פרשת האסיר איקס התפוצצה בקול רעש גדול, ולא בכדי. בהעדר מידע מדויק ומוסמך בדבר הנסיבות האמיתיות שהביאו למעצרו של בן זיגייר, התנפלו אמצעי התקשורת על גורמי הביטחון והמשפט בישראל - שפעלו לצנזור המידע, לחסימתו, ועשו זאת באופן רשלני ובעייתי. ברשימה שלהלן נתמקד בקצרה בתובנות העולות מפרשה זו.
גורמי הביטחון צריכים לבוא חשבון, בראש וראשונה, עם עצמם. יש לבצע בדק-בית רציני, כדי לגלות כיצד דלף הסוד ומי האחראי לכך. בעיקרון: מן הראוי שראשי מערכת הביטחון יפעלו ויעשו כל שניתן כדי לעצור דליפות. זה תפקידם. וזה אומר: צמצום במספר יודעי הסוד, בדיקות תקופתיות בפוליגרף, מניעת פטפטת באמצעות אמצעי קשר מאובטחים כביכול וכו'. על גורמי הביטחון להפנים: בעיקרון, בעידן הווירטואלי לא ניתן לעצור פרסום סוד שדלף, שהרי כל גולש עם מקלדת הוא 'עיתונאי' בפוטנציה, שיכול לדווח על המידע החם בישראל ומחוצה לה. על גורמי הביטחון להבין: מרגע שדלף הסוד, יש להתייחס לזאת כאל סוד ששוחרר ולהתמקד בבקשה ובצמצום נזקים;
הניסיון לעצור פרסום באמצעות הוצאת צווים בבית המשפט ו/או הפעלת זרועותיה הארוכות של הצנזורה, דינם להיכשל. נזכור נא: עצם גילוי הסוד לשופט, המוקף עוזרים, קלדנית ומזכירות, מהווה פרסום והפצת המידע; עצם הודעת הפרקליטות לאמצעי התקשורת בדבר הוצאת צו איסור פרסום ספציפי, מהווה פרסום המעודד עיתונאים - גם כאלה שלא ידעו מאומה קודם לכן - לברר במה דברים אמורים, ולהמתיק את "הסוד החם" עם בני משפחה, ידידים ומקורבים; פניית הצנזורה באופן יזום לעיתונאים, לבל יפרסמו ו/או יקפידו להעביר מידע מסוים לטיפול מוקדם של הצנזורה, מביאה להפצת המידע ולמתן גושפנקה לאמיתות הסיפור וזאת מפיו של גורם ביטחוני-מוסמך.
- טיפול בחברי כנסת ועיתונאים -
כתב רשת הטלוויזיה האוסטרלית גילה בדיווחו, כי המידע נמסר לו על-ידי עיתונאי ישראלי שלא יכל לפרסם את המידע בישראל. בגלל צו איסור הפרסום ומחמת הצנזורה. משמעות הדבר: עיתונאי ישראלי העביר את המידע החוצה והפר, ביודעין, צווי איסור פרסום. משמעות הדבר: עבירת בגידה. לא פחות, קל וחומר אם נעשה הדבר תמורת תשלום. יש לעשות כל הדרוש כדי לאתר את אותו עיתונאי ולהושיבו מאחורי סורג ובריח.
כך הדבר גם לגבי חברי הכנסת, ובראשם
זהבה גלאון ו
אחמד טיבי, שחשפו חלקים מהמידע תוך ניצול בימת הכנסת. החוק בעניין זה אינו מבדיל בין אזרח מן השורה לבין חבר כנסת, והוא אינו מעניק להם חסינות מהותית. גלאון וטיבי ביצעו עבירה פלילית חמורה כשפרסמו מידע ביטחוני רגיש ביותר, ולכן יש למצות עימם בהתאם את הדין הפלילי. הדבר חמור גם בשל צו איסור פרסום מפורש שניתן - שאסר פרסום המידע הביטחוני הרגיש. דינם של גלאון וטיבי שונה, אגב, רק במעט, שכן ח"כ טיבי ידוע ברבים כמי שלדידו ביטחון הפלשתינים מקודש יותר מזה של כלל אזרחי ישראל.
אמצעי התקשורת הפנו אצבע מאשימה כלפי בכירי השלטון בישראל, בשל התנהלותם החובבנית בפרשה, ובמיוחד נוכח הניסיון המיותר לעצור את הפרסומים. עם זאת כדאי לציין: הסוד האמיתי, המהותי, בדבר נסיבות מעצרו של בן זיגייר, עדיין לא נחשף. חלק ניכר מהדיווחים באמצעי התקשורת, כולל באוסטרליה, מבטאים לכל היותר רמזים ו/או פנטזיות מצד עיתונאים שמתיימרים לדעת את מה שנבצר מהם. יש לשבח את גורמי הביטחון על כך שהצליחו בכל זאת, למרות העניין העצום בפרשה, למנוע דליפת פרטי התכנים הכמוסים שחייבו מעצרו של בן זיגייר.
גורמי הממשל והביטחון בישראל, ובראשם צה"ל, המוסד והשב"כ, עושים כל שביכולתם כדי לשמור על בטחון המדינה ואזרחיה. יש לתת להם קרדיט רב ולחזקם כדי להשיג את המטרה המשותפת. העובדה שכמה גורמי תקשורת בישראל מלהגים ומפנים אצבע מאשימה כלפיהם - ובעיקר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, משל התנהלו כמו במדינת עולם שלישי, מלמדת יותר מכל כי אותם גורמי תקשורת מקדשים את האינטרס העסקי שלהם על-פני בטחון המדינה ואזרחיה. בל יהא חלקנו עימהם. במלחמה נגד סוכנים בוגדים נכון ומותר וגם יעיל ליתן לנאשמים חבל לתלות את עצמם.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
