שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה

גזר הדין הדרמטי שניתן על-ידי השופט דוד רוזן בפרשת הולילנד, שנחשפה לראשונה ב-News1 ביולי 2008 ("החשד: אולמרט קיבל שוחד גם מיזמים שעסקו בפרויקט הולילנד"), ששולח את אהוד אולמרט לשש שנות מאסר, הפתיע רבים וטובים. ולא בכדי: כלי התקשורת טרחו בשנתיים האחרונות לשתף פעולה עם אולמרט, ויצגו מצג-שווא כאילו או-טו-טו אולמרט יזוכה גם בתיק הולילנד ומהר מאוד הוא ישוב ויתמודד ויבחר מחדש לראשות הממשלה. בקמפיין הזה נטלו חלק אישי ציבור, ובהם רוני בר-און ודליה איציק, פרקליטים ומשפטנים בכירים, וכן שורה של פרשנים, מו"לים ועיתונאים, שכל מבוקשם היה: להעיף את בנימין נתניהו מראשות הממשלה ולהמליך מחדש את אולמרט.

עוד קודם לכן, ובמשך שנים - אולמרט ביצע פשעים חמורים, סירסר בכספים ובאנשים, ביצע עסקות אפלות, כולל עם גורמי תקשורת, אך הוא נחלץ בעור שיניו והעפיל שוב ושוב לצמרת הפוליטית בישראל. עו"ד אורי מסר, שזכה למעמד של עד מדינה באופן בלתי רשמי, שיתף פעולה במעשיו הבלתי חוקיים, גונן עליו במשך שנים והצליח לחמוק מאימת הדין; אולמרט זכה להבלגה מצד גורמי התביעה המרכזיים (בהם: דורית ביניש, עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין) ומצד בכירי המשטרה, אשר למרות תפקידם הם נמנעו ממיצוי הדין עימו; גם כאשר הוגשו נגדו כתבי אישום, לאחר מאבק ממושך וניסיונות טיוח, שלא צלחו, זכה אולמרט מן ההפקר: שופטים התבטלו בפניו והעמיסו על נאשמים אחרים גם את אשמתו-שלו (פרשת החשבוניות הפיקטיביות, פרשות ראשון-טורס טלנסקי). גם כשהורשע אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות בעבירות של הפרת אמונים, התגייסו אישי ציבור, עיתונאים ומשפטנים לטייח את הקביעות השיפוטיות בניסיון ליצור מצג כאילו כלום, וכאילו אולמרט זוכה והוא כשיר לשוב לראשות הממשלה.

אולמרט הצליח במשך עשרות שנים לחמוק מעונש - למרות מעשיו המופקרים והמושחתים. בעזרת כלי התקשורת הוא הציג עצמו כמי שכשיר לכהונות רמות, לרבות המשרה הרמה ביותר בישראל, שבה אכן זכה: ראשות הממשלה. אולמרט התנהל כראש ארגון פשיעה, הוא הפעיל בן-זמנית עשרות עבריינים, השחית מערכות שלטון שלמות, החזיק מאות אלפי דולרים במזומנים שאותם השיג בעבירה, אך למרות זאת הוא זכה לתמיכה מצד כלי התקשורת שהסתירו את המידע מהציבור ובמקביל הריצו אותו לראשות הממשלה.

התרענו, הזהרנו

באתרנו התרענו על-כך רבות. פעלנו נגד הזרם. נאבקנו כדי לחשוף את מעשיו של אולמרט. חשפנו, בזמן אמת, את התנהלותם המופקרת של כלי התקשורת, עיתונאים ופרשנים שגוננו עליו. רבים מהם רוקדים עכשיו על דמו של אולמרט, לאחר שהורשע ואיבד מכוחו. הצביעות חוגגת. באופן לא מפתיע, יש לומר. דן מרגלית, לדוגמה, עיתונאי רב זכויות שנמנה עם חבריו הקרובים והאינטימיים של אולמרט במשך עשרות שנים, מתנהל באופן המעורר בחילה. ביום גזר הדין התראיין שוב ושוב ושוב ובדבריו ואפילו בלבושו לא הסתיר את שמחתו. נזכור נא: דן מרגלית נמנה עם העיתונאים והפרשנים שגוננו על אולמרט במשך שנים, כולל בשנים 2007-2005 - בעת תחילת החשיפות ב-News1. דן מרגלית אומר שלא ידע קודם לכן על מעשיו של אולמרט - למרות ששוחחתי עימו אז פעמים רבות ומסרתי לו מידע פרטני, שאמור היה להדליק אצלו נורות אדומות הרבה קודם לכן. רק לאחר מלחמת לבנון השנייה (הכושלת) העז לצאת נגד אולמרט. דן מרגלית אומנם מזכיר, מזמן לזמן, שהח"מ פקח את עיניו, אך בטורו בעיתונו (ישראל היום), ובמקום לכתוב את האמת, הוא מטעה את קוראיו, משיקולים זרים, בכך שהוא מיחס שוב ושוב את החשיפות לגורמים אחרים ומדלג, בכוונה תחילה, על News1.

כך פועל גם מרדכי גילת, בניסיון מגוחך להסתיר מהקוראים את האמת: מי חשף, מי חיפה, ומי שיתף פעולה עם הצנזורה בידיעות אחרונות.

הסתרת האמת בדבר חושפי פרשות השחיתות של אולמרט, כמו גם חוסר הפרגון ל-News1 ולח"מ, נובעים, בראש וראשונה, מכך ש-News1 הפך לכלי תקשורת עוצמתי ומשפיע.


החשיפות, הפרשות

בניגוד לרושם שמנסים לייצור, אולמרט לא התגלה בוקר אחד - רק מכוח גזר הדין, כארכי פושע, כבוגד. האמת הייתה ידועה לרבים. אולמרט התנהל במשך שנים רבות כראש ארגון פשיעה. ב-2005 פתחנו ב-News1 בסדרה של כתבות שחשפו את מעשיו. במשך שנים עסקנו בזאת. חשפנו מינויים בלתי חוקיים שביצע. חשפנו הליכי בוררות פיקטביים בעמותת בית"ר ירושלים, כשאולמרט, "הבורר", פיברק פסק בוררות. בראשית 2006 חשפנו טובות הנאה שקיבל מאיל ההון דניאל אברמס שרכש את ביתו של אולמרט (ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים) בסכום עודף במאות אלפי דולרים; לאחר מכן חשפנו את פרשת כרמיה - שוחד שקיבל אולמרט בעת שרכש בית בפרויקט בהנחה משמעותית של כחצי מיליון דולר, בתמורה לכך שהוא ומקורביו, ובהם המהנדס אורי שטרית, פעלו בניגוד לחוק למתן הקלות וזכויות בניה נוספות ליזמי הפרויקט. מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, ויועצו יעקב בורובסקי, הם שהתגייסו לפעולה. בנחישות ובמקצועיות. באותה עת - היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ופרקליט המדינה ערן שנדר, מיאנו להורות על פתיחת חקירות נגד אולמרט, למרות המידע המפליל שהוצג ב-News1 שוב ושוב (אפילו את פרשת עטי היוקרה והסיגרים שנחשפה ב-News1 מיאנו הם לחקור. היועמ"ש הורה על "בדיקה" בלבד, שטוייחה במהירות על-ידי יוחנן דנינו ויואב סגלוביץ'. עכשיו, במסגרת הסדר הטיעון, אישרה שולה זקן את החשדות-העבירות ומסרה עדות בנושא הסיגרים, החליפות ועטי היוקרה גם בפני השופט רוזן).

תקשורת מגויסת ומכזבת

מרבית אמצעי התקשורת התגייסו אז לסייע לאולמרט (ונגד בנימין נתניהו...) במסגרת קמפיין שניהלו לבחירת אולמרט לראשות הממשלה. העיתונים הארץ, ידיעות אחרונות, מעריב, וערוצי הטלוויזיה: ערוץ 2, ערוץ 1 ואפילו ערוץ 10, פעלו בשירותו של אולמרט, שכיהן כראש ממשלה בתקופת המערב (עקב קריסת אריאל שרון והתרדמת שבה לקה). הם לא נתנו לעובדות לבלבל אותם. הם פעלו להבטיח את כהונת אולמרט כראש ממשלה ולמזעור סיכוייו של נתניהו.

גם לאחר שנבחר ב-2006 לראשות הממשלה (מטעמה של מפלגת קדימה), המשכנו בחשיפות. חשפנו את פרשת בנק לאומי. חשפנו את פרשת העטים הנובעים, השעונים, החליפות והסיגרים שנרכשו עבור אולמרט בכספי שוחד. פרסמנו גילויים חדשים על פרשות ראשון-טורס וטלנסקי, פרשות שנחשפו בעקבות חשיפת פרשת כרמיה וגילוי יומני שולה זקן. חשפנו בהמשך פעולות שביצעו אולמרט ומקורביו, בעת ששיבשו הליכי חקירה ומשפט. הזהרנו מפני הבאות. זעקנו, הזהרנו ואף הצבענו על העתיד לבוא. באותן שנים התייחסו אלינו כאל עיתונאים הזויים. השמיצו אותנו ובהנחייתו של אולמרט (ללשכת הפרסום הממשלתית) שללו מ-News1 תקציבי פרסום. במאי 2008, לאחר מאבק של כשלוש שנים - שבעקבותיו נאלץ היועץ המשפטי לממשלה להורות על פתיחת סדרה של חקירות נגד אולמרט, כתבנו: "החקירות הפליליות נגד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מגיעות להבשלה. שלב ההתרסקות של אולמרט קרוב מתמיד. הראיות והעדויות בכל החקירות המרכזיות נגדו, מלמדות על עבירות פליליות חמורות בחמש הפרשות העיקריות: לאומי, כרמיה, מרכז ההשקעות, מינויים בתמ"ת, ומעטפות הכסף. אם יוגש נגדו כתב אישום על מעשיו בפרשות אלה - כפי שצריך להיות, יאלץ אולמרט לבלות כמה שנים בכלא. לא פחות". המשכנו בחשיפות גם כאשר רב-ניצב יוחנן דנינו וניצב יואב סגלוביץ, שעמדו בראש אגף החקירות במשטרה, המליצו לסגור חלק מהתיקים, וגם כאשר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, היסס לפעול.

העיתונאים שבגדו באמון הציבור

אולמרט נאלץ להתפטר זמן קצר לאחר מכן מראשות הממשלה. חסידיו השוטים המשיכו לתמוך בו. גם באותה תקופה, אולמרט זכה לתמיכה רחבה מצד כלי תקשורת רבים. התרענו על-כך, בזמן אמת. הצבענו על בוגדנות כלי התקשורת והעיתונאים והפרשנים הבכירים כלפי הציבור. בין היתר פרסמנו (מאי 2008):

• ידיעות אחרונות - המו"ל ארנון מוזס (הנהיג בעיתונו מדיניות של צנזורה בגלל שיקולים עסקיים ואחרים); העורכים הראשיים רפי גינת, שילה דה-בר; הפרשנים נחום ברנע (שקיבל פרס ישראל...), שמעון שיפר (שמקבל תמורה בדמות מידע חשאי האסור בפרסום), סימה קדמון; מרדכי גילת - התחקירן שכישכש בזנב במשך שנתיים ולא העז להרים ראש (צונזר במשך כשנתיים, אך העדיף להמשיך ולאכול מסיר הבשר. מאוחר יותר, כשנדחק החוצה, דילג רק לאחר שמצא סיר בשר אחר. במקביל הוא פרסם שקרים כדי לסכל חקירת פרשת כרמיה);

• מעריב - אמנון דנקנר ויוסף (טומי) לפיד, חבריו האישיים של אולמרט (לפיד קיבל שוחד תמורת מעשיו - מינוי ליו"ר יד ושם, בתקופה שחיפה על מעלליו של אולמרט; דנקנר, כמו דנקנר, פעל באופן דורסני, פרסם בדותות כדי להציל את אולמרט והזיק לעיתון מעריב ולקוראיו); והעיתונאים בן-כספית וקובי אריאלי. במשך תקופה ארוכה ניסו דנקנר וכמה כתבים נוספים בעיתון לפגוע בחושפי השחיתות של אולמרט. מחמת זאת בחרתי בתחילת 2006 להתפטר ממעריב;

• הארץ - העורך דוד לנדאו (שטירפד חשיפת פרשת כ"ט בנובמבר עד שזו פורסמה ב-News1, וגם צינזר מידע נוסף שהובא לעיתון על מעשיו של אולמרט; הפרשן יואל מרקוס, והעיתונאי אמיר אורן (ניסה לטייח את הממצאים בפרשת כרמיה). בניגוד לכזבים שאותם גלגלו מרדכי גילת ואמיר אורן, כאילו עיתון הארץ וכתבו גידי וייץ הם שחשפו שורה של פרשות אולמרט, ובראשן את פרשת סיליקט-מרכז ההשקעות, וכאילו בעקבות זאת החלה בדיקת מבקר המדינה, הרי שהאמת הפוכה: כתבת תחקיר ראשונה בעיתון הארץ בפרשה זו פורסמה רק ביום 01.09.06 (וגם זאת כחודשיים לאחר שמבקר המדינה סיים את בדיקתו בפרשה אותה ערך בחודשים מאי-יולי 2006);

• ערוץ 2 - אמנון אברמוביץ' (פרשנות מגמתית, שינה עמדותיו כשבשבת), אודי סגל (שפעל ככתב חצר); ויאיר לפיד (דור שני לכתבי חצר ולאב שקיבל שוחד), שפעל עבור אולמרט תוך ניצול טורו בידיעות אחרונות ותוכניתו אז בערוץ 2.

הרשימה לעיל הינה רשימה חלקית. בהחלט. עיתונאים רבים נוספים נתנו ידם - אם במעשה, ואם בהסכמה שבשתיקה, להסתרת מידע מהציבור. המטרה, המלכת אולמרט, קידשה את האמצעים. כולל צנזורה ומניעת מידע על מעשיו הפליליים והחמורים של אולמרט. עכשיו, אגב, קופצים כמה עיתונאים ואפילו כמה כלי תקשורת וטוענים שפרסמו והתריעו, למרות שפעלו בדיוק ההפך. אותם גורמים מנסים לנצל את הזיכרון הקצר של הציבור, כדי להטעות ולהסתיר את חלקם בתוצאה: ראש ארגון פשיעה, הוא אולמרט, הצליח להגיע למעמד הפוליטי הרם ביותר - ראש ממשלת ישראל.