סגולות המרפא של שורש צמח הג'ינג'ר (זנגביל בעברית) ידועות ומוכרת מזה אלפי שנים. הג'ינג'ר מופיע כמעט בכל התרבויות העתיקות, הן כתבלין יקר ויוקרתי, והן כצמח-מרפא שמסייע ומקל על כאבי-בטן, מונע בחילות, מווסת לחץ-דם, מטפל בדלקות, עוזר לחולי אסתמה ומונע מחלות רבות.
מחקרים מדעיים שפורסמו בשנים האחרונות הוכיחו, שאכן לשורש הג'ינג'ר (Ginger) ישנן תכונות רפואיות רבות כמו הקלה על בחילות והקאות, פעילות אנטי-דלקתית, חיזוק המערכת החיסונית, איזון לחץ-דם, שיפור זרימת הדם, והורדת רמת הסוכר בדם. חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה שבארה"ב מצאו גם, שהג'ינג'ר עשוי לסייע במניעת סרטן המעי-הגס.
שוב הוכח, שחלק מ"תרופות-הסבתא", בהן השתמשו דורות רבים ללא בסיס מדעי, הן תרופות אמיתיות ורציניות. היום אין עוררין על כך שלג'ינג'ר תכונות בריאותיות אנטי-דלקתיות, אנטי בקטריאליות ואנטי-פטרייתיות - ממש בית מרקחת שלם.
הג'ינג'ר נמכר בחנויות בצורות שונות: שורש טרי או מיובש, חליטות-תה, תבלין טחון, ממתק עטוף בסוכר, סירופ מיוחד לבישול, פיסות משומרות בחומץ (במטבח האסיאתי), ובאחרונה גם מגשיות ג'ינג'ר קצוץ וקפוא.
כדי ליהנות מכל התכונות הבריאותיות הללו, מומלץ במיוחד להשתמש בתה-ג'ינג'ר. התה שמוגש חם או קר, שומר על כל המרכיבים הפעילים שישנם בצמח, ובמיוחד על נוגדי החימצון המרגיעים והאנטי-דלקתיים. במחקרים שפורסמו בארה"ב נמצא, כי שני חומרים פעילים שנמצאים בשורש הג'ינג'ר, הג'ינג'רול (Gingerol) והשוגאול (Shogaol), מסייעים בשמירה על לחץ דם תקין ומשפרים את זרימת הדם בגוף.
החומרים הפעילים החשובים בשורש הג'ינג'ר הם: שמן-אתרי ופנולים. חומרים אלה נמצאים ברשימת תוספי המזון הבטוחים והלא-מזיקים (GRAS) של מינהל המזון והתרופות האמריקני.
הג'ינג'ר הוא צמח רב-שנתי המתנשא לגובה של כמטר. השורש מעובה ורב-זרועות בצבע חום בהיר וטעמו חריף ומרענן. הצמח מקורו בג'ונגלים של דרום אסיה, אך הוא נפוץ אלפי שנים בכל רחבי היבשת ומצא את דרכו גם לאירופה עוד בתקופת יוון העתיקה ואולי אף לפניה. במשנה ובתלמוד הוא מוזכר כתבלין בשם זנגביל.
עד היום לא ידוע מי היו הראשונים שגילו את סגולותיו של שורש הג'ינג'ר. המטבח הסיני והרפואה הסינית, משתמשים בו כבר אלפי שנים וכך גם הודו ויפן. מאוחר יותר, שיירות גמלים העבירו את התבלין הנדיר לאירופה בדרך המשי שגישרה בין תרבויות המזרח והמערב. בימי הביניים, הג'ינג'ר נחשב לאחד התבלינים המובילים במטבחים של חצרות המלוכה ושל אצילים ואנשי כמורה בעלי אחוזות גדולות.