דמות בטקס יום השואה בנווה שלום

ביום ראשון, 27.4 בשעה 15.00 בישוב היחיד בארץ, בו חיה קהילה יהודית וערבית, יציינו את טקס יום השואה ברוחה של אתי הילסום, החולקת את אהבתה לבריאה על-ידי פתיחות לסבל האנושי.

אתי הילסום, צעירה יהודיה בת 29 יכלה להציל עצמה מרכבת שיצאה מוסטרבורק לאושויץ. חבריה הלא יהודים מראים לה דרך להימלטות. אבל היא ממאנת להציל את עצמה.

היא החליטה ללכת מרצונה למחנה המעבר ווסרבוק, שהיה למעשה תחנה אחרונה לפני המשרפות של ושוויץ. במחנה זה שהתה שנה וארבעה חודשים, כשקדחת הקריאה מעסיקה אותה כמעט כל הזמן. ב-7.11.1943 העבירה את יומניה באמצעות ידידים לסופר קלאס המליק ועלתה לרכבת לאושויץ.

כשאני קורא את יומניה, את שיחותיה עם אלוהים, אני מתרוצץ בין השיח הצועק של הנביא ירמיהו בפרק י"ב: "צדיק אתה ה' אבל משפטים אדבר איתך" ובין השיח המגדף של המשורר ח.נ.ביאליק לנוכח פוגרום ביהודי קישנב ב-1903: "והיה אם אחרי מותי הצדק יופיע ימוגר נא כסאו לעד".

היא מתבוננת בסבל שמסביבה ומחליטה, שהיא לא תוכל להרשות לעצמה להימלט ממנו. סולידאריות אנושית צועקת בתוכה להישאר עם הסובלים. באותם ימים אחרונים היא מרחפת במחנה שיכורה מאהבה לחיים ולעולם. באותם ימים אחרונים היא כותבת את השורות הבאות ביומניה:

"אלוהים, הבטחתי לך שאבטח בך. אלוהים, שוב חשבתי עליך היום, אני אוהבת אותך כל כך, אבל לא יכול להיות דבר רע יותר מאשר לראות אותך סובל ומתענה לידי".

מסביבה מכונת ההשפלה קוצרת אנשים, אבל היא מבקשת ברגעים האחרונים להכיל את אהבתה לאלוהים, כשהיא חשה את סבלו יחד איתה. אך כשעל עולמה הרוחני המזוקק משתלטת לעתים עוצמה של ניתוח שכלתני, אנו עדים לשורות המצמררות:

"אלוהים, אתה נראה רע כל כך סחוט... אני מעדיפה להתפלל למענך מרחוק. אני כבר לא מאמינה בעזרה שתבוא מבחוץ. אני לא בונה עליה. לא על האנגלים, לא על האמריקנים, לא על הרוסים, ...לילה טוב לך אלוהים."

בתחנה האחרונה לפני אושוויץ, בווסטרובק, אנחנו מלווים עולם פנימי של אישה, שמצליחה לגנוב מאותה מלכודת מוות גם רגעי פירורים גנובים של אהבה חושנית עם גבר. רגעים גנובים בחיקו של גבר זוכים לחשיפה אמיצה:

"אני מרגישה שהייתי רוצה להתכרבל בזרועותיו ולא להיות אלא אישה, או אולי עוד פחות מאישה, אולי רק פיסת בשר נאהבת. אני רוצה להחיל את מעט החושניות הזו על כל החיים... אני רוצה לתת למעט החום הפיזי, אשר שני אנשים מחפשים זה אצל זה, משמעות הרבה יותר נשגבת..."

אודה, שכקורא היה לי קשה לקבל את השלווה והרגיעה של אתי הילסום בחיק התופת, אתה מצפה שכל רגע תבוא התפרצות זעם ואגרוף קמוץ בנוסח ביאליק -"שמים בקשו רחמים עלי, אם יש בכם אלוהים ואני לא מצאתיו". אך במקום הזעם והאגרוף הקמוץ של ביאליק לעבר שמיה של קישנוב ו"סופות בנגב" באופל האוקראיני אתי הילסום בדרכה לאושויץ ב-1943 מסיימת בהתפייסות מוחלטת עם אלוהים:
"אלוהים, הבטחתי שאבטח בך, והנה גירשתי מתוכי את הפחד והדאגה ..."

אני מזמין את קהל הקוראים להכיר את דמותה של אתי הילסום לטקס יום השואה ביום ראשון 27.4 בישוב הקהילתי נווה שלום. המפגש יהיה תחת הכותרת מהגותה "על-ידי פתיחת ליבי לסבל אני לומדת לחלוק את אהבתי עם כל הבריאה". ואי-אפשר לסיים בלי להחמיא למארגנים שטרחו לקיים טקס שיש בו שותפות של יהודים וערבים.