האם תצליח רפורמת הרישוי של סער?

שר הפנים גדעון סער מקיים מה שהבטיח: לפני שנה בדיוק, כשנכנס לתפקידו, הבטיח שתוך שנה יעביר בכנסת רפורמה בחוק התכנון והבניה משנת 1965. בשבוע הבא אמורה אכן הכנסת להצביע על תיקון מספר 102 לחוק, המהוה מבחינות רבות חוק חדש של ממש. האם זה יעבוד, והאם השינויים חיוביים, זו כבר שאלה אחרת.

לזכותו של סער אפשר לומר, שהוא הצליח במקום שבו נכשלו בנימין נתניהו ואלי ישי. לפני ארבע שנים הבטיח נתניהו חוק חדש ויעיל, ואף הגיש את הצעת החוק החדשה לכנסת, תחת הכותרת "רפורמת המרפסות". אלי ישי, שר הפנים דאז, היה אמור לקדם את החקיקה. אולם הדברים נתקעו והסתבכו איכשהו בוועדת הפנים של הכנסת, הדיונים לא התקדמו והממשלה נאלצה להקפיא, ואחר כך למשוך, את הצעת החוק.

סער נהג ביתר תבונה: הוא ביקש, לכאורה, לא לחולל מהפכה, ולא לחוקק חוק חדש. הצעתו הייתה "רק" להכניס שינויים ותיקונים בחוק הקיים. הוא גם הוריד את רף הציפיות, ולא כלל בחוק שינויים מהפכניים שהיו בחוק הקודם, כמו ביטול הוועדות המחוזיות. שינויים אלו ואחרים עוזרים לו עתה להגשים את המטרה, ולהעביר את החוק המחודש.

נקודת זכות נוספת נזקפת לזכותה של יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, מירי רגב, שהתגלתה כיושבת-ראש יעילה והוגנת. היא אפשרה לנציגי גופים שונים להופיע בפני הוועדה ולהשמיע את השגותיהם, שבכמה מקרים אכן הביאו לשינויים בחוק. כדי שהדיונים לא ימשכו עד בלי סוף, הורתה רגב לקיים ישיבות רצופות, לעתים יום אחרי יום, וקבעה גם את לוח המטרה לסיום החקיקה: סוף מושב החורף של הכנסת.

"125 ועדות עדיפות על שש" - האמנם?

אבל מה יש לנו מכל זה? השינוי הבולט הוא הגדלת סמכויות הוועדות המקומיות, המורכבות מחברי המועצה המקומית, לעומת צמצום סמכויות הוועדות המחוזיות, שבהן יש רוב לנציגי משרדי הממשלה. השבוע הסביר סער: "אני רוצה להקטין את התערבות השלטון המרכזי בחיי האזרח. חוץ מזה, הרבה יותר יעיל לקיים דיונים ב-125 ועדות מקומיות, מאשר ב-6 מחוזיות".

כמעט כל הנושאים שעד עתה היו טעונים אישור במחוזית, כמו אישור תוכניות בניה לכל היעדים, הגדלת אחוזי בניה, שינוי יעוד קרקע וכדומה, הועברו עתה מהמחוזיות למקומיות. המקומיות יוכלו מעתה לאשר סופית את רוב התוכניות שיוגשו להן. הוועדות המחוזיות יעסקו מעתה רק בנושאים החשובים ביותר, כמו דיון ואישור תוכניות מתאר, שהן תוכניות הבנייה היסודיות והעקרוניות לכל רשות מקומית. שינוי זה יכנס לתוקף ב-1 באוגוסט הקרוב.

אפשר לומר, שהוועדות המחוזיות קנו ביושר את הפגיעה הזו בסמכויות שלהן. זאת, בגלל הסחבת הבלתי נסבלת בדיוניהן, הנמשכת לעתים שנים. היזם עו"ד יצחק חג'ג' אמר השבוע, כי אישור תוכניות נמשך 6 עד 15 שנה, ובמקרה אחד 20 שנה (!), כשרוב הסחבת היא במחוזיות. יזמים מספרים שוב ושוב ל-News1, שהם מקבלים את פרוטוקול ישיבת הוועדה לאחר חודשיים, ושעוברים חודשים בין ישיבה לישיבה. אולי, מפני שרוב חברי הוועדות המחוזיות הם פקידים, שיש להם די והותר עיסוקים שוטפים במשרדיהם.

אבל, מול ההתייעלות וקיצור ההליכים, לכאורה, עומדים חששות כבדים. ראשית, הוועדה המחוזית הייתה עד עתה מעין ערכאת ערעור. עכשיו לא תהיה ערכאה כזו. משקל הנגד לביטול ערכאת הערעור היא האפשרות של יזם לפנות לבית משפט ולערער על קביעות הוועדה. אמנם, בתי המשפט נוטים לעתים קרובות שלא להתערב בנושאים אלו, אבל פירוש הדבר העברת הסחבת מהמחוזית לבתי המשפט, ואין לדעת מה יהיה הרווח.

חברי המקומיות - נציגי מפלגות ובעלי אינטרסים

שנית, גובר מאוד החשש לשחיתות. לועדות המחוזיות יש עד עתה יתרון גדול אחד על המקומיות: הן היו מורכבים מפקידים, נציגי משרדי ממשלה, ללא קשר עם מה שקורה בערים, וממילא ללא אינטרס להשפיע לטובתו של יזם מסוים. הוועדות המקומיות מורכבות כולן מחברי מועצת העירייה או המועצה המקומית, כולם נציגי מפלגות או גופים פוליטיים, כולם או חלקם נתונים להשפעה של גורמים מקומיים. זהו כר נרחב לשחיתות, כפי שהוכח כבר שוב ושוב במשפטים המתנהלים נגד ראשי רשויות ועובדים בכירים.

אם נותנים למקומיות יותר סמכויות, גובר החשש לשחיתות. שר הפנים ואנשיו אינם מתעלמים מסכנה זו. הם מבטיחים להקים יחידות בקרה מיוחדת במשרד, שתבדוק תיקים חשודים ובעיתיים. מותר להטיל ספק, אם זהו פתרון של ממש.

חששות אלו קשורים גם בחידוש נוסף של החוק המובא עתה לאישור: אזרח יוכל לעשות שינויים קטנים בדירה, כגון בנית מרפסת או מחסן, מבלי לקבל אישור של הרשות. הוא גם יוכל לבנות עד 25 מ"ר נוספים לדירה, אם יודיע מראש לעירייה, והיא לא תתנגד תוך 45 יום. "העלמת עין" מצד פקיד זה או אחר בעירייה עשויה להיות פתח לשחיתות לא קטנה, להגדלת דירות בניגוד לתב"ע, לפגיעה בשכנים וכדומה - וזוהי רק דוגמה אחת.

גדעון סער מבטיח לייעל את עבודת הרישוי והתכנון ולקצר את לוחות הזמנים. השבוע הבטיח, שתוכניות קטנות יאושרו תוך 8 חודשים, תוכניות שיהיו זקוקות לאישור הוועדה המקומית יאושר ותוך 12 חודשים, ותוכניות שידונו גם בוועדה המחוזית יאושרו תוך 18 חודשים.

אין חידוש בלוח הזמנים "החדש"

לכאורה, טוב ויפה. אבל, גם אם נניח שלוחות הזמנים הללו ישמרו, אין בהם כל חידוש! בזמנו בדקתי ופרסמתי ב-News1, כי תיקון שהוכנס ב-1995 בחוק התכנון והבניה הנוכחי קבע לוחות זמנים קשיחים לאישור בקשות ותוכניות. בדיקתי העלתה, שיש לאשר תוכניות - כולל בוועדה המחוזית! - תוך שמונה חודשים ועוד שבוע! אם לא מאשרים, אם הדיונים נמשכים שנים, הרי זה משום שהפקידים ועובדי הציבור מצפצפים על החוק.

אז לשם מה נחוץ לוח הזמנים החדש? התשובה היא שאין בו צורך. למרבה הפרדוקס, הוא מאריך את פרק הזמן. מה שהיה צריך לעשות הוא להקפיד על החוק משנת 1995. מצד שני, אם לא הקפידו עליו עד היום, ספק אם יקפידו על לוח הזמנים החדש והארוך יותר.

עוד מבטיח שר הפנים להקים "מכוני רישוי", שבהם ישבו נציגי כל הגופים שהאזרח חייב לקל את אישורם, החל ממכבי אש, דרך איכות סביבה ומשרד הבריאות וכל משרד אחר. מכונים אלו יופעלו בראשית 2016, כ ומר כמעט בעוד שנתיים, אם לא תהיה דחייה בהפעלתם. האם המכונים יוקמו? האם יפעלו כיאות? זהו חזון לעתיד.

מי יבנה דירות 3 חדרים

ח"כ מירי רגב כפתה על משרד הפנים להכניס בהצעת החוק סעיף, שיעודד בנית והקמת דירות זולות, אלו הקרויות "דיור בר-השגה". התיקון קובע, שבכל פרויקט של 100 דירות ויותר, יש לבנות גם דירות קטנות יחסית וזולות. על גבי הנייר זהו רעיון מצוין. בפועל, הוא לא שווה הרבה: הדירות נבנות על-ידי יזמים פרטיים. אם בנית ומכירת דירות קטנות כדאית להם, יעשו זאת גם ללא חוק. לדוגמה, אפריקה-ישראל-מגורים תבנה דירות 3 חדרים בפרויקט בן 190 דירות בשכונת המשתלה בתל אביב, וקבוצות רכישה מתארגנת בימים אלו לבניית דירות 3 חדרים בפרויקט בשכונת רמות, ירושלים.

אם היזמים יגלו שבנית דירות קטנות מקטינה את כדאיות הפרויקט, הם פשוט לא יבנו. שום חוק בעולם אינו יכול להכריח יזם או לפתות אותו לבנות בצורה שלא תהיה כלכלית. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?