להבריא בית-חולים

אמון על מחויבותו לדווח בפשטות על מה שמשפיע באופן מיידי על הציבור הרחב, בוחר ידיעות אחרונות הבוקר לתמצת בראש שערו את המשבר החריף בבית-החולים הדסה באמצעות הכותרת "הבוקר: שביתה בבתי-החולים". כותרת זו ותו לא. בלי רקע ובלי איך ולמה.

בישראל היום, לעומת זאת, מקדישים חלק ניכר מהשער לסיבה. על השיבושים מדווח בכותרת צרה בראש העמוד ואילו הכותרת הראשית מדווחת על "המשבר בהדסה: הקפאה ופיטורים". "בניסיון למנוע קריסה פנתה ההנהלה לביהמ"ש בבקשה להקפאת הליכים", נכתב בכותרת המשנה. "הרופאים מתנגדים: 'צעד בריוני'. ובינתיים, חגיגות השכר נחשפות: 5.5 מיליון ש' בשנה לרופא עיניים".

מיטל יסעור בית-אור וזאב קליין מדווחים על הליך הקפאת ההליכים של בית-החולים והשלכותיו. "מתווה תוכנית ההבראה כולל הזרמת 600 מיליון ש' במענקים ובהלוואות להצלת הדסה, בתמורה לפיטורי 550 עובדים, קיצוצי שכר גדולים, ויתור על תוספות שכר ומכירה והעברה של נכסי נדל"ן של הדסה לאוצר", הם כותבים.

העיתונאי רן רזניק כותב בטור דעה נלווה כי "הממשלה צריכה לחתום על הסדר הבראה עם בית החולים, שמשמעותו תהיה גם העברת מאות מיליוני שקלים מתקציב המדינה לכיסוי הגירעון של בית החולים. ואולם, משרדי האוצר והבריאות חייבים הפעם להתנות את העברת הכספים בשינוי מהותי ויסודי בדפוסי הניהול וההתנהלות הכושלים של בתי החולים". לדבריו, בשל ההיסטוריה הבעייתית של הדסה, "נראה שעדיף להעביר את בתי החולים של הדסה לבעלות המדינה או אחת מקופות החולים ובכך להביא לשיפור משמעותי מאוד בניהול ובהתנהלות בית החולים".

במדור הדעות של ידיעות אחרונות מביע הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר עמדה דומה. "רק שינוי מעמדה מעמותה הנתמכת על-ידי הארגון הפילנתרופי 'נשות הדסה' למוסד רפואי בבעלות ממשלתית-עירונית, דוגמת בית החולים איכילוב בתל אביב, יוציא את העגלה מהבוץ של 1.3 מיליארד שקלים הפסדים מצטברים".

תמונה

הכלכלונים מדווחים על משבר הדסה בהרחבה. ב"דה מרקר" שמים את הדגש על שירותי הרפואה הפרטיים כגורם שהוביל למשבר. "84% מהכנסות השר"פ זרמו לידי הרופאים - ורק 16% להדסה", לשון הכותרת הראשית של עיתון זה. גם הכותרת בכפולה הפותחת העוסקת בשר"פ ("השר"פ הכניס 254 מיליון שקל. הדסה קיבלה 40 מיליון - השאר זרמו לרופאים") וכך גם כותרת ידיעה נפרדת, המביאה ציטוט מדברי מנכ"ל הדסה אביגדור קפלן ("'קפלן: 'חלקה של הדסה בהכנסות מהשר"פ אינו מתקבל על הדעת'").

הכתבת לענייני בריאות של "דה מרקר", רוני לינדר-גנץ, מתווה את מסלול הקריסה של בית-החולים לאור בקשת הקפאת ההליכים שהגיש לבית המשפט. "הבקשה היא מסמך מאלף, המשרטט בחדות את הכשלים הרבים שהביאו לקטסטרופה שבה המוסד הירושלמי המפואר נמצא על-פי התהום עם גירעון של 1.3 מיליארד שקל", היא כותבת. "בין השורות, ולעיתים אף באופן מפורש, מאשימה ההנהלה הנוכחית של הדסה את ההנהלה הקודמת במחדלים שהביאו את הדסה למצבה הנוכחי".

על סמך הבקשה להקפאת הליכים משיבה לינדר-גנץ על השאלה "איך הגיעה הדסה למצב הנואש הזה?". התשובות: עובדי מינהל ומשק עם שכר גבוה באופן חריג בשל עוצמת הוועד; חלוקת תוספות עבור שעות כוננות גם למי שאינו זכלפיכך; קידומים פיקטיביים; שעות נוספות גלובליות פיקטיביות; שר"פ על חשבון העבודה; הנחות נרחבות לקופות החולים; וטיפולי חינם לצוות העובדים, הגמלאים ובני משפחותיהם (בסך-הכל 25 אלף איש).

כתב "כלכליסט" לענייני כל מה שמעניין אותו, שאול אמסטרדמסקי, מנסה אף הוא לספק תשובות לשאלה איך נוצר המשבר בהדסה. אמסטרדמסקי מדגיש כי כדי להשיב באופן מושכל על השאלה, "מוכרחים להיות חשופים לנתונים מלאים של בית החולים". אולם "לרוע המזל, אין כאלה".

על כן, מצליב אמסטרדמסקי את הדוחות הכספיים האחרונים שזמינים לרשות הציבור, משנת 2011, נתונים שהנהלת הדסה העבירה בשנה האחרונה למשרד הבריאות לצורך עבודת ועדת גרמן ואת הנתונים שמופיעים בבקשה להקפאת הליכים ("את אלה יש לקרוא בזהירות, עם גרגר של מלח. זאת בהתחשב בעובדה כי להנהלה יש תמריץ מובנה להטיל זרקור על מספרים מסוימים, כאלה שנוגעים לשכר העובדים, כדי לכפות עליהם בסופו של דבר קיצוצים משמעותיים"). לדבריו, "הצלבה של שלושת מקורות מידע אלה, עם שיחות שקיים 'כלכליסט' עם גורמים בהנהלת הדסה כמו גם בוועדי העובדים, במשרד האוצר ובמשרד הבריאות, מאפשרים להרכיב תמונה רחבה יותר, אם כי ודאי לא מלאה עד סופה".

הדגשים של "כלכליסט" שונים מעט מאלו של "דה מרקר". סוגיית השר"פ אינה תופסת מקום מרכזי. גם ל"כלכליסט" תיבה ובה ראיון קצר עם מנכ"ל הדסה אולם להבדיל מ"דה מרקר" הכותרת מצטטת דברים שאמר המבטלים את הדגש על השר"פ ("השר"פ לא יצר סחרור שכר, יש הרבה עיוותים שצריך לתקן"). "האם לשר"פ יש חלק במצבו של הדסה?" שואל אמסטרדמסקי. לפי תיאורו, משרד האוצר טוען שכך קרה אך בהנהלת בית-החולים דוחים זאת. הוא מציע פשרה: "השר"פ לבדו לא יכול להסביר את הגירעון של הדסה, אבל הוא בהחלט תרם לו". הסיבות המרכזיות למשבר, לפי דיווחו, הן הסכמי שכר נדיבים מדי עם העובדים, ההנחות הנרחבות לקופות החולים וכשל ניהולי מתמשך.

"איך צפוי המשבר להסתיים?", נכתב בטור שאלות ותשובות שמתפרסם ב"דה מרקר". לינדר-גנץ מציעה ארבעה תסריטים. הבלתי-סביר כולל קריסה ופירוק של הדסה. הסביר יותר הוא הסדר הבראה שבסופו ישארו בתי-החולים של הדסה בבעלות ארגון נשות הדסה. תסריט בעל סבירות בינונית, היא כותבת, כולל את העברת בית-החולים לקופות החולים מכבי ומאוחדת. ויש גם תסריט רביעי, "פחות סביר, אך בהחלט עומד על הפרק: הלאמת הדסה והפיכתו לבית חולים ממשלתי".

בטור דעה ב"כלכליסט", הצמוד לדיווח החדשותית, קורא אמסטרדמסקי להציל את הדסה, אולם להתעקש על תמורה. "לא רוצים להלאים? אל תלאימו", הוא כותב לפקידי הממשלה. "קחו נכסים, קחו את הניהול, קחו משהו. תודיעו שאתם מבטלים את השר"פ, שאתם מפקחים על השכר, שאתם מכפיפים את הדסה לרגולציה של משרדי הבריאות והאוצר. משהו. אחרת הדסה תינצל מבחינה פיננסית, אבל הכישלון הציבורי יהיה גם על הראש שלכם".