"רגעים" כקטע היסטורי

יעל, סופרת צעירה (אלמה דישי) נוסעת לקבל את חברתה (הדר ברבש) המגיעה מארה"ב. בבית היא משאירה בעל ותינוק. הפגישה המחודשת לאחר חמש שנים פותחת צוהר לרגעים מופלאים ומדהימים שנוצרו בין השתיים באופן מקרי ביותר, ושהשפעתם לא עברה ולא נמחתה. שתי השחקניות ממש כאילו חיות את העבר, ורק השיחות הפילוסופיות שביניהן, כשהן שואלות, האם אין זה חלום שיעל הזתה, והאם הדמות הנשית שגורמת לה התרגשות כה רבה - אם זו איננה פרי דימיונה הספרותי - שיחות אלה מעבירות את הצופים לספירה אחרת.

ומכאן עובר המחזה לשחזור הקורות לפני חמש שנים. הפגישה הראשונה שלהן התחוללה ברכבת לירושלים, בה הן מתוודעות ומתחיל הקשר ביניהן, ויוצרת המשכיות אותה לא תכננו. מההמחשה על הבמה - הקשר ביניהן עדין ומאופק, לא כ"כ פיסי כמו רגשי. וגם כשלבסוף מתקיים מגע ביניהן - הוא מרומז ביותר ועדין. כשמגיע החבר הפרטי של יעל לירושלים, שם יעל כותבת את הרומן שלה, העלילה מקבלת תפנית כאשר יעל מזמינה את חברתה לחדר שלה עם החבר, כדי לעשות אהבה עם שניהם. לחבר זה גורם הלם, וגם אם הוא מסכים תחילה, בליבו הוא מתרעם וכמעט מגיע למשבר איתה.

החבר, נמוך קומה מאלמה, יעל, לא כ"כ מתאים ויזואלית למלא את תפקיד אהובה שהופך בהמשך לבעלה ואבי בנה. גם הבחור שעובד בבר של המלון, שהתיירת נעתרת לחיזוריו, אולי בגלל שלא היה לה משהו אחר מרתק לעשות - גם הוא לא מתאים להיות המאהב אפילו ללילה אחד. בנקודה זו כשלה הבימאית מיכל בת אדם בליהוק, אם כי יתכן שדווקא בגלל רצונה להדגיש את חשיבות הבנות כדמויות העיקריות ומחוללות הדרמה, ואת הגברים בחרה להשאיר בצל כחסרי חשיבות - אולי היא צדקה. גיא זך ואלעד סממה יצאו נפסדים מכך.

ובכל זאת, יש בהצגה משחק מעולה ביותר של אלמה דישי, שהיא שחקנית מהסוג הדרמטי המשובח ביותר, וכך גם הדר ברבש בעלת הקול המיוחד ורב הניואנסים. אך ההצגה חסרה את הפלוסים שיש בסרט: התפאורה הרזה שבה, הדמיון שצריך הצופה להפעיל בחילופי מיקום הסצינות, גורמים עוול למשחק המשובח ולבימוי הנפלא. יתכן והצגה זו הייתה צריכה לעלות בתיאטרון רפאטוארי שאינו עומד לפני סגירה, ויכול להוסיף לצד הצנוע כאן, הטכני, ובכך להעשיר את כל היצירה.

אך גם כך, נושא אהבת נשים שאז (ב-1979) נחשב לאסור, וכיום מקבל לגיטימיות, מועלה כאן בצורה מאד חכמה, מעודנת ולא אירוטית. האהבה כאן היא משהו חלומי, נאצל, שאין בו גורם מפריע גם לחיים של זוגיות בין גברים ונשים. היא מאד ספיריטואליסטית, חלומית, ובסיכומו של דבר - אינה גורמת לטרגדיה.

מחזה מאד לא שגרתי, יפהפה ופיוטי. ההצגה הבאה - ב 3.6 בת' תמונע.