ביילין, שאני בדרך כלל חלוק עליו בכל דבר, אמר שמעלה-אדומים חייבת להישאר בישראל". כך אמר אולמרט ב-2006.

התשובה ההיא של אולמרט אכן משקפת את העמדה המסורתית והמתבקשת של ממשלות ישראל. שנה לאחר שחתם על הסכמי אוסלו הורה רבין להכין תוכנית לבנייה בשטח והגדיר אותה כאסטרטגית. נתניהו ואהוד ברק המשיכו לקדם את התוכנית. הפלשתינים מנגד לטשו עיניים לשטח בדיוק מאותה סיבה. הטיעון הפורמלי שלהם הוא הצורך בנתיב תחבורה בין חלקיה הצפוניים והדרומיים של המדינה הפלשתינית העתידית, אך לא זה העיקר. העיקר הוא שאיפתם לפתח בעתיד רצף אורבני בין בית-לחם לרמאללה כדי לעטוף את ירושלים משלושה כיוונים, צפון, דרום ומזרח. רבין והבאים אחריו הבינו שמי שיבנה ב-E1 יבטיח לעצמו את ירושלים המזרחית, ולכן ביקשו לתקוע טריז בטבעת החנק הפלשתינית באמצעות רצף יהודי ממבשרת ציון במערב ועד מבשרת אדומים, הלא היא E1, במזרח.

איפה עומדים האירופים בסיפור הזה? לא קשה לנחש. הם מקפידים להצהיר על תמיכתם ב"מדינה פלשתינית בת-קיימא בעלת רציפות טריטוריאלית". המינוח הזה מתייחס בין היתר ל-1E. אם האזור המדובר יהיה בידי ישראל, לפלשתינים לא יהיה רצף בנוי בין בית-לחם לבית-חנינא. האירופים, ובמקרה זה גם האמריקנים, מצדדים בפלשתינים. 1E הוא סדין אדום עבורם מכיוון שהוא מאיים על חזונם לכינון מדינה פלשתינית בהתאם לתנאיהם. לכן הגיבו באופן חריף כל כך. "לכסף שאנו משקיעים כאן יש מטרה", הסביר השגריר רותר, "הוא נועד לבניית מדינה". לא מתאים לאירופים שישראל תפעל על-פי האינטרסים שלה ולכן הם מנסים לכפות עליה לפעול על-פי האינטרסים שלהם. על הדרך יש כמובן מערכת בחירות, ואם אפשר לחבוט קצת בנתניהו אז למה לא. בסוף זו הרי אותה שיטה עתיקה של שיתוף פעולה בין השמאל הישראלי, התקשורת הישראלית והקהילה האירופית.

בתוך ים הצביעות הזה, מדינה אירופית אחת נצמדה בהגינות לעקרונותיה. צ'כיה. זה לא קל לצ'כים. אחרי הכול מדובר במדינה קטנה התלויה בשכנתה הגדולה גרמניה, אלא שלצ'כים יש עקרונות. "שמרנו על המדיניות העקבית שלנו, הקוראת להימנע מצעדים חד-צדדיים", מסביר שגריר צ'כיה בישראל, תומס פוג'ר. "יש לנו עמדה עקבית בת 20 שנה המתבססת על הניסיון שלנו, כאשר צ'כיה נפרדה מסלובקיה. אנחנו חושבים שהדרך להשיג שלום ולפתור סכסוך היא משא-ומתן ישיר, בלי צעדים חד-צדדיים ובלי הכתבות מהקהילייה הבינלאומית. זו הגישה שלנו והצגנו אותה גם בדיוני האיחוד האירופי. אנו מגיבים באופן שוויוני לישראל ולפלשתינים ואיננו מפתיעים שום צד. זה בסיס המדיניות שלנו".

הרקע לעמדה הזו של צ'כיה הוא הסכם מינכן הידוע לשמצה. הצ'כים זוכרים את מה שהישראלים משום מה נוטים לשכוח. לאירופה, כפי שחוותה ישראל בשבוע האחרון, יש רקורד מוכח של בגידה בחברים, על אחת כמה וכמה יהודים. הקהילייה הדיפלומטית והתקשורת הבינלאומית קידשו את ההסכם עם היטלר, ממש כפי שהן סוגדות היום לתהליך המדיני. צ'מברליין הכריז אז על "שלום בזמננו", ורק צ'רצ'יל קלקל את החגיגה כשאמר: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה".

אולי מטעמי בחירות, אולי מטעמים ענייניים ומן הסתם בגלל שילוב בין השניים, ישראל לא בחרה בחרפה. מעבר להודעה של נתניהו ביום שישי שעבר ובנוסף להחלטת המנהל האזרחי לקדם את הבנייה ב-1E בזמן שנתניהו בביקור מדיני באירופה – אימצה הממשלה מתחת לרדאר הצהרה חשובה. למעשה, הפרק המהותי ביותר מתוך דוח לוי קיבל גושפנקה רשמית.

בישיבת הממשלה ביום ראשון שעבר קיבלה הממשלה החלטה הצהרתית המגדירה, אומנם בזהירות, את שטחי יו"ש כנתונים במחלוקת. זאת בניגוד להגדרה המקובלת בעולם הרואה בהם שטחים תחת כיבוש. בהחלטה נאמר: "לעם היהודי זכות טבעית, היסטורית וחוקית למולדתו ולבירתה הנצחית, ירושלים. למדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, יש זכות ותביעה לאזורים שמעמדם שנוי במחלוקת בארץ ישראל". עוד נאמר כי הממשלה החליטה "לדחות את החלטת העצרת הכללית ולקבוע כי אין בהחלטה האמורה כדי לשנות את מעמד האזורים השנויים במחלוקת, אין בה כדי להקנות כל זכות ואין בה כדי לגרוע מזכויות כלשהן של מדינת ישראל והעם היהודי בארץ ישראל".

ראש הממשלה השמיע באותה ישיבה דברים שלא נשמעו מפיו זמן רב. אחרי שנים שבהן הוא מתחייב לתהליך המדיני, ומדבר על "הסכם תוך שנה", אמר נתניהו כי "הפלשתינים רוצים להשתמש בתהליך המדיני כדי להביא לקִצה של מדינת ישראל. ההליכה לאו"ם היא חלק מזה". כדאי לזכור את המשפט ליום שבו יתחדש המשא-ומתן.