|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האמן-המשורר שחייב לנדוד ● המשורר החולה והזקן שחוגג את חגיגת מותו המתקרב ובא ● אוהבים את איטליה ואת השפה האיטלקית? לכו לצפות בסרט "המדריך לאהבה" ● תערוכתו החדשה של יאיר גרבוז: לא משהו מפעים
|
|
נתן אלתרמן. "טרמינל שלם" [צילום: ארכיון אלתרמן]
|
|
|
|
|
|
|
|
| הוא חייב ליצור, לשיר, לנגן וגם חייב להיות תמיד בדרכים, שהרי הדרכים מביאות לו את הסקרנות, את החומרים עליהם מושתתת יצירתו. משפחה ובית יציב אינם באים במקום הראשון בחייו | |
|
|
|
|
לפני כשלושים ושתיים שנה כתבתי את עבודת המחקר שלי בשירה עברית מודרנית לתואר מסטר על הספר "שמחת-עניים" לנתן אלתרמן. ספר הנחשב מבחינת המחקר והביקורת לספרו הקשה ביותר של נתן אלתרמן. זה ספר חידתי, סימבולי, הנתון לפרשנויות רבות, אנושיות (המת מקנא לאהובתו החיה) ואוניברסליות. הספר יצא בשנת 1941, זמן שלטון הנאציזם, וחוקרים פירשוהו גם כשואת היהודים מול תקומת מדינת ישראל.
השבוע הלכתי מתוך סקרנות (מה כבר יכולים לחדש לי על אלתרמן) לסמינר הקיבוצים, בו מתקיימות הרצאות שבועיות בספרות עברית, לשמוע על תחנה בתחנות הספרות העברית, על המשורר אלתרמן בספרו הידוע "כוכבים בחוץ". ספרו הלירי הראשון של המשורר. או כפי שכינתה אותו המרצה פרופ' רחל פרנקל: אלתרמן הוא טרמינל שלם. ואכן צדקה. המרצה, בכנותה כך את אחד מענקי השירה המודרנית שהילך קסם על בני דורו, ועל דורות רבים שבאו אחריו. ובהם גם אני שנשביתי ביצירתו האדירה בספרות, על הבמה ובמסות הרבות שכתב.
הספר "כוכבים בחוץ" יצא לאור ב-1938 ולא היה אדם תרבותי בישוב שספר זה לא היה ברשותו, ושידע לצטט ממנו שורות פואטיות אחדות. כבר בשיר הפותח את הקובץ ושאינו בעל כותרת משלו נמצא בבית הראשון את הפואטיקה של אלתרמן כולה. היא תשוב בצורות שונות ביצירות נוספות, כמו לדוגמה: "פונדק הרוחות" ואחרות. הניגון, הדרך וההלך. ואכן שלושת המוטיבים הללו אפיינו היטב את המשורר, שאורח חייו היה המוזיקה שבקעה מן המילים, הדרך בה הלך, דרך האמן שגורלו מכתיב לו את חייו, הבלתי מתפשרים עם החברה, המשפחה, הלאום והעם.
הוא אינו מוצא את עצמו כדרך אנשים רגילים, המתיישבים במקום אחד, מקימים בית ומשפחה, אלא הוא חייב לנדוד, כדרך הטרובדורים, ממקום למקום, מעיר לעיר ומכפר לכפר, כדי לשיר ולמכור את מרכולתו, ובעיקר, מונע הוא מרגש האהבה לאישה, שאינו מתפשר ואף אינו מושג. זוהי בעצם הטרגדיה כולה של האמן על רגל אחת. הוא חייב ליצור, לשיר, לנגן וגם חייב להיות תמיד בדרכים, שהרי הדרכים מביאות לו את הסקרנות, את החומרים עליהם מושתתת יצירתו. משפחה ובית יציב אינם באים במקום הראשון בחייו. אלתרמן היה מחויב ליצירתו, לאומנותו, לפני כל דבר ועניין אחר.
|
|
|
נתן זך. משורר חשוב [צילום: יוני המנחם]
|
|
|
השבוע קראתי בעיתון ידיעות אחרונות, על המשורר נתן זך, בן ה-83 שמאבד את ראייתו ואף זכרונו בוגד בו. זך בראיון איתו מאמין שלא יוציא את שנתו ה-83. חולה וזקן, חוגג זך את חגיגת המוות המתקרב ובא. כמה פתטי הרהרתי בלבי. אפילו דן בן אמוץ עשה זאת מכובד יותר. שלא לדבר על יהודה עמיחי, שרצה למות על מיטתו, ואף שדרן הרדיו עדי טלמור שעל מוות החסד שלו למדנו רק לאחר שביצע זאת בשווייץ, בחשאי ובשקט. ולאחרונה אמנון ליפקין-שחק. זך שרצה תמיד עיניים להלל ולשבח את יופיו של העולם, זך האסתטיקן מעניק ראיון בכייני על מותו ההולך וקרב. ועדיין כמה פרסים מחכים לו בפינה וגם כמה ספרים העומדים לראות אור בקרוב. האמת היא, שגם אני כאחרים הלכתי שבי אחר אישיותו המהפנטת של זך. כל ספריו נמצאים בארון הספרים שלי, ואף התחלתי בזמנו לכתוב את עבודת הדוקטורט על שירתו, ובמיוחד על המוטיבים המסורתיים בה. הכרתי היטב את מאמריו המורדים בשירת אלתרמן על אודות הפרוזודיה שלו, המצלול, המבנים, המשקל והחרוז. זך במרידתו יחד עם חבורת "לקראת", ביסס לו תחנה ספרותית משלו, אף כי לימים חזר בו מביקורתו הקשה והאירונית (מאמרו הידוע "הרהורים על שירת אלתרמן", שהתפרסם ב"עכשיו", בשנת 1969). זך אינו רק משורר חשוב, זוכה פרס ישראל. בביקורתו האקדמית על משוררים חשובים ומסותיו הרבות הוא תופס מקום חשוב ומשפיע בתולדות הספרות העברית. הייתי שמחה לראותו גם בבגרותו ממלא כל אוהבי השירה כבודו, גם אם עיניו כהו וזכרונו כבר אינו כפי שהיה.
|
|
סרט הקולנוע "המדריך לאהבה"
|
|
|
|
|
|
|
בלוצ'י ודה-נירו, "המדריך לאהבה" [צילום מסך]
|
|
|
במאי הסרט: ג'ובאני ורונסי
קומדיה רומנטית
|
| ▪ ▪ ▪ |
אני לאיטליה נוסעת. לא משנה לי מה יגידו המבקרים האחרים על הסרט. רדוד, שטוח, לא מצחיק. המדיה הקולנועית בשבילי היא באמת צלילה חושית לתוך המסך הגדול בכל נשמתי, להבין את הדיאלוגים במקורם, ולהרגיש כאילו אני שם, במקום. רואה את המראות, הנופים, יושבת בבתי הקפה, טועמת מן המאכלים, מתחברת למנטאליות של תושבי המקום, ומעריצה את הלבוש, המכוניות, הבתים, הלימונים, הזיתים והמאפים. ובעיקר אמורים הדברים בסרט שקורה באיטליה. לא סתם איטליה, טוסקנה, רומא. מה עוד יכול אדם לבקש בסתם אחר-הצהריים של יום חול בארצנו המסוכסכת.
כך קרה לי בסרט האחרון שראיתי השבוע "המדריך לאהבה". לסרט הקליל הזה אין שום יומרות פילוסופיות או קולנועיות. הוא אמור לתת משהו מטעמה של איטליה. רוברט דה-נירו המגלם בסרט אמריקני, אלמן, פרופסור לארכיאולוגיה, שעבר השתלת לב ובא לסיים את חייו ברומא, אהוב עלי במיוחד, בכל תפקיד שיעשה. הוא מתאהב בבחורה (מוניקה בלוצ'י) כבת ארבעים, בתו של שומר הבניין בו הוא גר, ידיד שלו, שחזרה לבקר את אביה מצרפת, שם עסקה בחשפנות, רחמנא לצלן, ושלא על דעת אביה.
כמו-כן מסופר בסרט על שני גברים נוספים, האחד צעיר יפיוף (כפי שרק איטלקי מסוגל להיות), מאורס לחברתו, אולם לרגל עבודתו כעורך דין, הוא נאלץ לעזוב אותה למספר ימים, בהם הוא מתאהב באיזו אישה נשואה, ומקיים איתה מין לוהט. השלישי - איש מכובד בגיל העמידה, נשוי, מיושב, נתפס לאיזה פיתוי, המגיע אליו מצד בחורה חולת נפש, המתחזה לפסיכולוגית.
כל שלושת הגברים מתפתים לקשרים לא קונבנציונליים עם נשים יוצאות דופן, כשלכל אחד מהם איזו נקודת תורפה באופיו, באורח חייו ובהתנהלותו. העובדה היא שהם מקושרים לנשים המפתות דרך הפן החריג והשונה שלהן. לסיכום אפשר לומר שכל מי שאוהב את איטליה ואת השפה האיטלקית - שיילך לצפות בסרט.
|
|
הלוואי שהיה לי פתרון טוב יותר
|
|
|
|
גרבוז. אין חידוש [צילום: בוצ'צ'ו]
|
|
|
|
על תערוכה שנפתחה השבוע במוזיאון רמת-גן, מאת יאיר גרבוז
|
| ▪ ▪ ▪ |
ליאיר גרבוז לא חסרו תערוכות. ראיתי רבות מעבודותיו במשך השנים הרבות. אלא שהפעם הייתה זו מין הרגשת דה ז'ה וו. חוץ מהשם המסקרן לתערוכה לא ראיתי בה שום חידוש מיוחד שיפעים את נשמתי.
נכון, אין לזלזל באמן כלל ועיקר, הוא ידוע, הוא עמד בראש מכללת בית-ברל, הוא אירוני ומשעשע, הוא צייר טוב, עכשווי, אבל מאוד מקומי, כאילו שום דבר מיוחד באמת לא עוזר לו לפרוש כנפיים ולהמריא ממש. אמן מקומי, שמושך ידו גם בעט, סטיריקן, אבל לא ענק, בוודאי לא מעבר לארצו.
ברבות מעבודותיו יש חזרות תמאטיות, אותן ראינו בתערוכות קודמות משלו. אמירות ביקורתיות על הישראליות, המובעות לא רק במדיה החזותית, כי אם גם במשפטים אירוניים, ואף טקסטים שלמים, הנכנסים לפריים של התמונה, ומהווים חלק ממנה. קשה לומר אם יאיר הוא צייר אינטלקטואלי, פוליטי, סאטירי, אולי הכל ביחד.
|
|
| תאריך:
|
28/12/2012
|
|
|
עודכן:
|
28/12/2012
|
|
לאה טרן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
איש תקשורת
|
28/12/12 19:47
|
|
|
|
2
|
|
לאה טרן
|
29/12/12 13:34
|
|
|
|
3
|
|
עזרא מנצור
|
31/12/12 09:49
|
|
|
|
4
|
|
י. כ. אלרן
|
3/01/13 10:32
|
|
הירח המלא היום (28.12.12) במזל סרטן, במבנה הכוכבים שיש לו קשר למשבר הכלכלי העולמי, לניהול ומבנה הבנקים, לענייני בריאות, וגם לניסיונות חדשים לקחת שליטה של הממשל בכמה מקומות בעולם. זהו מבנה שלא עוזר לפשרות.
|
|
|
|
|
לפני שש שנים וחצי פרש במפתיע פינחס (פיני) כהן, היום בן 61, מתפקידו הבכיר כמנכ"ל אפריקה-ישראל להשקעות ויו"ר חברות בנות, של קבוצת נדל"ן מובילה בישראל, נסיבות פרישתו לא הוסברו, רשמית לפחות, עד היום. פעילותו של כהן בשש השנים האחרונות מוכיחה, שניתן להמשיך בפעילות כלכלית חשובה, גם לאחר הפרישה מחברת-ענק. השבוע, לאחר שקרן נוי, בראשותו של כהן, רכשה 26.6% מפרויקט הענק של הקמת עיר הבה"דים בנגב, אפשר לומר: יש חיים אחרי אפריקה - ועוד איך!
|
|
|
|
|
כשעבר בביקורת הדרכונים בעת שנכנס לישראל, אמרה השוטרת לאפשין אליאן שהיא לא חייבת להחתים את דרכונו. הוא לא הבין. "נולדת באירן", אמרה לו, "למרות שהדרכון הולנדי, אתה גם אירני, והטבעת חותמת ישראלית בדרכונך היא עבירה קשה באירן". אליאן התעשת וענה מייד: "לא, בבקשה, החתימי את דרכוני. זה כבוד להיות בישראל".
|
|
|
|
|
מרדכי מנחם קפלן, מייסד הזרם הרביעי ביהדות – 'התנועה ליהדות מתחדשת' (Reconstructionist Movement) – נולד לאביו הרב ישראל ולאמו אנה קפלן בוילנה בשנת 1881 ונפטר בארה"ב בשנת 1983. במהלך 102 שנות חייו, יצר קפלן משנה הגותית ייחודית הפרושה בספרים ומאמרים רבים, היה מורה למדרש ואמנות הדרשה בבית המדרש לרבנים (JTS) ולימד באוניברסיטת 'קולומביה'.
|
|
|
|
|
יושבת-ראש מפלגת העבודה ח"כ שלי יחימוביץ' זוקפת לזכותה שם טוב, אומץ לב וכושר ארגוני שאותם הקרינה במהלך שנות פעילותה הפוליטית. הערך המוסף של שלי היה, ללא ספק, הצלחתה להשתלט על מפלגת העבודה ולעצב אותה מחדש בצלמה ובדמותה. שלי נהנית, משום מה, ממעמד של "פרה קדושה" בעל חסינות במרבית כלי התקשורת בזכות עברה המקצועי המרשים וקשריה המסועפים. אבל שלי הפכה לאתרוג מזן מוגן מסיבות נוספות.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
