מצפון תיפתח הרעה <br>

נוכחותם של 50 אלף אנשי משמרות המהפכה האירניים בסוריה לצד נשיאה בשאר אסד מעידה על תוכניותיהם של אירן וחיזבאללה - שימורה של סוריה כנכס אסטרטגי במאבק הכוחות האזורי. איבוד סוריה היה מבודד את חיזבאללה בלבנון, ואילו ברית סורית-לבנונית תאפשר לחיזבאללה לבצר את האינטרסים של אירן בשתי המדינות.

ממשלה סורית עתידית שכזו תורכב מברית בין סונים לחיזבאללה, בדומה למבנה הפוליטי בלבנון, אבל ללא אסד והעלאווים, שיהפכו מיעוט מוגן על-ידי חיזבאללה. על-פי הדגם הלבנוני, חיזבאללה בסוריה יהיה מדינה-בתוך-מדינה, עם צבא ומבנה פוליטי משלה, הקשורה בברית עם מדינה סונית משוסעת וחלשה. לחיזבאללה זהו פתרון מושלם המאפשר לו לפעול באופן בלתי רשמי, ללא הכבדה של מגבלות דיפלומטיות.

חיזבאללה יוכל להתקיף את ישראל ואף יעשה זאת, כפי שעשה במלחמת לבנון השנייה (2006), כשהוא מוגן על-ידי מדינת האם שלו, כשהוא מחופר בתוך סוריה ובעל אפשרויות פעולה נרחבות ביותר. היות שתקיפה ישירה נגד ישראל עצמה תגרור הוקעה דיפלומטית, תהיה קיימת מטרה "לגיטימית" יותר - רמת הגולן.

כל מי שיעלה לשלטון בסיומה של מלחמת האזרחים בסוריה ידרוש, בעדיפות ראשונה, כי ישראל תיסוג מרמת הגולן כתנאי מוקדם לכל מו"מ על הגבולות. בפני ארצות-הברית, האיחוד האירופי והקהילה הבינלאומית תעמוד אז הברירה: להכיר בזכויותיה הלגיטימיות של ישראל על רמת הגולן, או לתמוך בתביעות הסוריות. כשמצרים תצטרף לדרישה, עם טורקיה ומדינות ערב אחרות, והנושא ישתלב עם דרישות הפלשתינים מישראל לנסיגה לגבולות שביתת הנשק של 1949, תמצא עצמה ישראל כשגבה אל הקיר.

אובמה מעוניין להוריד את ישראל על ברכיה

סירוב מצד ישראל ללא ספק יגרור לחץ דיפלומטי כבד ואולי אף סנקציות כלכליות עליה. הקהילה הבינלאומית בהנהגתם של מדינות האיחוד האירופי, האו"ם והצלב האדום - שיספקו את הבסיס המשפטי לגינוי ה"כיבוש" הישראלי כהפרה של אמנת ג'נבה הרביעית - תאשים את ישראל בהחלשת המשטר החדש בסוריה ובערעור היציבות באזור.

סירובו של האיחוד האירופי להגדיר את חיזבאללה כארגון טרור הוא אפוא בעל חשיבות מכרעת; הוא מעניק לארגון אישור ולגיטימציה. איסלאמיסטים - הן סונים והן שיעים כמו חיזבאללה - יריחו דם ויתכוננו למלחמה הבאה נגד ישראל, הפעם - מצפון. לעזרתם יבואו טורקיה ומצרים התומכים כבר כיום באיסלאמיסטים בסוריה, כמו גם חמאס שבעזה, ואולי אף מעירק, ירדן (להלכה בלבד), וקבוצות טרור בלוב ובמדינות ערב אחרות.

תביעותיה של סוריה תאפשרנה לכוון את המהפכה האיסלאמית, הן של אל-קאעידה והן של חיזבאללה, נגד ישראל. ממשלות ערביות חלשות או כאלו המשתפות פעולה יאפשרו למספר בלתי מוגבל של מיליציות וכנופיות הדומות לאלו הפועלות ברצועת עזה לתקוף את הגולן, את ישראל ומטרות מערביות אחרות, וכן זו את זו.

אירן, בינתיים, ממתינה עם האיום האולטימטיבי

כשהיא מבודדת, קיומה של מדינת ישראל יהיה בסכנה, לא רק בגלל צירוף הכוחות האוייבים והכמות העצומה של נשק העומד לרשותם, אלא בגלל הנשיא האמריקני ברק אובמה והקהילה הבינלאומית, המבקשים להוריד את ישראל על ברכיה. רמת הגולן היא היעד הבא במאמציהם אלה.

עדיף מבחינת אויבינו לצאת במתקפה דיפלומטית נגד ישראל סביב הגולן, במקום לפתוח בעימות צבאי, לפחות עד שוך הסערה. אך חיזבאללה עלול להפקיד טילים ונשק כבד בידי תומכיו בסוריה, שיכולים לפעול תחת המטריה של כל ממשלה סורית או בסיועה. לישראל יהיה קשה, שלא לומר בלתי אפשרי, לייחס לגורם כלשהו אחריות למעשי "נבלה" טרוריסטיים, שכביכול אינם זוכים לאישור רשמי.

יתר על כן, לחיזבאללה תהיה גישה לכמויות עצומות של נשק כימי וביולוגי סורי, כמו גם טילי סקאד. כלי נשק אלה להשמדה המונית מגבירים את הסכנה שייעשה בהם שימוש נגד ישראל. לכן שמירת הגולן כחיץ היא חיונית לבטחונה של ישראל. אלא שעמידה בלחץ הדיפלומטי לא תהיה עניין פשוט. יש לזכור כי עד שהמאגרים הסוריים של נשק להשמדה המונית לא יחוסלו, ולא סתם יועברו למשטר איסלאמיסטי אחר, האזור כולו מצוי בסכנה.

מעמדו המתחזק של חיזבאללה בסוריה הוא על כן סכנה מוחשית ומיידית. מדינות האיחוד האירופי שאינן מכירות באיום עלולות להוביל לעימות לא רק עם ישראל, אלא לכזה שיצית את כל האזור, ויביא למתקפות ברחבי העולם, דוגמת זו שאירעה בבולגריה.

תוצאות עוורונו של האיחוד האירופה לאיום שמציב חיזבאללה הוא חזרה על מה שארע בשנות ה-30' של המאה ה-20, ומציאותם של תאים איסלאמיסטיים רדיקלים אלימים ברחבי אירופה - הם הרי אסון. אך מלחמתם של אירן וחיזבאללה נגד היהודים לא תסתיים רק בכך. כשאירן תשיג את הפצצה, היא וחיזבאללה יהיו בעמדת כוח מכרעת, ואז - יהיה מאוחר מדי.